בש"פ 3809/13 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' אחיטוב ) במ"ת 41542-03-13 מיום 5.5.2013, על-פיה הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

נגד העורר ו-6 אחרים הוגש כתב אישום בעבירת הריגה. על-פי כתב האישום, ביום 24.2.2013 – ליל חג הפורים – לקראת חצות, הגיעו הנאשמים ביחד עם כ-20 אחרים לבילוי במסיבה במועדון " RNB "

בתל-אביב. במהלך הבילוי, התגלע ויכוח בין בני החבורה מנתניה, שעליה נמנה העורר, לבין חבורת נערים מלוד אשר הגיעה גם היא לבילוי במועדון. הויכוח גלש לאלימות פיזית. בשעה 03:30 יצאו הנאשמים, שאר בני החבורה מנתניה, ובני החבורה מלוד אל מחוץ למועדון. הנאשמים והאחרים החלו לרדוף אחרי בני החבורה מלוד, כשהם מצויידים בבקבוקי זכוכית, מקלות ואבנים. בני החבורה מלוד נסו על נפשם, התפזרו, כל אחד מהם נמלט לכיוון אחר על מנת להציל את נפשו. בשלב מסויים, תוך כדי המנוסה, מצא עצמו אשגרי גבארו (להלן: המנוח )

לבד בפתח חניון בתל אביב. או אז, הסתערו הנאשמים והאחרים בצוותא חדא על המנוח, והחלו להפליא בו מכות קשות ונמרצות, כשהם בועטים ומכים בראשו, בצווארו, בחזהו ובכל חלקי גופו. בנוסף, היכו הנאשמים והאחרים בצוותא חדא את המנוח בבקבוקי זכוכית שהטיחו בראשו, במקלות ובאבנים. הנאשמים והאחרים לא חדלו ממעשיהם גם בשעה שהמנוח היה מוטל על הכביש, חסר אונים, בעודו מנסה לגונן על ראשו באמצעות ידיו, ואף לאחר שראו כי נחלש עד כדי כך שנותר שרוע במקום ללא תנועה. המנוח נחבל בראשו, בצלעותיו, בפניו, בעורפו, בגבו, בגפיים העליונות, ושאר חבלות קטלניות. לבית החולים הגיע במצב של מוות מוחי וכעבור ימים אחדים מת מפצעיו.

הליכי המעצר

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבית המשפט המחוזי לא הייתה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי מכתב האישום עולה כי נערך לינץ' מעורר פלצות בנער צעיר, שאיבד את חייו רק משום השתייכותו לקבוצת נערים אחרת והותקף בידי רבים בכל אמצעי שנקלע לידיהם. לפי טיבו של האירוע, רמת המסוכנות היא כזו שאין אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

נימוקי העורר ותגובת המשיבה

4.

באת כוח העורר טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את המלצת שירות המבחן. לדידה, בהסתמך על ההמלצה האמורה, מן הראוי לשחרר את העורר בתנאים מגבילים. מדובר אמנם בבגיר, אך הוא תלמיד כתה י"ב, זו לו פעם ראשונה בבית המעצר, אין לו עבר פלילי, עדיין עומדת לו חזקת החפות ויהיה על התביעה להוכיח במהלך המשפט מה חלקו של כל אחד מן הנאשמים. אין מדובר באירוע אלים מתוכנן, אלא בקטטה בין שתי חבורות אשר הסלימה. משפחתו של העורר טובה ומסורה, ניתן להבטיח פיקוח אפקטיבי אשר יאיין את המסוכנות.

5.

באת כוח המשיבה לא רואה בתסקיר המעצר הצדקה לשחרור העורר. על-פי התסקיר קיים סיכוי, אמנם נמוך, להישנות העבירה, וישנה בעייתיות גם מבחינת הפנמת חומרת האירוע אצל העורר. בית המשפט המחוזי קבע בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון כי בנסיבות שכאלה אין חלופת מעצר שיכולה לאיין את המסוכנות. לדברי באת כוח המשיבה יש בחומר הראיות דיסק שבו רואים את הנאשמים רודפים אחרי הקורבן ב"אמוק מטורף". מדובר בביצוע בצוותא באופן מובהק. 15 נערים שתוקפים נער אחד לבדו, בחשכה. חלקם מצויידים בבקבוקים, בבלטות, בועטים בראשו, בצווארו, בגולגלתו. אין זה מן הנמנע כי היו מעורבים נוספים, אך לא נמצאו די ראיות לגבי אחרים.

דיון והכרעה

6.

אכן, על-פי תסקיר שירות המבחן מדובר בתלמיד כתה י"ב, מתגורר עם משפחתו בנתניה, ובמקביל ללימודיו עבד ברשת מזון מהיר. משפחתו נורמטיבית, מקיימת אורח חיים יציב, ובכוונת העורר להתגייס לצה"ל עם סיום לימודיו. המעצר קשה לעורר, הוא חרד ומאוכזב. שירות המבחן מצביע על סיכון נמוך למעורבות חוזרת בעבירת אלימות, ומצא את הוריו, אחיותיו ודודיו של העורר כמסוגלים למלאכת הפיקוח עליו בתנאי 'מעצר בית'.

7.

מצער הדבר שהעורר נקלע למצב דברים שכזה, לשהייה ממושכת בבית המעצר במקום בבית הספר ובביתו; אך אי-אפשר להימנע מכך. המסכת המתוארת בכתב האישום, מרדף חסר מעצורים של רבים, התנפלות על יחיד, הכאתו בחבורה באמצעים מכל הבא ליד – בקבוקי זכוכית, מקלות ואבנים – בעיטות בצוותא ומכות בראשו, בצווארו, בחזהו ובכל חלקי גופו, עד אשר נפח את נשמתו; מעשה לינץ' שכזה, הוא חייתי; לא אנושי. מכך נגזרת אמת המידה לבחינת המסוכנות. מעשים שכאלה מעידים על עושיהם, על שכרון חושים, ועל מידת ההקפדה ההכרחית, גם במחיר של נסיגה ברמת הסובלנות כלפי העורר. היה רקע קודם לאירוע, אך מחומר החקירה עולה שהעורר ושאר הנאשמים לא ידעו לומר על מה יצא הקצף כלפי המנוח; על לא כלום נפח את נשמתו. שכרותו של העורר ושל חבריו, באותו ליל חג הפורים, הביאם לכאורה עד כדי אובדן צלם אנוש בתקיפתם כמתואר את המנוח. הכרח בל יגונה הוא לבכּר את האינטרס הציבורי למען הבטחת בטחונו, על פני עניינו האינדיבידואלי של העורר. בית המשפט המחוזי (השופט גורפינקל) קבע 18 מועדי הוכחות, ובנסיבות אלה הדעת נותנת שהמשפט לא יארך זמן רב. אשר על כן, הערר נדחה.