בש"פ 383/19 טובר אחזקות בע"מ נ. מדינת ישראל

1.

המשיבה בבש"פ 383/19 (היא המשיבה 1 בבש"פ 644/19. להלן: המשיבה ) מנהלת (באמצעות היחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית, "להב 433") חקירה בחשד לעשיית עבירות בקשר להקמת בניין שטרם הושלמה בנייתו (להלן: הבניין ). המבקשת בבש"פ 383/19 (להלן: טובר ) היא הבעלים של שתיים מהקומות התחתונות בבניין. המבקשת בבש"פ 644/19 (להלן: יד יקותיאל ) טוענת שהיא בעלת זכויות (או זכאות לקבלת זכויות) באחת הקומות התחתונות בבניין. המשיבה ביקשה לקבל צו לתפיסת חפצים לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה ), שיאסור לבצע דיספוזיציה בבניין. בית משפט השלום בראשון לציון נתן צו כמבוקש ביום 7.5.2018. ביום 14.5.2018 הוציאה המשיבה (באמצעות היחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובנייה) צו מנהלי להפסקת העבודה בבניין. המבקשת וגורמים נוספים עתרו נגד הצו. בסופם של הליכים, ביום 18.7.2018, צמצם בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ס' אלבו ) את תוקף הצו כך שלא יחול על שלוש הקומות התחתונות בבניין (להלן: הקומות התחתונות ). לאחר הליכי השגה שונים שב בית המשפט לעניינים מקומיים על החלטתו ביום 8.11.2018. ערעור על החלטה זו תלוי ועומד.

2.

ביום 22.7.2018 ביקשה המשיבה להרחיב את צו התפיסה כך שיאסור לעשות פעולות בבניין. בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ג' אבנון ) קיבל את הבקשה ביום 4.11.2018. נקבע, בין היתר, שקיום הליך בעניין צו מנהלי (להלן: המסלול המנהלי ) אינו מבטל את האפשרות של המשיבה לנקוט הליך בקשר לצו התפיסה (להלן: המסלול הפלילי ), משום שבכל הליך מדובר בסמכויות שונות ונפרדות ומתבקש סעד שונה על יסוד תשתית ראייתית שונה: במסלול המנהלי בית המשפט לעניינים מקומיים לא נדרש לטענה שלפיה הוצאו היתרי בנייה בבניין בעקבות עבירות פליליות, ולחומרי החקירה בעניין זה, אלא אך לעילות המוגדרות לעניין הצו המנהלי. על כן נקבע שפעולה במסלול המנהלי אינה מייתרת את סמכותו של בית המשפט בהליך הפלילי. בית המשפט מצא שיש חשד סביר בעוצמה משמעותית ורצינית לביצוע עבירות פליליות בנוגע לקומות התחתונות. צוין שגם אם הרחבת צו התפיסה תגרום נזק למשיבה וליתר בעלי העניין בבניין, הרי שיש להתחשב גם בנזק שייגרם לציבור מהמשך הבנייה "חרף הפליליות העומדת בבסיס הוצאת ההיתרים שאפשרו הקמתו".

3.

המבקשות עררו על הרחבת צו התפיסה וטענו שתי טענות: לאחר שהמשיבה לא הצליחה לקבל את מבוקשה במסלול המנהלי, היא מושתקת מלפעול במסלול הפלילי; יש לאזן בין תכליות התפיסה לזכויות העוררות ולהורות על "חלופת תפיסה" שתאפשר להמשיך לבנות בקומות התחתונות. ביום 27.12.2018 דחה בית המשפט המחוזי מרכז–לוד (כב' השופט ח' טרסי ) את הערר. טענת ההשתק נדחתה מטעמים דומים לאלה של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי מצא שאין לקבוע "חלופת תפיסה" בנסיבות העניין, משום שלתפיסה יש גם תכלית שעניינה מניעת עבירות, ואי אפשר להשיג אותה אם הבנייה תימשך.

4.

מכאן הבקשות שלפניי. המבקשות טוענות שמתעוררות כאן שתי שאלות משפטיות שמצדיקות לתת להן רשות לערור. הטענה הראשונה של המבקשות היא שהמשיבה מושתקת מלפעול במסלול הפלילי לאחר שבקשתה נדחתה במסלול המנהלי. יד יקותיאל קובלת אף נגד קביעות מסוימות במסלול הפלילי שמנוגדות, לטענתה, לממצאים במסלול המנהלי. הסוגיה השנייה שהמבקשות מעלות עניינה הנזק הרב שייגרם להן, לטענתן, מהצו. טובר טוענת שיש לבחון "חלופת תפיסה" גם מקום שתכלית הצו היא מניעת עבירות. יד יקותיאל טוענת שהפגיעה בה ובצדדים שלישיים אינה סבירה ואינה מידתית. ביקשתי את תגובת המשיבה לטענות של טובר, וכב' השופטת ד' ברק-ארז ביקשה את תגובת המשיבה ויתר המשיבים בבש"פ 644/19 לטענות יד יקותיאל. המשיבה סבורה שאין עילה לתת רשות לערור, והבקשות נטועות בנסיבות הפרטניות של המקרים הנדונים. המשיבה טוענת כי המסלול המנהלי והמסלול הפלילי שונים זה מזה בעילה, במסגרת הדיונית, בתשתית הראייתית ובסעד – ולכן אין היא מושתקת מלנקוט את שניהם גם יחד. היא מוסיפה שבנסיבות העניין אין די ב"חלופת תפיסה", וכי האינטרס הציבורי גובר על הנזק הנטען ליד יקותיאל. טובר הפנתה לנימוקיה בבקשתה. המשיב 2 בבש"פ 644/19 הותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

5.

לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובות ובנספחיהן, הגעתי למסקנה שדין הבקשות להידחות. כידוע, רשות לערור על החלטה לפי סעיף 38א(ב) לפקודה תינתן במקרים חריגים, המעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (בש"פ 6951/13 הלוי נ' משטרת ישראל, מפלג הונאה ת"א , פסקה 6 (10.12.2013)). ענייננו אינו נמנה עם מקרים אלה. הטענות בדבר התאמת "חלופת תפיסה", בדבר מאזן הנזקים לצדדים ובדבר קביעות נוגדות לכאורה בשני ההליכים – כל אלו עוסקות ביישום הדין במקרה הפרטני. בכך אין עילה לתת רשות לערור (בש"פ 419/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (16.1.2019)). בנסיבות המקרה לא מצאתי שמתעוררת שאלה עקרונית אף בנוגע לטענה שלפיה המדינה מושתקת מלנקוט הליך פלילי לאחר שבהליך המנהלי נדחתה בקשתה. המסלול המנהלי בבית המשפט לעניינים מנהליים נסב סביב צו להפסקת עבודה לפי סעיף 216 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, עלו בו שאלות של דיני התכנון ובדבר תוקף הצו, והוצגו ראיות שקשורות לסוגיות אלו ולא להיבטים הפליליים של הפרשה. לעומת זאת, המסלול הפלילי בבית משפט השלום עסק בצו לתפיסת רכוש לפי סעיף 35 לפקודה (בשילוב חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000), עלו בו שאלות של חשד סביר לביצוע עבירות ושל עילות תפיסה, והוצגו ראיות בעניינים אלה (כגון חומרי חקירה חסויים שאין להציג במסלול המנהלי). לא מצאתי כי בנסיבות העניין קיימת מניעה בדין מהפעלת סמכויות בדין הפלילי לאחר קיומו של ההליך המנהלי, בהינתן השוני בין סוגי ההליכים במסגרת הדיונית, בעילות, בתכליות ובדרישות הראייתיות.

6.

במקרים מסוימים יכולות לעלות שאלות של מעשה בית דין (רע"פ 797/07 כהן נ' מדינת ישראל , פ"ד סו(2) 724 (2013)) ושל השתק (ע"פ 1292/06 תורק נ' מדינת ישראל (20.7.2009); רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ , פ"ד נט(6) 625 (2005); ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 221 (1996)) או שאלות אחרות. הכללים בסוגיות אלה ידועים. כאמור לעיל, לא מצאתי שמתעוררת בנסיבות שלפנינו שאלה שמצדיקה לתת רשות לערור אף בעניינים אלה.

הבקשות נדחות אפוא.