בש"פ 3838/04 מדינת ישראל נ. פלונים

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י. שפירא) בה דחה את בקשת המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם והורה על שחרורם בערובה בתנאים שונים.

2.ביום 31.3.04 הוגש נגד המשיבים ו-5 אחרים כתב אישום בו הואשמו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, התפרעות, ותקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, ביום 22.3.04, בין השעות 8:00 ל-13:00, בצומת א-טור בירושלים, התרחשה התפרעות בה לקחו חלק אנשים רבים. במהלכה, חסמו המתפרעים את הצומת בצמיגים ובעגלות אשפה, דרדרו אותם למרכז הצומת והציתו אותם, וכן יידו אבנים ובקבוקי זכוכית לעבר שוטרים ואנשי מג"ב ולעבר כלי רכב של כוחות הבטחון אשר נסעו במקום כדי למנוע מהם מלבצע את תפקידם בבלימת ההתפרעות. כתוצאה מיידוי האבנים, נפגע שוטר בידיו ורגליו ונזקק לטיפול רפואי . כן נפגעו כלי רכב של כוחות הבטחון ונגרם להם נזק רב.

3.המדינה עתרה למעצרם של המשיבים ושני אחרים עד לתום ההליכים נגדם. היא נמנעה מלבקש את מעצרם של שלושה נאשמים אחרים בשל גילם הצעיר שהוא למטה מגיל 14.5. שני הנאשמים האחרים שגילם 16.5 ו-18 נעצרו עד תום ההליכים בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת אפעל-גבאי). עניינם של המשיבים שלפנינו, שהם ילידי 1988-89, הופרד בשל גילם הצעיר לצורך עירובו של שירות המבחן בהכנת תסקירי מעצר. בית המשפט המחוזי (כב' השופט שפירא) החליט לשחררם בתנאי ערבות שונים. בהחלטתו, היה בית המשפט ער, מצד אחד, לחומרת הארוע ולהיותו אחד מתוך סדרת ארועי אלימות חמורים שהתרחשו בעת האחרונה בסביבות ירושלים ולסיכון שהוא טומן בחובו הן כשהוא עומד לעצמו והן בהשפעה שהוא נושא עמו להסלמת מעשי הפרות הסדר ולתגובות שרשרת באיזורים אחרים. מנגד, ייחס בית המשפט משקל למהלך שנעשה אגב ניהול הליך המעצר אשר עירב את גורמי המבחן לנוער ונציגי הקהילה בנסיון לשלב את המשיבים בתכנית חינוכית – שקומית אשר מטרתה להרחיקם ממעשי אלימות והחזרתם לשגרת חיים יציבה. במסגרת מהלך זה הותר למשיבים להשתחרר למספר שעות מן המעצר כדי להשתתף במיפגש, פרי יוזמה של שירות המבחן לנוער, במסגרתו נתקיימה קבוצת דיון בה לקחו חלק הנערים, הוריהם, וגורמים בקהילה, ובהם מנהל בית הספר ומנהל המתנ"ס במקום. על פי דיווח שירות המבחן, במפגש זה נטלו הנערים אחריות למעשיהם והביעו נכונות להשתתף בתכנית קהילתית במטרה לחזור לדרך חיים נורמטיבית. בתסקיר שירות המבחן צויין עוד כי המפגש חשף קהילה מודאגת הנוטלת אחריות למה שאירע, ומבקשת להיעזר בממסד המקצועי-סוציאלי על מנת להחזיר את הקטינים למסלול חיים נורמטיבי. בית המשפט המחוזי ביטא את התלבטותו אם יש בתכנית האמורה כדי לענות באופן אמיתי למסוכנות הקטינים, ובאיזו מידה טמון בה גרעין ממשי של נכונות אמיתית לתיקון-דרך, או שמא מדובר במאמץ נקודתי שתכליתו להביא לשחרור הקטינים מן המעצר. הוא הכריע בהתלבטות זו, ולא בלי היסוס, כאשר קבע כי ראוי לשחרר את הקטינים לחלופת מעצר באופן שמשיבים 1, 2, 3 ו-5 ישהו במעצר בית בביתם, בפיקוח הוריהם, ויצאו לבית הספר ויחזרו ממנו בליווי אחד ההורים. כן יורשו לצאת בליווי אחד ההורים לפעילות שתאושר על ידי קצין המבחן לנוער לצורך השתתפות בתכנית קהילתית במועדים מוגדרים מראש. משיבים 4 ו-6, שאינם לומדים בבית הספר, שוחררו למעצר בית בפיקוח הוריהם עם הסדרים מיוחדים לכל אחד מהם. קצין המבחן לנוער נדרש להמציא דו"ח דו-שבועי על התקדמות התכנית הקהילתית, ומשפחות המשיבים נדרשו להפקדה כספית ולמתן ערבויות צד ג'.

5.המדינה עותרת בעררה לשנות את החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות על מעצר הקטינים עד תום ההליכים נגדם. היא עומדת בטיעוניה על הסכנה הכרוכה בשחרורם מן המעצר בשים לב לחומרתם המיוחדת של ארועי האלימות בהם לקחו חלק ולמסוכנות העולה מהם ולחשש הכבד הגלום בשחרור כי ילבה גל של התפרעויות ומעשי אלימות נוספים באיזורים שונים, המסכנים באופן קשה את שלום הציבור ובטחונו. לאור אופיין של העבירות על רקע אידיולוגי, ונוכח גל האלימות הפוקד עתה את האיזור הביעה המדינה חשש כי המשיבים לא יצייתו לחלופת מעצר הבית שהוטלה עליהם ויחזרו להשתתף במעשי עבירות דומים. לגישתה, תכנית השיקום של שירות המבחן עשויה לשמש נתיב ראוי במסגרת הליך הענישה אך אין היא הולמת הליך מעצר.

6.העבירות המיוחסות למשיבים הן חמורות ביותר, ובהליך זה קיומן של ראיות לכאורה למעורבותם בהן אינו שנוי במחלוקת. מעשי העבירה בוצעו במסגרת ארועי אלימות רבי משתתפים, שהונעו מלהט יצרים אידולוגי-לאומני, הטומנים בחובם סכנה ממשית וישירה לחיי אדם, ואף הביאו בפועל לפגיעות גוף רציניות ולנזק רכוש כבד. הם נעשו בידי המון גדול מתפרע וכוונו כנגד קבוצה גדולה של כוחות בטחון ישראליים וכנגד גורמים המופקדים על אכיפת החוק, מתוך מטרה לפגוע ביכולתם למלא את משימתם בשמירת השקט, הסדר והביטחון באיזור. שוב אין מדובר בפעולת יחיד או קבוצה קטנה של מיידי אבנים על מכונית חולפת בכביש, אלא במעשי אלימות המוניים כנגד כוחות בטחון גדולים, המסכנים חיים ומערערים את יציבות משטר החיים במקום. חשיפתו של הציבור בישראל לפעולות טרור רצחניות חוזרות ונישנות, ומעורבותם של כוחות הבטחון במאבק מתמיד ועיקש נגד הטרור, מעצימים את חריפותם של מעשי ההתפרעות ההמוניים בירושלים ובסביבותיה ומגבירים את הסיכון הכולל לשלום הציבור ובטחונו. טיבן של ההתפרעויות, פרי להט יצרים אידיאולוגי הסוחף המון רב, עלול להוציא דברים מגדר שליטה ולהצית גלים של מעשי מחאה אלימים נוספים גם במקומות אחרים.

הארוע ההמוני האלים שארע במקרה זה היה בעל חומרה מיוחדת. בהתפרעות לקחו חלק מאות אנשים והיא נמשכה כחמש שעות. מעשי האלימות שהתבצעו בה חרגו בעוצמתם ובחומרתם מהאמצעים ומהיקף ההתפרעויות שידענו בעבר. על פי נתונים שהציגה התביעה, ארוע זה הוא חוליה בשרשרת ארועים אלימים הפוקדים את ירושלים וסביבותיה, ובהם צומת א-רם, מחנה הפליטים שועפט, סילואן ועיסוויה, איזור בית חולים הדסה הר הצופים, העיר העתיקה, ועוד (ראה ניתוחה של השופטת אפעל-גבאי בהחלטתה מיום 14.4.04).

7.חומרת העבירות המיוחסות למשיבים והמסוכנות הגדולה הטבועה בהן בשל אופיין האידיולוגי-לאומני, הסוחף המונים למעשי אלימות חסרי שליטה, מצדיקים במהותם את מעצרם עד תום ההליכים של מבצעיהם, כדי לבודד את המשתתפים הפעילים מזירת האלימות, ולהבטיח באמצעים שהחוק נותן בידי רשויות הבטחון את השקט והרגיעה החיוניים באיזור לרווחתו של הישוב היהודי והערבי כאחד. חלופת מעצר על סוג זה של עבירות נכון להחיל אך בנסיבות חריגות, מקום ששיקולים אינדיבידואליים מיוחדים וכבדי משקל גוברים אף על גורם המסוכנות ממבצע העבירה.

8.אלמלא גילם הצעיר של המשיבים, לא היה מקום לספק בדבר הצורך לעוצרם עד תום ההליכים נגדם, בהינתן מסוכנותם כעולה מאופי העבירות בהן נטלו חלק. הקושי הרב בהכרעה במקרה זה – ששותף לו גם בית המשפט המחוזי – נעוץ בקטינותם של הנערים, ילידי 1988 ו-1989 אשר חזות פניהם וגופם אף צעירים מכפי גילם. השאלה הקשה והיחידה היא – האם גילם הצעיר של הנערים הוא בגדר נסיבה חריגה המצדיקה בנסיבות ענין זה החלת חלופת מעצר, גם בהינתן העבירות שבצעו, על נסיבותיהן החמורות, וחרף המסוכנות הטבועה בהן. הדילמה קשה היא, והיא חושפת את אחד ההיבטים הכואבים שבמאפייני הסכסוך הערבי-ישראלי. הנערים הם רכים בשנים, ומקומם הטבעי הוא בביתם עם משפחותיהם, בבית הספר, ובמסגרת חיים שנועדה לבני גילם, ולא בבית המעצר מאחורי סורג ובריח. ספק אם נערים אלה, על פי גילם ומראה פניהם מבינים לעומקו במה הסתבכו, למה הסתבכו ואיזה אידיאל הם משרתים במעשי האלימות שלביצועם נרתמו. מכל מקום, ספק אם הם בעלי בשלות אישית ופיסית ליזום מעשי התפרעות מכח עצמם. סביר יותר להניח כי הם מובלים ונגררים למעשים אלה על ידי אחרים, היוזמים את פעולות המחאה, והמשתמשים לביצוען בנערים צעירים. אחראים לא פחות לישיבתם של המשיבים במעצר הם אלה הרותמים את הקטינים למעשי התפרעות, תוך הפקרת שלומם וטובתם למערכות של הסתה, ליבוי שנאה ואלימות כנגד הממשל הישראלי וגורמי אכיפת החוק. ילדים אלה הפכו במידה רבה קרבן בידי הציבור הבוגר שמסביבם, העושה בהם שימוש כמכשיר לקידום האידיולוגיה הלאומנית שלו, ומסכן בכך את נעוריהם, את עתידם, ואת חייהם. חרף מציאות זו, שילובם של נערים בפעולות מחאה אלימות כרוך בסכנה גדולה שיש להתמודד עימה בדרך יעילה כדי להבטיח את שלום הציבור ובטחונו.

מתחייבים אמצעי מנע ממשיים לבלימת עבירות אלה במיוחד על רקע הסיכון הבטחוני הכללי ואיומי הטרור השולטים בחיי המדינה כיום. תנאי הסיכון הבטחוני הכללי בו שרויים אזרחי המדינה בתקופה האחרונה אינם מתירים התייחסות מקילה לסיכונים ישירים לחיי אדם ולשלום הציבור, וזאת גם כאשר סיכונים באים מידיהם של נערים צעירים. באין מנוס, גם נערים צעירים ייעצרו כאשר נשקפת סכנה מהתנהגותם, ובאין ברירה, גם אותם יהיה צורך לבודד ממוקדי הסיכון המצויים סביבם, חרף גילם וחרף הנזק הרב שהמעצר עלול להסב לאישיותם, לשלומם ולרווחתם. המסר, כואב ככל שיהא, חייב להיות ברור כי מי שפוגע בבטחון החברה בישראל ומסכן חיי אדם דינו הרחקה מזירות האלימות עד תום משפטו.

9.התנאים שנקבעו לשחרורם של הנערים בחלופת מעצר אינם משיגים במקרה זה את מטרת המעצר. אין בהם כדי להבטיח את בידודם של גורמי הסיכון מפני אפשרות כי גם בעתיד ייעשה שימוש בנערים אלה כאמצעי לקידום פעולות הסתה כנגד אזרחי ישראל וגורמי אכיפת החוק שלה. ההתפרעויות במקרה זה נעשו במבואות כפר מגוריהם של הנערים, והשתתפו בהן מאות מאנשי הכפר. אלה הם אותם אנשים אשר סחפו את המשיבים להשתתף במעשי העבירה חרף גילם הצעיר, והם המבקשים היום את שחרורם כאשר לא השכילו להותירם מחוץ למאבק האידיולוגי שהם מנהלים. פעילות חינוכית המבקשת להחדיר ערכי חינוך ושלום בקרב תושבי המקום, ובהם בני נוער, היא בודאי פעילות מבורכת הראויה לכל מאמץ והשקעה. עם זאת, אין בתכנית שדובר בה בענייננו כדי להוות פתרון בסוגיית המעצר הנדונה כאן. תכניה, מהותה וטיבה של התכנית טרם נבחנו הלכה למעשה והיא טרם עמדה במבחן המציאות. אין בה כדי לתת מענה מיידי לארועי עבירה קשים שארעו, כאשר חסרה מידת הבטחון, הנרכשת רק עם הנסיון המצטבר, כי אכן קימת כוונה רצינית ומחוייבות אמיתית של בני הקהילה לדבוק מעתה בחיים של שלום ויציבות, ולהחדיר בבני הנוער ערכים של מתינות ואחווה. חשיבותה החינוכית של התכנית צופה, איפוא, את פני העתיד, וימים יגידו אם אכן תביא רוח חדשה לתושבי א-טור.

10.לאור האמור, וחרף הקושי שבדבר, אינני רואה מנוס מקבלת ערר המדינה, ומהוראה על מעצרם עד תום ההליכים של המשיבים. יחד עם זאת, בשים לב לגילם הצעיר של הנערים, על מערכת השיפוט לעשות כל שביכולתה על מנת להאיץ את ניהול משפטם ולסיימו מוקדם ככל האפשר, תוך מתן עדיפות ברורה להליך זה. ראוי כי ייעשה מאמץ משותף בכיוון זה גם בידי התביעה ובאי כוחם של המשיבים כדי שניתן יהיה בשיתוף פעולה בין כל הגורמים, לסיים את ההתדיינות לגופה בהקדם ככל הניתן.

11.המשיבים ייעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.