בש"פ 3974/04 בשאר חוסיני נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת א. אפעל-גבאי) בה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בירושלים לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.נגד העורר וארבעה אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של התפרעות וניסיון לתקיפת שוטר. על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 2.4.04, בשעות הצהריים, השתתף העורר יחד עם אחרים שהואשמו עמו, בהתפרעות המונית בהר הבית בהמשך לתפילת יום הששי. המתפרעים, ובהם העורר, יידו אבנים ונעליים של מתפללים לעבר שוטרים שהוצבו במקום וכן יידו אבנים אל עבר הכותל המערבי. מטר האבנים שלא פסק הצריך פריצת כוחות משטרה לשטח הר הבית, תוך שימוש ברימוני הלם וכדורי גומי. כאשר ביקשו השוטרים לעצור את העורר, ניסה אחר למושכו מידיהם ולהכניסו אל תוך המסגד ואל תוך המון המתפרעים.

3.בית משפט השלום מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. הוא הסתמך לעניין זה על הודעתו של השוטר יעקב בן יעקב אשר היה במקום, ואשר על פי קביעת בית משפט השלום היטיב לתאר את העורר. בן יעקב היה מצוי במרחק של כ-40 מ' מן העורר וראה אותו זורק אבנים ונעליים לעבר השוטרים. מדבריו של בן יעקב עולה כי הוא מיקד את תשומת לבו בעורר, שכן על פי חלוקת התפקידים בין השוטרים הוא הופקד על מעצרו של העורר, אשר היה מבין המשתתפים הדומיננטיים מקרב המתפרעים. לפיכך קבע בית המשפט כי זיהויו של העורר על ידי בן יעקב אינו מוטל בספק. הוא מצא כי קימת עילת מעצר בעניינו, וכי חלופת מעצר אינה הולמת מקרה זה שכן אין בה כדי לענות למסוכנות העורר וחבריו ולהבטיח את אינטרס השמירה על שלום הציבור ובטחונו עקב אופיין של העבירות בהן מדובר והקושי להבטיח מפני הישנותן.

4.על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו התייחס בית המשפט לקושי באשר לזיהויו של השוטר בן יעקב את העורר. זאת, מאחר שנתגלו אי התאמות בהודעות שמסר. בהודעתו הראשונה מסר בן יעקב כי זיהה בוודאות את אברהים זין, נאשם אחר בכתב האישום, ולא את העורר, כמי שיידה אבנים אל עבר כוחות המשטרה שהיו במקום. אולם לאחר חתימתו על ההודעה מופיעה הערה לפיה "... נעשתה טעות בזיהוי החשוד והוא בשאר חוסיני...ולא כפי שנרשם בטעות". אין זה ברור מתי ועל ידי מי נכתבה תוספת זו. כמו כן, בהודעה השניה שמסר בן יעקב נזכר נסיונו של השותף, אברהים זין, למלט את העורר אל תוך המסגד, אירוע הנעדר מהודעתו הראשונה. בית המשפט המחוזי קבע כי אילו הונחו בפניו שתי הודעות אלה של בן יעקב בלבד, היה קובע כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. אלא שהוא מצא תימוכין להודעותיו של בן יעקב בהודעת השוטר מוגס, אשר היה נוכח אף הוא במקום ועצר את איברהים זין. בהודעתו, חזר מוגס על התיאור לפיו אברהים זין ניסה לגרור חשוד אחר אל תוך המסגד, וזאת על מנת לסכל את מעצרו. שתי ההודעות של השוטרים בן יעקב ומוגס ניתנו בנפרד זו מזו, והן משתלבות ומחזקות זו את זו. ראיות אלה בהצטברותן קושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו ומביאות אותן לרמה הנדרשת לשם מעצרו של העורר. לאור זאת דחה בית המשפט המחוזי את הערר.

5.בעררו בבית משפט זה טוען העורר כי לא נטל חלק בהתפרעויות שאירעו במועד הנקוב בכתב האישום בהר הבית. לטענתו, אין בידי המשיבה ראיות לכאורה להאשמות אלו, וזאת לאור הסתירות ואי ההתאמות שנתגלו בגרסאות שמסר השוטר יעקב בן יעקב. על פי הטענה, בן יעקב על פי דו"ח המעצר, עצר את העורר ב-13:30 בעוד הנאשם האחר, איברהים זין שעל פי הודעות השוטרים משך את העורר שלפנינו מידי שוטר שאחז בו נעצר בשעה 13:00, והדברים אינם משתלבים אלה עם אלה. לטענתו, גם בהודעת השוטר מוגס אין כדי לקשור אותו לעבירות המיוחסות לו שכן בהודעה זו אין כל זיהוי של העורר. גם קלטת הוידאו אשר הוצגה על ידי המשיבה איננה מצביעה על העורר כמי שהשליך אבנים או תקף שוטרים כפי שמייחס לו כתב האישום. לחלופין, טוען העורר, לא קמה עילת מעצר בגין מסוכנות בעניינו שכן הוא אדם ללא כל עבר פלילי, וטעה בית המשפט בקבעו כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעניינו כדי להבטיח את שלום הציבור ובטחונו.

6.חזרתי, חזור ועיין בחומר הראיות הנוגע הן לעורר והן לנאשם האחר, איברהים זין, שעניינם קשור וכרוך זה בזה, כדי לבחון האם, אכן, בא על סיפוקו התנאי בדבר קיום ראיות לכאורה להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. ניתוח הראיות הוא כדלקמן:

השוטר בן יעקב מסר את הודעתו העיקרית והמפורטת ביום הארוע ב- 2.4.04 בשעה 15:26 . בהודעה זו הוא מתאר במידה רבה של דיוק כי זיהה את העורר ממרחק של כ-40 מטר כשהוא זורק אבנים ונעליים לעבר השוטרים. הוא מתאר כי הבחור ניסה להימלט למסגד אל אקצה וחשוד אחר, איברהים זין, ניסה למשוך בעצור הזה ולהכניסו להמון ולתוך המסגד. הוא, ביחד עם שוטרים אחרים, עצר את העורר וזיהה אותו על פי בגדיו,שערו, וגילו, ומאוחר יותר על פי תעודת הזהות שלו. לדבריו, הוא התמקד בחשוד הזה שהיה מן הדומיננטיים שבפורעים.

הודעה קודמת שניתנה על ידי השוטר בן יעקב מאותו יום בשעה 13:10 ניתנה ממש בשעת המעצר וממוקד הארועים, והדבר מסביר את העובדה כי היא כתובה בצורה כללית מאד וקשה לקריאה. בהודעה זו הוא מתאר את ההתפרעות ומציין כי מתוך קבוצה של מספר אנשים במרחק של עשרים –שלושים מטרים, זיהה "אותו" מיידה אבנים לעבר כוחות משטרה שהיו במקום. לאחר מספר דקות בוצעה פריצה לתוך המסגד והוא נתקל בו והורה לו לעצור וזיהה אותו "בוודאות כאיברהים זין". בתחתית הודעה זו נכתב כי נעשתה טעות בזיהוי ומדובר בבשאר חוסייני בצרוף מספר תעודת הזהות שלו, ולא כפי שנרשם בטעות.

הודעתו של השוטר מוגס נמסרה ביום הארוע בשעה 17:40, למעלה משעתיים לאחר שנמסרה הודעתו המפורטת של השוטר בן יעקב. בהודעה זו הוא מתייחס לארועי ההתפרעות ומתאר כי הבחין בבחור עם זקן זורק אבנים, ומציין את פרטי לבושו. לאחר מכן זיהה אותו כאיברהים זין. הוא ממשיך ומתאר בהודעתו כי השוטר בן יעקב שהיה עמו הצליח לתפוס חשוד אחר שגם הוא זרק אבנים ומוסיף כי החשוד (איברהים זין) תפס את החשוד השני ברגל וניסה לגרור אותו אל תוך המסגד. מוגס מוסיף בהודעתו כי אינו זוכר תיאור של הבחור שבן יעקב תפס, לבד מזאת שלבש חולצה שחורה אך, לדבריו, "הוא נעצר על ידי קובי בן יעקב השוטר". אכן, השוטר מוגס אינו מזהה את החשוד השני מלבד באמירה כי לבש חולצה שחורה-פרט המתיישב עם הודעתו המפורטת של בן יעקב. יחד עם זאת, קיימת זהות בהודעות השוטרים ביחס לתיאור הסיטואציה של מעצר שני החשודים, כאשר גרסת האחד תומכת ומתיישבת עם גרסתו של השני. יתר על כן, מהקשר הדברים ברור כי כל אחד מהשוטרים עצר חשוד אחד בלבד ולכן סביר להניח כי קיימת קורלציה מלאה בין תיאור מהלך התפיסה של שני החשודים לבין זיהויים לאחר מכן. לכל אלה מתווספת העובדה כי העורר בהודעתו היחידה אינו נותן כל הסבר להימצאותו במקום ההתפרעות ואינו מתמודד עם שאלות החוקרים והטענות המושמעות נגדו.

אין לכחד כי במהלך המעצר והחקירה הנוגעים לעורר שלפנינו נפלו מספר שיבושים. ראשון בשיבושים הוא טעות בזיהוי של העורר על ידי בן יעקב, ולכך היתה התייחסות למעלה מן העניין. שיבוש נוסף נפל בדו"ח המעצר של העורר בו רשום כי שעת המעצר היא 13:30, בעוד איברהים זין העצור האחר נעצר בשעה 13:00 על פי דוח מעצר המתייחס אליו. הטעות בזיהוי בהודעה הראשונה של בן יעקב תוקנה על גבי אותה הודעה עצמה, והגרסה של השוטר הוצגה בפירוט בהודעה המפורטת שבאה בעקבותיה. אי ההתאמה בדוחות המעצר בין איברהים זין לעורר ניתנת להסבר על רקע העובדה כי בן יעקב רשם את דוח המעצר רק בשעה 16:10 וייתכן כי עקב כך לא דייק בציון שעת המעצר. מכל מקום, ברור הוא כי העורר נעצר בסמוך לשעה 13:00, והדבר עולה מן העובדה כי הודעתו נגבתה בשעה 13:10, כמו גם הודעתו הראשונה של בן יעקב, אשר גם היא ניתנה באותה שעה.

במבט כולל, אי הדיוקים ואי ההתאמות האמורים אינם יורדים לשורשו של עניין, ואין בהם כדי לפגום באופן מהותי במערכת הראיות הקימת. לפיכך, צדק בית המשפט קמא כאשר מצא בשילוב עדויות בן יעקב והשוטר מוגס את אותו גרעין ראייתי קשה המצביע במידת הוודאות הנדרשת על העורר כמי שלקח החלק בהתפרעות ונעצר ידי השוטר בן יעקב בנסיבות המתוארות בהודעות. מסקנתי היא, איפוא, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר.

7.מסוכנותו של העורר על רקע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום אינה מאפשרת את שחרורו בחלופת מעצר. כבר חזר ושנה בית משפט זה כי עבירות ההתפרעות ומעשי אלימות כנגד שוטרים וכוחות הבטחון המתבצעים על רקע לאומני- אידיאולוגי טומנים בחובם סיכון רב לבטחונם ושלומם של אזרחי ישראל שאינו ניתן למענה באמצעות חלופות מעצר, אלא במקרים חריגים שבהם נסיבות מיוחדות מצדיקות שחרור ממעצר (בש"פ 3838/04 מדינת ישראל נ' פלונים; בש"פ 3760/04 איברהים זין נ' מדינת ישראל). על החברה בישראל לגונן על עצמה מפני סחף מסוכן במעשי אלימות המוניים המאיימים על יציבות החיים ובטחון החיים, ועל רקע מעשי הטרור הגוברים הפוגעים בחיי אדם יש להחמיר שבעתיים באמצעי ההגנה הננקטים כנגד פורעים אלימים על רקע לאומני לבל יופר שלום הציבור, ובטחון חיי התושבים יהפך להפקר.

גם אם מדובר במקרה זה בעורר שהוא חסר עבר פלילי ומנהל בדרך כלל אורח חיים נורמטיבי, אין מנוס מהמשך מעצרו עד תום ההליכים המתנהלים נגדו, ולא ניתן להמיר מעצר זה בחלופה נאותה.

הערר נדחה.