בש"פ 6713/09 מישל יובל נ. היועץ המשפטי לממשלה

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סולברג) מיום 14.8.09 בב"ש 9038/08, שהורה על מעצרה של העוררת עד להחלטה בעתירה להסגרתה לארצות הברית, לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954.

רקע

ב.

העוררת, אזרחית ותושבת ישראל, נעצרה יחד עם עשרה אחרים ביום 5.7.09, לצורך חקירתם בחשד לעבירות מרמה כלפי אזרחי ארצות הברית. ביום 20.7.09 העבירה ממשלת ארצות הברית בקשה להסגיר לידיה את העוררת, יחד עם האחרים, בגין עבירות פליליות המיוחסות להם בארצות הברית. נטען, כי העוררת, יחד עם האחרים, הקימו רשת עבריינית מתוחכמת ורחבת היקף להונאת קשישים תושבי ארצות הברית, במסגרתה קיבלו במרמה סכומי כסף בסך של עשרות מיליוני דולרים. לאחר שרכשו העתקים של טפסי הגרלות לוטו אשר מילאו תושבי ארצות הברית, התקשרו אל קשישים והציגו מצג שווא כי הללו זכו בסכום כסף גבוה בהגרלת לוטו, תוך שנאמר להם שעל מנת לקבל את כספי הזכייה, עליהם לשלם תחילה אלפי דולרים כתשלומי מס ותשלומים אחרים.

ההחלטה בבית המשפט קמא

ג.

עם העתירה להסגרה, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר העוררת והאחרים עד להחלטה בעתירה, וזו התקבלה ביום 14.8.09. לא היתה מחלוקת, כי ביחס לעוררת קיימת תשתית ראייתית שהיתה מספקת לצורך העמדתה לדין בישראל. בית המשפט ציין, כי הראיות לכאורה מצביעות על כך שהעוררת ובעלה, חשוד נוסף בפרשה, עמדו בראש הארגון - בביתם נמצאו, בין היתר, סכומי כסף רבים, תעודת זהות מזויפת ומאות טפסי לוטו, והודעותיהם של חשודים אחרים בפרשה קושרים את העוררת למעשי המרמה הנטענים ומייחסים לה מעמד בכיר בארגון. בית המשפט המחוזי קבע, כי בהתחשב בעונש הצפוי לעוררת במקרה של הרשעה, קיים חשש ממשי להימלטותה מאימת הדין. חששות אלה מתעצמים נוכח סכומי הכסף הרבים שהתקבלו ממעשי התרמית, שרק חלק קטן מהם נתפס; סכומים אלה יכולים לשמש את העוררת לצורך הימלטות. הוא הדין לשיבוש החקירה המיוחס לעוררת - בין היתר, נטען כי הורתה לחשודים האחרים לגרוס מסמכים שברשותם ולא לשתף פעולה עם המשטרה. התחכום הרב והאמצעים הטכנולוגיים ששימשו לכאורה לביצוע העבירות, מעלים גם הם את עוצמת החשש להימלטות מן הדין. בית המשפט הכיר - כנושא מרכזי - בקושי הטמון במעצרה של העוררת, אם לילד חולני בן 9, והמצויה בחודש השמיני להריונה. עם זאת הזכיר בית המשפט את תסקיר המבחן, שאף בהתחשב בנסיבות, נמנע מהמלצה על שחרורה לחלופת מעצר נוכח סיכון גבוה להימלטותה, וכן את העובדה ששירות בתי הסוהר ערוך לקליטת נשים הרות, ולשהיית התינוק עם אמו בבית הסוהר עד לגיל שנתיים. בשקלול כלל הנתונים הללו, קבע בית המשפט כי אין ליתן אמון בעוררת ואין לשחררה לחלופת מעצר.

הטענות בערר

ד.

בערר נטען לחולשת הראיות הקיימות כנגד העוררת. נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר ייחס לעוררת עמידה בראש הפירמידה, על-יסוד ראיות הקשורות לבן זוגה, כולל תעודת הזהות המזויפת וסכומי הכסף שנתפסו בכספת הבית, הרשום על שם בן זוגה בלבד; כי בעשרות שעות של צילומים והקלטות שאספה משטרת ישראל במשרד הארגון בתל אביב, לא נראתה או נשמעה העוררת ולוא גם פעם אחת; כי הודעות החשודים האחרים ביחס למעורבותה של העוררת הן ספקולטיביות; וכי על פי הראיות הקיימות, היקף ההונאה נמוך בהרבה מן הנטען. ביחס למסוכנות העוררת נטען, כי המדובר בעבירות כלכליות, שאינן מקימות עילת מעצר אלא בנסיבות יוצאות דופן. בהקשר זה מפנה בא כוח העוררת למקרים דומים - לשיטתו - בהם שוחררו נאשמים לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. באשר לחשש מהימלטות נטען, כי לא הוצגה כל ראייה קונקרטית לקיומו של חשש כזה, וככל שהוא אכן קיים, ניתן לאיינו באמצעים כגון פיקוח של מספר מפקחים, אזיק אלקטרוני, הפקדת דרכון ודרישת התייצבות שבועית בתחנת המשטרה.

ה.

כן נטען, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספק לנסיבות האישיות יוצאות הדופן של העוררת. בין היתר נאמר, כי בית הסוהר לנשים "נווה תרצה" אינו ערוך למתן מענה הולם וראוי למצבה הרפואי של העוררת. בהקשר זה מפנה בא כוחה של העוררת לדו"ח מבקרים מטעם לשכת עורכי הדין משנת 2009 בדבר תנאי המאסר במתקן כליאה זה, המעיד, בין היתר, על מחסור במוצרי היגיינה נשיים, מזון באיכות ירודה ותנאים סביבתיים קשים. נטען, כי העוררת מצויה בתא יחד עם אסירות המשתמשות בסמים קשים ובתנאים תברואתיים קשים, וכי חרף הוראתו של בית המשפט קמא לבדיקה רפואית קפדנית לשם מעקב אחר תנועות העובר, הדבר לא נעשה. נוכח כל האמור, עותרת העוררת לשחרורה לחלופת מעצר.

טענות העורר - בדיון

ו.

בדיון נטען מטעם העוררת, כי המדובר במקרה יוצא דופן וכי החלטת בית המשפט קמא אינה אנושית ופוגעת בכבוד האדם; גם אם ישנה תשתית ראייתית לצרכי מעצר, אין מדובר בתיק מתוחכם אלא בעבירות בטלפון; העוררת לא התגוררה לפני המעצר בתל-אביב אלא באילת, ואין לזהות אותה עם בן זוגה המשיב 1; על כן אינה במעמד עליון בהיררכיה של העבירות. עוד נטען, כי יש לבחון את הנושא על פי דיני המעצר, והצורך בחלופה שפגיעתה פחותה; אין לומר כי סכנת הימלטות היא "טבעית" בתיק הסגרה, מה גם שבנידון דידן מדובר באשה בהריון מתקדם; אף בתיקי רצח, כך נטען, שוחררו אנשים לחלופה, ובתיקי הסגרה שוחררו המשיבים בפרשת מאיו (בש"פ 9850/08 היועץ המשפטי לממשלה נ' מאיו ואח' (לא פורסם)), במאטריה קרובה לענייננו. חזקת החפות, כנטען, עומדת לעוררת, ואף אין ביטחון כי תוסגר, נוכח ביצוען של העבירות בארץ; ובסופו של יום מדובר בעבירת הונאה, והמפקחים נמצאו ראויים - מדוע לא לקבוע חישוקים שיניחו דעת בית המשפט? הצורך בשיתוף פעולה בינלאומי בפלילים חשוב, כך נאמר, אך גם כבוד העוררת, ובמיוחד נוכח החויה הייחודית של לידה, המצריכה תמיכה רגשית מקרוב; הוצעו איפוא פיקוח, ערבויות גבוהות איזוק והתיצבות במשטרה, מה גם שלעוררת אין עבר פלילי למעט הרשעה אחת מ- 2004.

ז.

עוד נטען בהרחבה באשר לתנאים ב"נוה תרצה", נוכח ביקורת קשה מאוד של מבקרי לשכת עורכי הדין; נטען כי הטיפול בעוררת אינו כראוי ואין מתייחסים לבעיותיה כדבעי; היא מצויה בתא שאינו מאפשר מגורים מינימליים, השירותים משפילים, אין אוורור כנדרש, העוררת הושמה למעלה במיטת קומותיים עד פניית סניגורה ואין ניתנת לה תזונה נכונה.

ח.

עוד נאמר, כי שוחררו מספר מעורבים שאמנם נטען כי חלקם בפרשה קטן יותר, אך גם לגבי העוררת יכול מעצר בית לענות על הדרישות האמריקניות.

ט.

ולבסוף נטען, כי אין העובר, ולד העוררת, אשם ועליו להיולד בתנאים ראויים; הוזכר גם בנה הגדול של העוררת, בן תשע, הסובל מהפרעות קשב וריכוז.

טענות המשיב

י.

נטען מטעם היועץ המשפטי, כי בית המשפט קמא עמד על היותה של העוררת בראש הפירמידה בפרשה; חומרת העבירות הביאה לקריסה של קשישים, פינוי מבית אבות ופיטורי מטפלות; צורפו לבקשת המעצר תצהירים של 8 קרבנות כמדגם, אך מדובר באלפים. התחכום מתבטא בדרכי הפעולה למיניהן של המעורבים בפרשה, בהתחזות ובטיפול מתוחכם בפן הכלכלי והחשבונאי.

י"א.

אשר להריון, נטען כי המדובר באמת בנושא קשה, אך האינדיקציות לשיבוש רבות; ועוד, הפרשה חמורה מפרשת מאיו

בהיקפיה .

י"ב.

אשר לנוה תרצה, הוצע לעוררת לעבור לאגף בו לפי בחירתה, אך היא סירבה והעדיפה להיות באגף הנוכחי עם אמה שאף היא במעצר; העוררת מצויה במעקב רפואי צמוד, והעוררת הוצאה, שלוש פעמים לבדיקות אולטרה-סאונד.

י"ג.

לבסוף, נאמר כי כל עילות המעצר רלבנטיות להסגרה במקרה דנא, ובמיוחד החשש להימלטות.

הכרעה

י"ד.

אציין תחילה, כי עיינתי בבקשת המעצר לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה ובנספחיה. אין חולק על התשתית הראייתית הבסיסית שכנגד העוררת. המחלוקת בנושא הראייתי הוא על רום דרגתה בסולם ההיררכי בין החשודים בתיק. אף אנכי התרשמתי כבית המשפט קמא שלעוררת נודע לכאורה מקום גבוה בפירמידת הפרשה, גם אם לא כזה של בן זוגה (והיא הושמה במקום השני). ההצטברות של הפעילויות שלגביהן יש ראיות לכאורה, כפי שמנה בית המשפט קמא, כגון סכומי הכסף הגדולים במטבע ישראלי וזר שנמצאו בבית מגוריה, הבית המפואר והמכוניות המפוארות ללא שהזוג עובד בעבודה מסודרת כלשהי, ועוד; קשה להלום כי המשיבה לא ידעה מה מקורה של קרן השפע, וזאת בנוסף ל"עבודתה" שלה לכאורה בהונאת הקשישים בהצלחה יתרה, פעילותה במשרדי ההונאה, וכן חומר ראייתי בדבר אפשרות להשגת מסמכים מזויפים ואף רכישת מכונה לזיוף תעודות זהות, הכל על פי הראיות לכאורה.

ט"ו.

הבסיס הנורמטיבי לעניין הליך המעצר לצרכי הסגרה נסקר לא אחת בבית משפט זה, ועיקרו הכללים החלים בבקשות מעצר לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996; ועם זאת נאמר כי בשל המחויבות להסכמיה הבינלאומיים של המדינה נודע משקל מיוחד לעילות המעצר, ובראש וראשונה זו של ההימלטות מאימת הדין ועמה החשש לשיבוש (ראו בש"פ 725/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' מאיר אברג'יל (השופטת פרוקצ'יה)). אכן, ה"כפר הגלובלי" שבו אנו חיים, והקלות היחסית שבה ניתן לנוע ממקום למקום, פותחים אפשרויות ניידות אשר לא שערום אבותינו. הדבר גם בא לביטוי בריבויים של הליכי הסגרה מאשר ידענו בעבר, וכדברי חברתי השופטת חיות בבש"פ 1496/09 אברג'יל נ' היועץ המשפטי לממשלה

(לא פורסם), "בהליך המעצר לצרכי ההסגרה כמו גם בהליך ההסגרה עצמו, אין להעמיק חקר ולברר את שאלת חפותו או אשמתו של המבוקש להסגרה על פי הראיות לכאורה שהוצגו, ואין לבחון את מהימנותן של הראיות; מלאכה זו יש להותיר לערכאה השיפוטית שבפניה עתיד המבוקש ליתן את הדין אם יוסגר. בהליך ההסגרה וממילא בתהליך המעצר על ההסגרה די לו לבית המשפט אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למבוקש, שאינן חסרות ערך על פניהן (ראו ע"פ 318/79 אנגל נ' מדינת ישראל

פ"ד לד (3) 105,98; בש"פ 3974/04 פרצוב נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) ".

ט"ז.

אכן, בפרשת פרצוב ציין השופט לוי, וחזר על כך בפרשת מאיו הנזכרת, כי אף בסוגיית המעצר, לצד בדיקת החשש להימלטות ולשיבוש ולצד המחויבויות הבינלאומיות של המדינה, יש גם בכגון דא לבחון אם ניתן להבטיח את תכליות המעצר ב"אמצעים אחרים, פוגעניים פחות"; ויש מקום לבדוק חלופה במקרים שהדבר יתן מענה הולם למטרות המעצר ומניעת סיכולה של ההסגרה.

י"ז.

אמור מעתה: הליך המעצר לצרכי הסגרה הוא אחיו, אך לא תאומו הזהה, של הליך המעצר בהליכים פנים-מדינתיים, תוך שמובאים בחשבון בו, בנוסף לשיקולי המעצר והחלופה המקובלים כולם, גם חשש מוגבר להימלטות ואף לשיבוש, והאינטרסים הבינלאומיים של שיתוף פעולה בעולם גלובלי נייד. ברי גם, כי כשהמדובר בעבירות מרמה - לא כל שכן בהיקף עצום, החשש למניפולציות לשם הימלטות גובר; מי שנשתקע במרמה, מה יום מיומיים ומה ממנו יהלוך – גם זאת יורנו נסיון החיים. יש חשיבות רבה בכגון אלה לתסקירי שירות המבחן (שבפרשת מאיו – כעולה מהחלטת השופט לוי – היו כנראה חיוביים), אף שהאחריות נותרת על שכם בית המשפט.

י"ח.

נבוא עתה לשיקולים האישיים הרלבנטיים, ואלה מתייצבים לפנינו כאן בדמות הריונה המתקדם של העוררת. לאו מילתא זוטרתא היא; לידה, חיים חדשים, הם אירוע בחיי אדם שעדיף לו כמובן חופש ממעצר, כך בשכל הישר. ואולם, האם גובר שיקול זה על חששות ההימלטות?

י"ט.

תסקיר שירות המבחן מיום 5.8.09 שהוגש לבית המשפט קמא ציין היסטוריה מורכבת של העוררת, חוסר יציבות במשפחתה הגרעינית ובחייה שלה, גידול ילד בן 9 הסובל מקשר זוגי שנותק, ללא זיקה לאבי הילד, הסובל מבעיות רפואיות; לעוררת הרשעה בפלילים משנה זו בעבירה משנת 2004 של מסירת ידיעה כוזבת. המפקחים שהוצעו - קרובי משפחה של בן זוגה של העוררת - תוארו כאנשים חיוביים, אך שירות המבחן הביע ספק לגבי הבנתם באשר לסיכון בנסיבות. להערכת השירות קיימת רמת סיכון לבריחה מצד העוררת כמו גם בן זוגה, נוכח תחכומם; נוכח יכולתה של העוררת לנצל אחרים, עברה ודפוסי התנהגותה, לא המליץ השירות, חרף הריונה על שחרורה למעצר בית.

כ'.

אשר לתנאים ב"נוה תרצה", נושא מרכזי בדיון בקשר להריון – הסניגורים המלומדים הציגו דו"ח מ- 22.1.09 של המבקרים הרשמיים מטעם לשכת עורכי הדין עו"ד מ' עטיה ועו"ד ר' אראל (מחברת הדו"ח) בדבר ביקורים מ- 13.1.08 ו- 18.11.08 (חמישה מבקרים). בדו"ח הומלץ לסגור לאלתר את אגף הבידוד וההפרדה בבית הסוהר בשל התנאים הקשים בו, לרבות אכלוס בערבוביה, מחמת מצוקת מקום, של אסירות מסוגי כליאה שונים, תנאי מחיה "תת אנושיים, אכזריים ומבזים", תוך פירוט רב של תלונות, לרבות שאלות תזונה קשות, יחס קשה, מניעת גישה לביקורת, וגם תלונות בתחום הרפואי - נגישות בתחום רפואת הנפש, איזוק בעת בדיקות רפואיות, ועוד. לא אפרט את מגוון הביקורת, גם באגפים אחרים, לרבות צימוד אסירות נרקומניות ורוצחות עם בעלות רקע נורמטיבי. הומלץ איפוא על סגירת אגף הבידוד, ועל תיקונים מסוגים שונים בתחומים האמורים.

כ"א.

ספציפית, פנה בא כוח העוררת ביום 19.8.09 ליישום המעקב הקפדני באשר להריון עליו הורה בית המשפט. נטען – בין השאר – כי העוררת לא נבדקה כראוי, לא עברה אולטרה סאונד ועוד, והיא שוהה עם נשים שמשתמשות בסמים קשים. הוא נענה מיידית, כי העוררת נבדקה באולטרה סאונד שלוש פעמים בתוך כ- 40 יום וכן על-ידי רופאת נשים, אין בתא שימוש בסמים אלא עישון (כולל על-ידיה), והיא סירבה לעבור לאגף נקי מסמים כיון שרצונה להיות עם אמה, ובאגף יש רק מקום אחד; כן ניתנה רשות, בין השאר, לבדיקה פרטית של רופא מטעמה. עוד נטען על-ידי הסניגור (מכתב מ- 23.8.08) כי העוררת התלוננה על תסמיני שפעת ולא נבדקה. במכתב מ- 25.8.08 ציין שירות בתי הסוהר כי באשר לנשים בהריון וכן תינוקות פועל שירות בתי הסוהר לפי נוהל, הכולל טיפול רפואי גניקולוגי ואולטרה סאונד לפי הצורך, וכי העוררת נבדקה מאז מעצרה בדיקות רפואיות רבות על-ידי רופאה כללית, וכן נבדקה על-ידי רופאת נשים. נאמר גם, כי צרכי התינוק בהיוולדו מטופלים, לרבות שהות באגף נקי מסמים, ודאגה לכל מחסורו, כולל מעקב רפואי וטיפת חלב.

כ"ב.

מה עולה מכל האמור? בלא שאוכל להידרש למכלול הבעיות בבית הסוהר, שאני מניח כי ניתנת אליהן דעתו של שירות בתי הסוהר, נראה שמחד גיסא אכן הפקודות, כפי שהן, נותנות מענה למצבים העגומים של אסירות ועצורות בהריון ואמהות לתינוקות רכים; אך מאידך גיסא יש צורך במעקב מתמיד, ברוח דבריו של בית המשפט המחוזי.

כ"ג.

מהי הדרך שיבור לו בית המשפט? ראשית, לאחר ששקלתי את המכלול, איני רואה מקום להתערבות בהכרעה קמא ולשחרור העוררת למעצר בית, וזאת נוכח האמור בתסקיר והנסיבות כולן. ברי כי הסיכון בשחרור למעצר בית גדול, גם אילולא היה המדובר בתיק הסגרה אלא בתיק פנים-ישראלי, בשל היקף הפרשה, הסיכון למאסר וגם ההרשעה הקודמת. הסניגור המלומד טען להיעדר תחכום – שהרי הכל היה בטלפון, ושימוש בטלפון אינו עניין מתוחכם. אין להלום טענה זו. המסכת כולה, כעולה מכל החומר שבתיק, היא לכאורה פרשת הונאה רבת מעללים ותחכום, תוך כינון רשת ארגונית גדולה, השגת "חומרי גלם" מארה"ב והפעלת מארג ההונאה על-ידי הרשת הארגונית. חלקה הלכאורי של העוררת בתוכו, ועברה, מקשים ליתן בה אמון רב. המדינה ריכזה את טענותיה לעניין עילות המעצר בחשש ההימלטות. נראה כי לחשש זה של נשיאת רגליים יש בנסיבות אלה רגליים, וחלופה חוששני שלא תסכון – ולא כל שכן זו שהוצעה, אצל קרובי משפחתו של בן זוגה, שככל שהם אנשים מן היישוב, יתקשו להוות מחסום בפני העוררת.

כ"ד.

החלק האחר של האיזון קשור במצבה של העוררת במעצרה. הפרקליטות, בעמדתה באשר למעצר, נוטלת אחריות ביחד עם גורמי שב"ס וגורמי הרפואה בשב"ס, כי הטיפול בעוררת יהא ככל משפטו וחוקתו. אין סיבה לפקפק בכך, אך הפרקליטות

מתבקשת לקיים קשר קבוע עם גורמי שירות בתי הסוהר, כדי לעמוד על הטיפול הניתן ולהידרש לפניות ככל שיהיו מטעם העוררת . אני יוצא מן ההנחה כי כך ייעשה, וכי לכשתלד למזל טוב, יינתן כל הטיפול הרלבנטי לה ולולד גם בהמשך. אוסיף, כי ככל האפשר אם בתקופה הקרובה יימצאו שני מקומות באגף הנקי מסמים, יוכלו העוררת ואמה (אם מבקשות הן עתה להיות יחד) לעבור אליו. מכל מקום, העיקר הוא האמור באשר לטיפול. נושא זה ביסודו עניינו עתירת אסיר, אך סבורני כי בנסיבות יש מקום לעמוד עליו גם כאן.

כ"ה.

בנתון לכך איני נעתר לערר.