בש"פ 3856/06 סמי אבו מדיעם נ. מדינת ישראל

בפני עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

כנגד העותר הוגש, ביום 19.2.06, לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום ובו שישה אישומים. חמשת האישומים הראשונים מייחסים לו ביצוע עבירות שונות של סחר והחזקת נשק, וכן קשירת קשר לביצוע פשע. האישום השישי מייחס לו ביצוע עבירות של חיפוי, מגע עם סוכן זר, מסירת ידיעה סודית והשמדת ראיה. על-פי הנטען באישום השישי, ביום 14.1.06 שוחח העותר עם אדם בשם עמאד, אשר הציע לו לחטוף חייל, שוטר או כל אזרח ישראלי אחר. העותר סירב להצעתו של עמאד. ביום 22.1.06 נחקר העותר על-ידי אנשי שירות הביטחון הכללי, אשר הזהירוהו לבל ימשיך לעמוד בקשר עם עמאד. באותה הזדמנות הבטיח העותר לאנשי שירות הביטחון כי ינתק את קשריו עם עמאד. אף-על-פי-כן, ובניגוד להבטחתו האמורה, העותר שב ויצר קשר עם עמאד, עדכן אותו על אודות חקירתו במשטרה והזהירו כי שירות הביטחון הכללי מודע לפעילותו. לאחר מכן, ביקש העותר מאשתו כי תשמיד את מכשיר הטלפון הסלולרי באמצעותו שוחח עם עמאד.

במסגרת המשפט הציגה המשיבה, תעודה בדבר ראיות חסויות (להלן: תעודת החיסיון), שנחתמה על-ידי שר הביטחון, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 44 לפקודת הראיות. בתעודת החיסיון הביע שר הביטחון את דעתו, לפיה מסירת ראיות בנושאים המפורטים להלן עלולה לפגוע בביטחון המדינה:

"1. מקורות המידע של שירות ביטחון כללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם".

2.א. שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות ביטחון כללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר שנאסף באמצעים אלה.

3.תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם."

העותר עתר לבית-משפט זה בבקשה לגלות את הראיות החסויות לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. לטענתו, הוא התקשר לעמאד משום שחשש כי האחרון יפגע בו או בבני משפחתו, ולא מתוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה. לפיכך, התבקש בית-המשפט להורות כי המשיבה תחשוף את זהותו של המקור אשר מסר לשירות הביטחון הכללי מידע על אודות השיחה שערך העותר עם עמאד וכי תינתן לסניגורו של המבקש האפשרות לחקור אותו. עוד נטען, כי במהלך חקירת העותר בוצעו מספר תרגילי חקירה, ובכלל זה מועלית האפשרות שנעשה שימוש במדובבים, אשר הובילוהו למסור הודאות שווא, עליהן בוססו האישומים השונים נגדו. בנסיבות אלו סבור העותר, כי אם לא תחשפנה כל הראיות הנוגעות לדרכי חקירתו, כמו גם לשימוש במדובבים, תיפגע הגנתו באופן קשה, במובן זה שיתקשה הוא להסביר מדוע מסר הודאות שווא.

ביום 19.7.05 נערך דיון בפניי. לאחר ששמעתי את טענותיהם של באי-כוח הצדדים, הובא לעיוני, בהתאם להוראות סעיף 46(א) לפקודת הראיות, חומר הראיות החסוי שבו מדובר במעמד באת-כוח המשיבה ונציגים של שירות הביטחון הכללי, אשר הוסיפו הסברים בהעדרם של העותר ובא-כוחו.

עת בחנתי את חומר הראיות החסוי, השאלה שעמדה בפניי הייתה האם הייתה הצדקה להטלת החיסיון והאם חומר הראיות, עליו הוטל החיסיון, הינו רלוואנטי להגנתו של העותר ואף אם חומר הראיות רלוואנטי, האם יש בו כדי להועיל להגנת העותר או לתמוך על פניו בקו הגנתו (ראו למשל, בש"פ 8456/01 דלאשה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2379/01 ד"ר פרידמן פיטר נ' משטרת ישראל (לא פורסם)).

לאחר ששקלתי את נושאי החיסיון שבתעודה ובחנתי בעיון רב את הראיות החסויות, הגעתי לכלל מסקנה, כי קיימת הצדקה להטלת החיסיון. מסקנתי זאת נשענת על שני אדנים. ראשית , שוכנעתי, כי חומר ראיות חסוי מן הסוג האמור, הנוגע בין היתר לשיטות חקירה ודרכי פעולה של שירות הביטחון הכללי, הוא חומר שגילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה, כפי שקבע שר הביטחון. שנית , וזו העיקר, לא מצאתי בחומר החסוי בו עיינתי, חומר ראיות כזה, אשר חשיפתו מתחייבת על-מנת שלא לקפח את קו הגנתו של העותר ושיש בו כדי לסייע לו בכל אופן אחר בהגנתו. איני סבור כי צרכי הגנתו של העותר, כפי שהדבר נלמד מן הבקשה שלפניי, מחייבים את חשיפת דרכי החקירה של שירות הביטחון, כמו גם את אופן השימוש במדובבים. זאת ועוד, אחת הטענות המרכזיות אשר בפי העותר היא, כי הוא נאלץ להתקשר לעמאד, חרף האזהרות השונות של שירות הביטחון הכללי, משום שחשש לחייו ולחיי משפחתו. לשם הוכחת טענה זו מעוניין סניגורו של העותר להעיד את המקור שעדכן את אנשי שירות הביטחון בדבר השיחה האמורה. בדיון שנערך בפניי הודיעה באת-כוח המשיבה, כי אין בכוונת המשיבה לסתור את הטענה לפיה באותה שיחת טלפון מדוברת נשמע העותר מפוחד. בנסיבות אלו, ומשצומצמה יריעת המחלוקת בין הצדדים, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות.

העתירה נדחית, איפוא.