בש"פ 3875/08 שי מיכאלשוילי נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' טימור), אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

כנגד העורר ואחיו הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות שוד בחבורה. כתב האישום כולל ששה אישומים, מתוכם מיוחסים לעורר שני אישומים של שוד בחבורה ואישום נוסף של שוד. על פי הנטען ב א ישום הראשון העורר ואחיו ביצעו עבירת שוד בחבורה בתחנת הדלק "סונול שלי" בראשון לציון בתאריך 21.12.2007 בשעה 14:08. על פי המתואר בכתב האישום העורר ואחיו הגיעו רכובים על אופנוע שבבעלותו של העורר למקום ביצוע השוד. אחיו של העורר ירד מהאופנוע ונכנס לחנות בתחנת הדלק ותוך איומי אקדח נטל את הכסף שבקופה ואת ה"פאוץ' . " של המתדלקת, שאף בו היה סכום כסף. על פי האמור ב אישום השני העורר ואחיו ביצעו עבירת שוד בחבורה בתחנת הדלק "דור אלון" באזור התעשייה הדרומי ביבנה בתאריך 31.12.2007 בשעה 15:40. בהקשר זה נאמר בכתב האישום כי העורר ואחיו הגיעו רכובים על אופנוע לתחנת הדלק. אחד האחים איים באקדחו על שתי מתדלקות ששהו במקום - מהאחת נטל את "פאוץ'" בו היו שני מכשירי טלפון סלולריים, סך של עשרת אלפים ש"ח וכרטיס לפתיחת משאבות הדלק ומהשנייה נטל "פאוץ'" שבו מכשיר טלפון וסך של 800 ש"ח. ב אישום הרביעי נטען כי העורר ביצע עבירת שוד בתחנת דלק סונול בכניסה לאשקלון בתאריך 24.1.2008 סמוך לשעה 6:25. על פי המתואר בפריט זה בכתב האישום הגיע העורר כאשר הוא רוכב על אופנוע לתחנת הדלק, נכנס לחנות התחנה ובאיומי אקדח, שכוונו כלפי הקופאית והמתדלקת, נטל 500 ש"ח ונמלט מהמקום.

3.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בתאריך 27.2.2007 התקיים דיון בבית המשפט הנכבד קמא בפני כב' השופט א' ואגו , אשר הורה על הכנת תסקיר מעצר - על מנת לבחון את חלופות המעצר האפשריות. המשך הדיון בתיק, עוד טרם שהוגש תסקיר המבחן, התקיים בפני כב' השופט י' טימור . בעקבות דחיות בהגשת תסקיר המבחן באת-כוח העורר הגישה בקשה לשחרורו ל"מעצר בית" נוכח טענתה שהראיות נגד העורר הינן קלושות. בית המשפט הציע להמתין עם קבלת ההחלטה בעניינו של העורר עד לקבלת תסקיר המבחן, או לטעון בפניו בעניין תשתית הראיות לכאורה על מנת לבחון את אפשרות שחרורו של העורר על-אתר. העורר הסכים להעלות את טענותיו בעניין הראיות לכאורה ולאחר שמיעת הצדדים - בית המשפט החליט שלא לשחררו לאלתר ולדחות את ההחלטה בתיק עד לקבלת תסקיר המבחן. עם קבלת תסקיר, המבחן, בתאריך 16.3.2008, ששלל את חלופת המעצר בבית אימו של העורר - בית המשפט הורה על דחייה נוספת לעניין ההחלטה בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה - זאת עד לקיום דיון בעניינו של אחיו של העורר, שכן: "יש קשר בין שני המשיבים באשר לעבירות המיוחסות להם בכתב האישום". בתאריך 31.3.2008, לאחר שאחיו של העורר נשלח למעצר עד תום ההליכים, בית המשפט הנכבד קמא החליט כי קיימות ראיות לכאורה גם כנגד העורר ובשל עילת המעצר והעדר חלופה מתאימה - הורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.

באת-כוח העורר העלתה טענות כנגד החלטת בית המשפט הנכבד קמא ובראש ובראשונה היא השיגה כנגד החלטתו של כב' השופט י' טימור לדון בראיות לכאורה, בעוד שהעניין, לטענתה, נדון כבר והוכרע בפני כב' השופט

א' ואגו . בעניין זה נטען שהיה על בית המשפט לאמץ את קביעתו הראשונית של כב' השופט ואגו , שתשתית הראיות ביחס לאישומים המופנים כלפי העורר הינה קלושה ולא היה מקום לבחון שוב מכלול זה. עוד נטען כנגד החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא (השופט י' טימור)

ונאמר כי במקרה זה נוכח הראיות הקלושות הקיימות נגד העורר - לא היה טעם לדחות את ההחלטה בעניין שחרורו עד למתן קבלת תסקיר מבחן בעניינו וכי לא היה טעם לשוב ולדחות את ההחלטה בדבר שחרורו עד לקבלת החלטה בעניינו של אחיו של העורר.

עוד טענה באת-כוח העורר לגופן של ראיות. לטענתה, המשיבה מבססת את כתב האישום על ראיות נסיבתיות בלבד, שהן: מעורבות האופנוע השייך לעורר במקרי השוד, פרטי לבוש המיוחסים לכל אחד מהשודדים ואיכוני הטלפון הסלולרי. נטען כי אין בזיהוי האופנוע של העורר בזירת האירוע כדי ללמד על מעורבותו באירועים נשוא כתב האישום, שכן האופנוע אינו בשימושו הבלעדי ואין בביצועו העבירה בסיוע אופנוע שבבעלותו כדי להחשיד את העורר במעורבות באישומים ובוודאי שלא במעורבות ישירה במעשים. עוד נטען, שבשונה מאחיו של העורר ,שכלפיו נמצאו פרטי לבוש ייחודיים שנצפו בעת ביצוע מעשי השוד ברשותו, הרי שלא נמצאו בבעלותו של העורר אף אחד מפרטי הלבוש שנצפו על השודד. אף איכוני השיחות אינם יכולים ללמד על מעורבותו של העורר באירועים נשוא כתב האישום, שכן הם מרוחקים בזמן ובמקום מזירות אירועי השוד. לעניין החלופה המוצעת, שנדחתה על ידי שירות המבחן, טענה באת-כוח העורר כי לנוכח עברו הפלילי הקל וקלישות הראיות נגדו, יש להורות על שחרורו של העורר לחלופת המעצר בבית אמו של העורר.

5.

מנגד באת-כוח המדינה טענה בפני כי כב' השופט

טימור בחן ביסודיות את תשתית הראיות כנגד העורר והגיע לכלל מסקנה שקיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות. בפני כב' השופט טימור נפרשה המסכת הראייתית בכללותה, ולכן, למרות שבית המשפט הנכבד קמא (כב' השופט א' ואגו ) כבר בחן את הראיות כנגד העורר, הרי שבחינת הראיות ביחס לשני האחים יחדיו נתנה תמונה רחבה יותר של התשתית הראייתית. בנוסף, טענה המדינה, אין בכך ולא כלום שבית המשפט החליט לבחון שוב את המסכת הראייתית, שכן אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ועל בית המשפט לבחון בעצמו את המסכת הראייתית טרם יגיע להכרעה האם נגד העורר קיימות ראיות לכאורה, מה גם שהעורר הסכים לכך.

עוד טענה בפני באת-כוח המדינה שהחלטתו של בית המשפט הנכבד קמא נתמכת היטב באיכוני שיחות הטלפון ובעובדה שהאופנוע שזוהה בזירות השוד זוהה כאופנועו של העורר. באשר לאיכונים הרי שהם מלמדים שבשני האישומים הראשונים העורר ואחיו, שהינם תושבי אשדוד, היו בסמיכות זמן, באזורי ביצוע השוד. לטענת באת-כוח המדינה, האישום הרביעי בו מיוחס לעורר מעשה שוד אינו נתמך באיכוני שיחות טלפון והראיה היחידה הקושרת את העורר למעשה הוא זיהוי של האופנוע שבבעלותו בזירת האירוע. עם זאת, על רקע שני האישומים הראשונים, הרי שמעשה זה מצטרף לשאר האישומים המתארים ביצוע שוד בתחנות דלק באמצעות אופנוע שזוהה כאופנוע שבבעלותו של העורר. באשר לחלופה שהוצעה - הפנתה באת-כוח המדינה לתסקיר שירות המבחן שהמליץ שלא לשחרר את העורר לחלופה. לטענתה, ההמלצה הינה מפורטת וחד משמעית - ואין מקום לסטות ממנה.

דיון והכרעה

6.

עניינו של הערר הוא בבחינת תשתית הראיות לכאורה למעורבות העורר בעבירות השוד. בפתח הדברים, אציין שלא מצאתי כל פגם בהחלטתו של השופט י' טימור לדון בשאלת התשתית הראייתית וזאת למרות שטענות אלו כבר הושמעו בפני השופט א' ואגו וכן בהחלטתו להמתין עם קבלת ההחלטה בדבר התשתית הראייתית כנגד העורר עד לדיון שהתקיים בעניינו של אחיו. כב' השופט ואגו קבע אף הוא שיש לקבל "סקירה והערכה מפוטרת של תשתית הראיות הלכאורית לגבי שני המשיבים ובזיקה לפרשה כולה" על מנת לבחון את תשתית הראיות ביחס לעורר והוסיף וציין כי הערכתו את תשתית הראיות ביחס לעורר היא ראשונית

בלבד . משכך, החלטותיו של כב' השופט טימור , לדון לגופן של הראיות והחלטתו להמתין לדיון בעניינו של אחיו של העורר, עולות בקנה אחד עם ההחלטה הקודמת של בית המשפט הנכבד קמא בעניין זה, מה גם שהעורר הסכים להליך זה. לכן לא מצאתי בסיס לטענות באת-כוח העורר במישור זה.

ראיות לכאורה

7.

אמות המידה לבחינת טיבן של ראיות לכאורה לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 הוכרע בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פד"י נ(2) 133 (פסקה 15 לפסק דינו של השופט ברק)(1996):

""ראיה לכאורה" היא, איפוא, ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי אשר יוצא מהכח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה "רגילה" נבחנת בסיום ההליך השיפוטי מתוך הסתכלות מן ההווה אל העבר, הרי הראיה "לכאורה" נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד. הערכתה מבוססת על הסיכוי הטמון בחיק העתיד להפיכתה לראיה רגילה. מהותה של הראיה לכאורה היא, איפוא, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה."

8.

בחנתי את הראיות על רקע טיעוני הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי נתקיימה כאן תשתית לכאורית מספיקה של ראיות במבחני פרשת זאדה . מסקנתי זו נשענת על מספר נדבכים, כפי שאפרט להלן:

(א)

איכוני שיחות הטלפון

ביחס לשני האישומים הראשונים קיימים איכונים של מכשירי הטלפון הסלולאריים של העורר ואחיו, הממקמים את שניהם בקרבת מקום ביצוע השוד. אתמקד באיכוני הטלפון של העורר בלבד.

באשר לאישום הראשון נמצא כי מכשירו של העורר אוכן בשעה 13:12 – כשעה לפני ביצוע השוד – באנטנה ברחוב מנחם בגין, פינת ז'בוטינסקי בראשון לציון. באשר לאישום השני נמצא כי מכשירו של העורר אוכן בשעה 15:34 – כחמש דקות לפני ביצוע השוד – באנטנה הממוקמת בשדרות ירושלים ביבנה. העורר בחקירתו לא הציע כל הסבר לכך שמכשיר הטלפון שלו מאוכן באותה העת באזור השוד, מלבד תשובתו שייתכן שהנייד "לקח את הרגליים והלך". לטענת העורר הוא עובד במשלוחים ואינו זוכר היכן שהה בתאריכים בו בוצעו מעשי השוד. עם זאת, איכוני שיחות הטלפון מעלים שהעורר ואחיו שהו בקירבה למקום ביצוע שני מעשי השוד הראשונים וכי בסמוך לביצוע שני מעשי השוד המיוחסים להם הם שוחחו ביניהם בטלפון.

(ב)

הימצאות האופנוע שבבעלות העורר בזירות השוד

אירוע האישום הרביעי המיוחס לעורר תועד בסרטון בו ניתן לראות אופנוע שזוהה, על פי עדות מומחה, כבעל המאפיינים הייחודיים של האופנוע שבבעלותו של העורר. לטענת המומחה הסבירות למציאת אופנוע בעל מאפיינים זהים לאלו שנראו בסרטון הינה נמוכה מאד עד אפסית. אירועי שני האישומים הראשונים לא תועדו. עם זאת ניתן להסיק מסקנות מהודעותיהם של הנוכחים במעמד האמור, שזיהו אופנוע מהסוג שבבעלותו של העורר. בהודעתו במשטרה טען העורר שהוא אינו נותן לאף אחד להשתמש באופנוע שבבעלותו. עם זאת העורר טען בהודעותיו שייתכן שאחיו משתמש באופנוע, למרות שאין לו רישיון לכך. על הודעה זו חזרה גם אחותו של העורר, המתגוררת עם העורר ואחיו בדירה משותפת (חקירה מתאריך 25.1.20008, עמ' 2 ש' 37). בנוסף, באישום השלישי, שאמנם לא מייחס מעורבות ישירה לעורר בביצוע השוד, עוברת אורח הצליחה לרשום את מספר הרישוי של האופנוע שעליו רכב השודד שהינו זהה למספרו של האופנוע, אשר בבעלותו של העורר (בחילוף של שתי הספרות האחרונות שנבע מטעות ברישום בזמן האירוע). מכל מקום, העורר לא דיווח על היעלמותו של האופנוע ולא נתן הסבר מניח את הדעת לכך שהאופנוע שבבעלותו זוהה כאופנוע של מבצעי השוד.

(ג)

טענת האליבי

טענת האליבי ביחס לאישום הרביעי גם היא נמצאה רעועה. אחותו של העורר, שעליה מבוססת טענת האליבי, טענה בחקירתה שהעורר ישן בבית בעת ביצוע מעשי השוד וכי לא יכול להיות שהוא יצא מהבית בעודה ישנה, שכן אם הוא היה יוצא היא היתה מבחינה בכך. עם זאת, חברתו של אחיו של העורר, שאף היא ישנה בבית באותו בוקר, טענה שייתכן שהוא יצא בשעת בוקר מוקדמת מהבית והספיק לחזור לפני ששאר בני הבית התעוררו. בנוסף, טענת האליבי שאחותו של העורר הציגה ביחס לאחיה באישום החמישי נמצאה שקרית ולכן אין לתת בה אמון רב.

(ד)

הראיות לכאורה כנגד אחיו של העורר

שני מעשי השוד הראשונים המיוחסים לעורר מיוחסים לו בצוותא עם אחיו ולכן יש לבחון, בזהירות, את הראיות העומדות כנגד אחיו של העורר. פריטים ייחודיים שתועדו במצלמות תחנת הדלק – מעיל, קסדה, נעלי ספורט, משקפי שמש וחלקים השייכים לאקדח דמה – כולם נמצאו ברשותו של אחיו של העורר בדירתם המשותפת. על כך יש להוסיף את שיחות הטלפון שניהלו השניים בסמוך לביצוע מעשי השוד ושיטת הביצוע הדומה לכל מעשי השוד המיוחסים להם. ממכלול זה ניתן ללמוד על שיתוף הפעולה ההדוק הקיים בין שני האחים ויש בעוצמת הראיות לכאורה העומדות כנגד אחיו של העורר להשליך גם על התשתית הראייתית הלכאורית העומדת כנגד העורר עצמו.

10.

על בסיס כל האמור הגעתי לכלל מסקנה כי לעת הזאת מצויה תשתית ראייתית לכאורית שיש בה כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. עם זאת, עליי לציין כי התשתית הראייתית הינה גולמית וייתכן שימצאו בעתיד הסברים ופירכות שיחלישו את איכותן של הראיות במידה שיהיה מוצדק לבחון מחדש את מעצרו.

11.

נוכח קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בשלב זה, הרי שהמעשים המיוחסים לעורר מקימים עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) ו- ג(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996. המעשים המיוחסים לעורר הינם מעשי שוד חמורים, שבוצעו תוך כדי הטלת פחד באמצעות חפץ הנחזה להיות אקדח ומשקפים מידת מסוכנות גבוהה. בנוסף, בחנתי את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר שתפיג את מסוכנתו, אולם נוכח המלצתו השלילית והמפורטת של שירות המבחן לא מצאתי שבחלופה שהוצעה יש כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מהעורר. עם זאת, אינני סותם את הגולל על האפשרות שתמצא בעתיד - על דרך של עיון חוזר - חלופת מעצר ראויה שתיבחן בידי שירות המבחן ואשר תקבל את אישורו של בית המשפט המחוזי.

12.

לאור כל האמור - הערר נדחה ובכפוף לאפשרות הנזכרת בסעיף 11 סיפא שלעיל - העורר יישאר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.