בש"פ 3890/04 טל אליאס נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ח. כבוב) בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.העורר מואשם בעבירות של שוד, שוד בנסיבות מחמירות, החזקת סם לצריכה עצמית, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, מואשם העורר בכך שבשתי הזדמנויות שדד עובדים זרים כאשר באחד המקרים אף הצטרף אל העורר אדם נוסף, ובמהלך השוד היכו השניים את הנשדד. במקרה אחר, בעת שביקש שוטר לבצע חיפוש על גופו של העורר לאחר שראה כי דחף דבר מה למכנסיו, החל העורר להשתולל ולדחוף את השוטר, התנגד לביצוע החיפוש ולאחר מכן התנגד למעצרו. במהלך העברתו לתחנת המשטרה אף איים העורר על השוטרים וקילל וגידף אותם. בחיפוש שנעשה על גופו של העורר בתחנת המשטרה נמצאה בתחתוניו שקית ובה חומר החשוד כסם מסוכן מסוג הירואין במשקל של כ-0.5 גרם.

3.עם הגשת כתב האישום בקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט בחן את הראיות וקבע כי קיימות במקרה זה ראיות לכאורה למכביר הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו. כן קבע כי מתקיימת בעניינו עילת מעצר בגין מסוכנות. עם זאת הוא קבע כי מאחר ומדובר במעשי שוד שהתייחסו לסכומי כסף קטנים אותם שדד העורר ולאור פנייתו של העורר למוסד לשם טיפול גמילה מסמים, יהיה נכון לפנות לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר באשר לאפשרות שחרורו של העורר לצורך טיפול גמילה.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש עלתה תמונה עגומה ממנה ניתן היה ללמוד על כשלונותיו של העורר בנסיונותיו מן העבר להיגמל מסמים. עם זאת, שירות המבחן המליץ לאמץ את חלופת המעצר שהוצעה במרכז גמילה פרטי עד אשר יועבר העורר לקהילה טיפולית. זאת, מאחר שהתרשם כי העורר מצוי בפרשת דרכים בחייו וכי הוא מבטא עייפות מאורח החיים העברייני שניהל עד כה. בית המשפט קיבל את המלצת שירות המבחן וביום 29.2.04 הורה על שחרורו בערבות של העורר בתנאי מעצר בית מוחלט במרכז גמילה.

4.מספר ימים לאחר שחרורו, ביום 8.3.04 נעצר העורר על ידי המשטרה בסביבות השעה 5:30 בבוקר כשהוא מפר את תנאי מעצר הבית שהוטל עליו. מחקירתו של העורר עלה כי יום קודם לכן עזב על דעתו את מרכז הגמילה על מנת שלא לשוב אליו. בעקבות זאת פנתה המדינה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר. בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על מעצרו של העורר. בהחלטתו הדגיש בית המשפט את הפגיעה באימון שניתן בעורר בעת שניתנה בידו הזדמנות נוספת לשחרור לצורך גמילה על אף השיקולים כבדי המשקל למעצרו מלכתחילה.

5.על החלטה זו נסוב הערר. העורר מבקש כי יותר לו לשוב למוסד גמילה סגור בתנאים של חלופת מעצר. לטענתו, הוא עזב את המוסד ברגע של סערת רגשות, אשר נבעה מקשיי הסתגלותו למקום ומחרדות הקשורות בגמילתו. לדבריו, כשעה לאחר עזיבתו את המוסד ביקש לחזור אליו אולם מנהל המוסד הספיק כבר לדווח למשטרה עד אותה עת על עזיבתו, והוא החמיץ בכך את האפשרות לחזור על עקביו. הוא מדגיש כי לא ביצע עבירה על החוק בעת שהיה משוחרר וכי נכון יהיה לתת בידו הזדמנות נוספת להשתלב במערכת גמילה. הוא מציין כי פנה למוסד הגמילה נווה מלכישוע בבקשה לקולטו שם וכי הוא אמור להתייצב לראיון במקום לשם קביעת התאמתו להליך גמילה. לדבריו, מדובר במוסד סגור שבמסגרתו אין חשש כי יפר את תנאי חלופת המעצר.

6.אכן, מצער הדבר כי העורר לא מצא כוחות נפש וגוף מספיקים על מנת למצות את ההזדמנות המיוחדת שניתנה בידיו להשתלב במערכת גמילה בתנאים שנקבעו לכך בהחלטת בית המשפט המחוזי. אכן, מכלול נסיבות הענין, ובהן מסוכנותו של העורר לציבור, היותו בעל עבר פלילי כבד כאשר מאסר על תנאי בר הפעלה תלוי כנגדו, והיותו מכור לסמים במשך שנים רבות – כל אלה היו יכולים להצדיק מלכתחילה את מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט קמא חרג מגידרו בכך שאיפשר את שחרורו של העורר לצורך השתלבות במערך טיפולי, אולם המציאות הוכיחה כי הוא אינו מוכן לכך, ואינו מסוגל לעמוד בדרישות שמערך שיקום כזה מציב בפניו. הוא הוכיח בהתנהגותו כי תכנית שיקום מחוץ למסגרת של משמורת סגורה עדין אינה מתאימה לצרכיו וליכולתו, ומתחייבת מכך המסקנה כי דינו להיעצר עד תום ההליכים. אם אכן יהיה העורר נחוש בדעתו לעבור הליך גמילה, יוכל בודאי להשתלב בכך במסגרת של משמורת, אולם נכון לעת זו לא ניתן להעמידו בנסיון נוסף של שחרור בחלופת מעצר, על שום הסיכון הטמון בכך הן לציבור, והן לעורר עצמו.

הערר נדחה.