בש"פ 3923/14 מדינת ישראל נ. צבאח צאנע

(לענין משיבים 2 ו-3)

א.

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים 2 ו-3, בתשעים ימים, מיום 15.6.14 או עד למתן פסק דין בת"פ 29247-09-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. המשיב 1 נתן הסכמתו לבקשה. הפרשה עניינה קשירת קשר לייבא סמים מסוכנים ממצרים לישראל.

רקע והליכים

ב.

כעולה מכתב האישום שהוגש ביום 15.9.13, במועד שאינו ידוע נפגשו המשיבים בגדר הגבול בין מצרים לישראל עם אחרים – שזהותם אינה ידועה –

אשר הגיעו לגדר מן הצד המצרי. על פי הנטען, אחרים אלה הגיעו לנקודת המפגש ועמם שקים המכילים חבילות חשיש במשקל כולל של 72.4 ק"ג , יחד עם מספרי חיתוך, שבאמצעותם חתכו את הגדר לשם העברת חבילות הסמים אל המשיבים. על פי המתואר, המשיבים אספו את חבילות הסמים, עטפו את חלקם בבד של "כאפייה" והחלו להתרחק רגלית מן האזור. כאשר הבחינו בכוחות צה"ל ומשטרה שהגיעו למקום, פיזרו בשטח את הסמים וניסו להסתתר. כעבור זמן קצר נתפסו המשיבים ונעצרו, ובהמשך נתפסו הסמים במרחק עשרות מטרים ממקום מעצרם.

ג.

בגין מעשים אלה, מייחס כתב האישום למשיבים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, יבוא סמים מסוכנים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973 (להלן פקודת הסמים המסוכנים ), החזקת סמים שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים ופגיעה ברכוש לפי סעיף 108 (ג) לחוק העונשין. בעניינו של המשיב והתוסף אישום שני, במסגרתו ייוחסו לו עבירות של כניסה ושהיה בלתי חוקית לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 והפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

הליכי המעצר

ד.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים (מ"ת 29266-09-13). נטען לקיומן של שתי עילות מעצר: הראשונה, על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, ביצוע עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, שלא לצריכה או החזקה עצמית; השניה, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, סיכון בטחון הציבור. צוין בנוסף, כי לחובתו של המשיב 2 שני רישומים פליליים קודמים. כן הוטעם, שאין חלופת מעצר אשר יש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר. הדיון בבקשה נדחה מספר פעמים כדי שבאי כוח המשיבים ללמוד את התיק ולהסדיר את עניין הייצוג על ידם. בשני מועדים סמוכים התקיימו דיונים בבקשה להארכת מעצר (הראשון ב-21.11.13 בעניין המשיב 3, והשני ב-24.11.13 בעניין המשיבים 1 ו-2), במסגרתם הסכימו באי כוח המשיבים לקיומם של ראיות לכאורה ועילת מעצר, תוך שביקשו לבחון חלופת מעצר באמצעות תסקיר. בשני הדיונים הורה בית המשפט על קבלת תסקיר.

ה.

בתסקיר בעניינו של המשיב 2, התרשם שירות המבחן מקוים מניפולטיביים באישיותו ומקשיים בהפנמה ובחינה של התנהלותו הבעייתית. באיזון השיקולים השונים, ביניהם מאפייני אישיותו של המשיב 2, עברו הפלילי וחומרת העבירות בהן הוא חשוד, התרשם שירות המבחן כי קיימת בעניינו רמת סיכון גבוה להישנות התנהגות עבריינית. ביחס למפקחים שהוצעו בתור חלופות מעצר – שניהם קרובי משפחה המתגוררים בסמוך לביתו של המשיב 2 – התרשם שירות המבחן כי יתקשו להפחית מרמת הסיכון הנשקפת למשיב 2 ולהוות גורם סמכותי. נוכח האמור, לא בא השירות בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר.

ו.

בתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב 3, התרשם שירות המבחן מיכולת קוגניטיבית, מילולית וחברתית מוגבלת שלו וכן מנסיבות חייו המשפחתיות והאישיות המורכבות. בתסקיר הודגש, כי מוגבלות זו עלולה לפגוע ביכולתו להפעיל שיקול דעת ולהביא לכך שיגרר לדבר עבירה. נוכח האמור ובאיזון השיקולים השונים התרשם שירות המבחן, כי קיים סיכוי גבוה להישנות התנהגות עבריינית אצל המשיב 3. ביחס לחלופת מעצר, התרשם שירות המבחן כי המפקחים שהוצעו – קרובי משפחה המתגוררים באזור ביתו של המשיב 3 – יתקשו להוות גורם סמכותי כלפי המשיב 3 ולהציב גבולות. בהתאם לאמור, לא בא השירות בהמלצה לשחררו.

ז.

נוכח התסקירים, בדיון מיום 22.12.13 הסכימו באי כוח המשיבים 2 ו-3 למעצרם עד תום ההליכים, ובית המשפט הורה בהתאם.

ההליכים בתיק העיקרי

ח.

עם הגשת כתב האישום ביום 15.9.13, הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד לקבלת תעודת חיסיון ב-45 ימים נוספים, ובית המשפט הורה כמבוקש. ביום 29.9.13 הוקרא כתב האישום (ת"פ 29266-09-13, השופטת ט' חיימוביץ' ), ואילו הדיון למענה לכתב האישום נדחה ליום 12.11.13. ביום 21.10.13, הודיע עו"ד פרטי כי קיבל את עצמו את ייצוגו של המשיב 2, ובית המשפט הורה לשחרר מייצוג את עורך הדין מטעם הסינגוריה הציבורית. במהלך החודשים דצמבר-פברואר נדחו מספר דיונים, זאת לבקשתם של באי כוח המשיבים וכדי שיוכלו לבוא בדברים עם המבקשת. במקביל קבע בית המשפט מועדי הוכחות, ליום 23.3.14 ולימים 11.6.14 ו-12.6.14.

ט.

ביום 18.2.14 ביקש בא כוח המשיב 2 מבית המשפט לשחררו מייצוג. ביום 24.2.14 מינה בית המשפט סניגור ציבורי למשיב 2, וקבע כי יגישו המשיבים בכתב, תוך 20 ימים, מענה מפורט לכתב האישום. במקביל להליך העיקרי, ביום 17.3.14 הוגש לבית משפט זה עתירה לגילוי ראיה. ביום 21.3.14 הגיש בא כוח המשיב מענה לכתב האישום, ובו כפר המשיב 3 במיוחס לו. ביום 23.3.14 התקיים דיון הוכחות, במסגרתו השיבו המשיבים 1 ו-2 לכתב האישום; המשיב 2 כפר כפירה כללית בכתב האישום. בנוסף לכך, העיד עד תביעה אחד והוגשו באמצעותו מוצגים. ביום 30.4.14 דחה בית משפט זה את העתירה שהוגשה לגילוי ראיה חסויה בתיק זה (בש"פ 2007/14, השופט א' שהם ).

הבקשה הנוכחית

י.

כתב האישום הוגש, כאמור, ביום 15.9.13. חלפו תשעה חודשים, ומכאן הבקשה, על פי הוראות סעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים. לטענת המשיבה, מסוכנותם של המשיבים נלמדת מחומרת העבירות ומנסיבות ביצוען. עוד נטען, כי לפי הפסיקה מעורבות בסחר בסמים מלמדת על מסוכנות גבוהה, ורק בנסיבות יוצאות דופן ניתן יהיה להפיגה באמצעות חלופת מעצר. כן מציינת המשיבה, כי למשיבים עבר פלילי, ומפנה בנוסף לתסקירי המבחן שהוגשו בעניינם, שלא באו בהמלצה לשחררם לחלופה נוכח מסוכנותם. אשר להתקדמות ההליכים בתיק העיקרי ציינה המבקשת, כי עקב דחיות שנדרשו להסדרת ייצוגם של המשיבים, להידברות בין הצדדים ולשם בירור העתירה לגילוי ראיה, התעכבה שמיעת הראיות והתקיים עד כה דיון הוכחות אחד בלבד. לצד זאת, הביעה המשיבה את תקוותה כי התיק יתקדם מעתה ואילך ללא עיכובים נוספים, תוך שציינה כי קבועות שתי ישיבות נוספות בתוך תשעת החודשים, וכן כי עדי התביעה בתיק זה אינם רבים.

הדיון

יא.

נטען מטעם המשיבים, כי קצב התנהלות המשפט אינו משביע רצון, וכי עברו של המשיב 3 מינורי; סיום המשפט רחוק מן העין, כיון שקבועים רק שני מועדי הוכחות.

יב.

מטעם המדינה נטען כי ארבע ישיבות הוכחות נדחו לבקשת ההגנה ללא קשר להסדרת היצוג והשינויים בה. עברם הפלילי של המשיבים מדבר בעדו, וכן כמות הסם הגדולה. המדינה מקוה שייקבעו מועדי הוכחות של ימים מלאים בהמשך.

הכרעה

יג.

בנסיבות איני רואה מנוס מקבלת הבקשה. אין צורך להכביר מלים על משמעותה, גם בדיני המעצרים, של כמות סם כזו הנזכרת מעלה, ועסקינן בבעלי עבר פלילי (במיוחד משיב 2). המחוקק הביע דעתו בסעיף 21(א)(1) (ג) (ד) לחוק המעצרים, כי עבירות סמים משמיעות סיכון לבטחון הציבור המעביר את נטל הראיה אל הנאשם; ובכמות מעין זו – מקל וחומר. התסקירים לא סייעו למשיבים 3-2.

יד.

ואולם, ובמיוחד בהתחשב בכך שהעדים כולם אנשי רשות, יש מקום לעניות דעתי להחשת הדיונים באופן שיאפשר לסיים את התיק במהלך ההארכה הבאה. תפקידו של בית משפט זה בכגון דא הוא בקרת ההליך, ודבריי נאמרים במסגרת זו. חזקה על בית המשפט המחוזי שיתן דעתו בישיבות הקרובות לתוספת מועדים בהמשך ככל הנחוץ. בנתון לכך מתקבלת הבקשה, והמעצר מוארך בתשעים ימים מיום 15.6.2014.