בש"פ 3925/01 מדינת ישראל נ. מחמוד נאבולסי

ביום 17.4.2001 ידה המשיב, יחד עם אחרים, אבנים לעבר הכביש המחבר את שכונת רמות עם שכונת הגבעה הצרפתית בירושלים. האבנים פגעו בכלי רכב שנסעו בכביש, וגרמו נזקים לשלושה כלי רכב. שלושה ימים לאחר מכן חזר המשיב יחד עם אחרים לאותו כביש, ושב וידה אבנים לעבר כלי רכב שעברו במקום.

המשיב הובא לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים והתביעה בקשה להורות על מעצרו בשל מסוכנותו.

לא היתה מחלוקת בבית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, אולם בית המשפט מצא כי ראוי להמיר את המעצר בחלופה אחרת, והוא הורה על שחרורו של המשיב בתנאי שישהה בביתו, ובתנאי שהוריו יערבו לו.

כנגד החלטה זו מופנה הערר. המדינה סבורה כי לא היה במקרה זה כל עילה לסרב לבקשתה. מסוכנותו של המשיב, כך היא טוענת, נלמדת ממעשיו, והחלופה שנבחרה למעצר - אין בה ממש, שהרי מבית הוריו יצא המשיב לכביש הסמוך כדי לבצע את מעשי העבירה, ואליו שב מבלי שהוריו, הערבים לו היום, מנעו ממנו זאת. נציגת המאשימה טוענת עוד כי לא חל שינוי של ממש במצב הבטחוני באזור ירושלים, ולפיכך אין מקום, לדעתה, לסטות מן ההלכה העקבית שנקבעה בבית משפט זה במקרים דומים. נציגת המאשימה נדרשת לפסק הדין שניתן בבית משפט זה בבש"פ 7103/00 (מפי כב' השופט מ' חשין). באותו ענין מצא בית המשפט לראוי להורות על מעצר נאשם עד תום משפטו, הרף העובדה שהיה קטין וחולני. בית המשפט הדגיש שם שאבן שידה אותה נער, פגיעתה רעה לא פחות מאבן שידה אותה איש מבוגר.

בעניננו המשיב אינו קטין, אף כי הוא צעיר בגילו, ומסוכנותו נלמדת מעצם המעשה החמור, ומן העובדה כי הוא חזר עליו בתוך פרק זמן קצר. אפילו חלה רגיעה מסוימת במצב הבטחוני, כהשקפת הסניגור - והתביעה חולקת על כך נמרצות - הרי מעשיו של המשיב יגרמו לכך ששוב לא תמשך. אכן, ראוי לבחון כל מקרה לגופו, ובכלל זה את גילו של הנאשם, את השאלה אם מדובר במקרה חד פעמי ואם לאו, ואת משך המעצר הצפוי לו. נציגת המדינה הודיעה היום כי משפטו של המשיב עומד להפתח בעוד שלושה ימים. מכיוון שהוא מודה בעובדות המיוחסות לו, עשוי המשפט להסתיים בתוך פרק זמן קצר ביותר.

בנסיבות המקרה כולן נראה לי כי לא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב בתנאים שנקבעו בטרם המשפט. לפיכך, מתקבל בזה ערעור המדינה, והמשיב יעצר עד תום משפטו. אולם, אם לא יסתיים המשפט בתוך פרק זמן קצר, וזאת לא בעטיו של המשיב, יהיה זה ראוי לשקול מחדש את שאלת מעצרו. במקרה כזה ניתן יהיה לשקול חלופה אחרת למעצר מזו שנבחרה, אשר יהיה בה כדי להבטיח את השגת מטרות המעצר.