בש"פ 7103/00 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, התפרעות וחבלה במזיד. על-פי דברו של כתב-האישום, היה זה ביום 1 באוקטובר, בשעות הבוקר, שהעורר חָבַר לשלושה אחרים, והתמקם עימהם בגבעה הצופה אל צומת אום-אל-פאחם מתוך מטרה להשליך אבנים אל עבר כלי רכב אשר יעברו בצומת. וכך, בעבור בצומת רכב נהוג בידי פלוני, השליכו העורר ושותפיו אבנים אל הרכב וגרמו לניפוצה של השמשה הקדמית.

עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפניי.

באי-כוחו המלומדים של העורר, עורכי-הדין תאופיק ג'בארין ובדר אגברייה - אשר טענו לפניי את כל אשר ניתן לטעון - פתחו את דבריהם בטענה כי אין הוכחות לכאורה להאשמה המוטחת בעורר. טענה זו הועלתה גם לפני בית-משפט קמא, וכמוני כבית-משפט קמא, גם אני סובר שיש לדחותה על-פי חומר הראיות שנאסף אל תיק המשטרה. אכן, אין ראיה כי דווקא אבן שהשליך העורר היא האבן שפגעה במכונית וניפצה את שמשתה הקדמית. ואולם, על-פי חומר הראיות, פעלו כל הארבעה בצוותא-חדא, ומכאן שכל אחד מן הארבעה היה שותף לדבר העבירה. נתמזל מזלם של השלושה האחרים אשר הצליחו לברוח מן המקום, ואיתרע מזלו של העורר אשר נתפס בכף. ואולם, אין בדברים אלה כדי למעט כהוא-זה מאחריותו של העורר למעשה הרע שנעשה.

אין ספק כי המעשה המיוחס לעורר מונה עצמו עם העבירות ה"חמורות", לאמור, אותן עבירות המקימות חזקה לקיומו של יסוד סביר לחשש כי העורר יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור, הכל כאמור בסעיף 21(א)(1)(א) פיסקה ג' סיפא בצירוף לפיסקה ב' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. אלא שבאי-כוחו של העורר טוענים, כי חזקה זו ניתנת היא לסתירה ולהפרכה, ומטעמים אלה: ראשית, העורר הוא קטין בן פחות מחמש-עשרה. שנית, אין לו עבר פלילי; ושלישית, סובל הוא ממחלות שונות ונדרש הוא לטיפול רפואי יומיומי.

טענות אלו אינן מקובלות עלי. העובדה כי מדברים אנו בקטין בן פחות מחמש עשרה (ולמראה עיניי אומר כי נראה הוא אף צעיר מגילו), אין בה - באשר היא - כדי לעלות או להוריד מן הסיכון הנשקף ממעשיו. אך לפני ימים מספר הוריתי על מעצרו של צעיר אשר יָדָה אבנים בשוטרים, ובאותה החלטה אמרתי, בין השאר, כי "יידוי אבנים בשוטרים ובמכוניות חולפות הפך חלק מסדר יומנו הלאומי, וקשה שלא להתרשם כי עיננו כהתה לא-מעט מראות את הסיכון שבמעשה. אולם, אבן הפוגעת בראשו של אדם עלולה להורגו נפש או להופכו נכה לכל חייו, וחלילה לנו כי נתעלם מסיכון זה. גם גילו הצעיר של המשיב אין די בו, שהרי כפי שנאמר במקום אחר 'אבן אשר ידה אותה נער בן 15 פגיעתה רעה לא פחות מאבן אשר ידה אותה איש מבוגר'". נזכור כי דוד - אשר לימים היה דוד המלך - לא היה אלא נער רועה צאן, אך עלה בידו להכות בחלוק-נחל ולהשתיק לעד את גולית הנורא. כך היה בימים שמכבר, והנה זה עתה נתבשרנו כי יהודי שנסע לתומו ברכבו בכביש חיפה-תל-אביב, אבן פגעה בו והרגתו. אבן היא כלי נשק קר, אך גם כלי נשק קר - כלי מסוכן הוא עד-למאוד. כך באשר לגילו של העורר. אשר לכך שאין לו לעורר עבר פלילי, גם עובדה זו אין בה ולא כלום, ביודענו כולנו מה הניע אותו לעשות את מעשהו.

דברים שאמרנו באשר לעילת המעצר, כוחם יפה כעיקרון גם באשר לחלופת מעצר. טוענים באי-כוח העורר כי מתפרעי אום-אל-פאחם אשר הובאו לפני בית-המשפט בחדרה - בהם חמישה מבוגרים וקטין - כולם שוחררו לחלופת מעצר. במה נפלא דינו של העורר, כך מוסיפים הם וטוענים, שאיתרע מזלו ולא הובא אף-הוא לפני בית-המשפט בחדרה אלא לפני בית-המשפט בחיפה? אני מתקשה להשיב לטענה הואיל וענייניהם של המתפרעים שהובאו לדין בחדרה לא נפרשו לפניי בשלמותו (הגם שבאי-כוח העורר הביאו לפניי מסמכים באותם עניינים). בין כך ובין אחרת, משהגעתי לכלל מסקנה כי העורר הוכיח עצמו כנער המסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור, שוב אין בהחלטות אחרות כדי להעלות או להוריד.

אני מחליט אפוא לדחות את הערר. בה-בעת, ברצוני להעיר שתי הערות חשובות אלו: ראשית, שומה על התביעה להביא את משפטו של העורר במהירות לדיון ולהכרעה. לכאורה, אין המדובר במשפט מסובך במיוחד, וראוי לסיימו במהרה. שנית, יש לדאוג כי העורר יקבל את הטיפול הרפואי הנאות, אפשר אף בעצה אחת עם הרופא המטפל בו. אם יורע מצבו אפשר יהיה בכך כדי לשמש עילה לעיון חוזר.

דבר אחרון: לכשתשככנה הרוחות - ונקווה כולנו כי לא ייארך הזמן עד שתשככנה - ניתן יהיה לשוב ולשקול את נושא מעצרו של העורר.

היום, י"א בתשרי התשס"א (10.10.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00071030. G01