בש"פ 4123/01 מדינת ישראל נ. פואז בורקן

1.המשיבים הובאו לדיון יחד עם אחרים בבית המשפט המחוזי בירושלים באשמה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. על פי האמור בכתב האישום הגיעו המשיבים ביום 17.4.01, עם האחרים, ליער המצוי בסמוך לשכונת שועפט בירושלים והחלו ליידות אבנים לכוון הכביש המחבר את שכונת רמות עם שכונת הגבעה הצרפתית בירושלים. כתוצאה מיידוי האבנים נפגעו כלי רכב שנסעו בכביש ולשלושה מהם נגרמו נזקים לשמשות.

שלושה ימים לאחר מכן שוב נפגשו המשיבים יחד עם אחרים, באו לאותו מקום, ושוב החלו ליידות אבנים לכוון הכביש המחבר את שכונת רמות עם שכונת הגבעה הצרפתית בירושלים.

ארבעה ממיידי האבנים נתפשו והובאו לדין בבית המשפט המחוזי. המדינה בקשה לעצור את כולם עד תום משפטם בשל החשש כי שחרורם יעצים את הסכנה, הנובעת מהתנהגותם, לבטחון הציבור ולבטחון המדינה.

2.בית המשפט המחוזי שדן בעניינם של מיידי האבנים כולם החליט, במועדים שונים, לשחרר שלושה מהם בערובה. בעניינו של אחד מהם הוגש ערר לבית משפט זה וביום 17.5.01 נתנה החלטה לעוצרו עד סיום משפטו. אחד מן הנאשמים הביע הסכמה, באמצעות סניגורו, לבקשת המדינה להורות על מעצרו עד תום משפטו ובית המשפט המחוזי קבל את בקשת המדינה. ערעור המדינה מופנה כנגד ההחלטה לשחרר את המשיבים בערובה.

בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של משיב 2 כי בחירתו לפגוע בכלי רכב חולפים בכביש באה מפאת שעמום ולא מתוך מניע לאומני. בית המשפט קבע כי הדבר אינו מפחית מחומרתה של העבירה ואולי אף מוסיף לה חומרה מיוחדת. חרף זאת בחר, כאמור, בית המשפט המחוזי לשחרר את שני המשיבים בערובה.

הוא קבע כי המשיב 1 ישהה בבית אחיו בבית חנינא והמשיב 2 ישהה "בבית אדם להנחת דעתו של בית המשפט אשר יהיה מוכן לשים אותו בביתו" ויהיה ערב להתנהגותו.

כנגד החלטה זו מערערת המדינה.

מסוכנותם של המשיבים ברורה, כך מציינת המדינה, והיא נלמדת מחומרת מעשיהם ומנסיבות ביצועם. חומרה מיוחדת מוצאת המדינה בעובדה שהאבנים, אותן יידו המשיבים, פגעו בכלי רכב וגרמו להם נזקים בפועל. בהחלטת בית המשפט קמא, כך טוענת המדינה, יש משום סטייה ברורה מן ההלכה שהתוותה בבית משפט זה בשורה של החלטות במקרים דומים. לדעתה אין לאבחן בין עניינם של המשיבים כאן לבין עניינם של האחרים שנעצרו בפרשה זו, בין בפקודת בית המשפט המחוזי ובין בפקודת בית משפט זה.

3.דין הערר להתקבל. העבירות המיוחסות למשיבים הן עבירות חמורות במיוחד. המשיבים נקבצו לחבורה אלימה שבחרה לבצע מעשי בריונות כלפי עוברי דרך. "אבן הפוגעת בראשו של אדם עלולה להרגו נפש ולהפכו נכה לכל חייו" (השופט מ' חשין בבש"פ 7103/00). "אבן אשר יידה אותה נער בן 15 פגיעתה רעה לא פחות מאבן אשר יידה אותה איש מבוגר" (שם). במקרה שלפנינו פגעו מקצת מן האבנים בכלי הרכב ודי היה בעוצמת נפילתם כדי לגרום נזק לשמשות של כלי הרכב. הסיכון במקרה זה התממש בחלקו. בית המשפט המחוזי מצא כי קימות ראיות לכאורה המסבכות את המשיבים בעבירות המיוחסות להם ובנסיבות אלה היה מקום להיעתר לבקשת המדינה. טענתם של המשיבים כי חלה רגיעה ברמת ההתפרעויות באיזור בו בוצעו לכאורה עבירות, אין בה די במקרה זה, שהרי במעשיהם הם מחבלים המשיבים ברגיעה.

נציג המדינה הודיע היום כי משפטם של המשיבים צפוי להסתיים בתוך פרק זמן קצר ביותר ולכאורה אין לחשוש, איפא, להתמשכות יתירה של ההליכים. אם יתמשכו יתר על המידה יהיה בכך לשמש טעם לבקש לשחרר את המשיבים בערובה.

סוף דבר, הערעור מתקבל והמשיבים ייעצרו עד תום משפטם או - אם יתקיימו הנסיבות המתאימות - עד להחלטה אחרת של בית משפט מוסמך, לפי המוקדם.