בש"פ 3932/07 פלוני נ. מדינת ישראל

בכתב-אישום שהוגש נגד העורר, אדהם עבוד, נטען כי הוא נהג להכות את אישתו ולאיים עליה. האלימות בה נהג העורר הלכה והסלימה, ואחד המקרים הסתיים בגרימת שבר בכף רגלה של המתלוננת ומניעתו של טיפול רפואי ממנה במשך שבוע ימים.

בד בבד עם הגשתו של כתב-האישום, עתרה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית-המשפט המחוזי ( סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג ) עמד על כך שקיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לעורר, וכן מתקיימת בעניינו עילת מעצר. יחד עם זאת, נקבע כי במקרה הנוכחי ניתן להסתפק במעצר בית כדי לתת מענה למסוכנות העורר. בקשתו של העורר להתיר לו לצאת מביתו למקום עבודתו נדחתה אותה עת, ועל כך הוא ערר לבית-משפט זה, ועררו התקבל (בש"פ 8576/06, השופט א' רובינשטיין ).

מספר חודשים חלפו, העורר שב ופנה לבית-המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, והפעם ביקש לבטל את מעצר הבית ויתר תנאי השחרור שנקבעו לו, ולהסתפק בצו ההרחקה שהמתלוננת הוציאה נגדו. משנדחתה בקשה זו – הוגש הערר שבפני. נטען כי העורר ציית עד כה לכל התנאים שנקבעו לו, אולם אלה הולכים ומכבידים עליו ככל שהזמן חולף. צוין עוד, כי המתלוננת עומדת לסיים למסור את עדותה במשפטו של העורר, ומשכך החשש לשיבוש הליכי משפט הולך וקטן. המשיבה, המתנגדת לביטולו של מעצר הבית, הדגישה בפני את חששה הגדול של המתלוננת מהעורר, דבר שקיבל ביטוי גם בהחלטות קודמות שניתנו בעניינו.

דין הערר להידחות. כאשר מדובר בעבירות של אלימות במשפחה קו גבול דק מפריד בין מעשים כגון אלה המיוחסים לעורר לבין כאלה המסתיימים בגרימתן של תוצאות קשות, ואף קטלניות. בכגון דא מצווים בתי המשפט לנהוג בזהירות רבה. יתרה

מכך, התנאים המגבילים שהושתו על העורר מאפשרים לו להמשיך ולקיים שגרת עבודה סדירה, ומעצר הבית מצמצם עצמו לשעות הערב והלילה בלבד. אינני סבור אפוא, כי בכך יש כדי להכביד על העורר באופן בלתי מידתי.

הערר נדחה.