בש"פ 8576/06 פלוני נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.10.06 (סגנית הנשיא ש' וסרקרוג) ומיום 8.10.06 (השופט י' אלרון) בב"ש 3336/06, בגדרן הוחלט על שחרורו של העורר בתנאי מעצר בית מלא בעיר חיפה ונדחתה בקשתו ליציאה לעבודה.

ב.(1) ביום 26.9.06 הוגש כתב אישום כנגד העורר לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 5194/06). כתב האישום מייחס לעורר חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות ואיומים – עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977.

(2) בכתב האישום נטען, כי במספר הזדמנויות במהלך השנה האחרונה תקף העורר את אשתו (להלן המתלוננת), הנמצאת בחודש השלישי להריונה, ואיים עליה כי יפגע בה ובעובר שבבטנה. נטען, כי בחלק מהמקרים הותירו התקיפות סימנים על גופה של המתלוננת, וכי במקרה אחד נגרם מנפילה שבר בכף רגלה הימנית. במקרה אחר, כך נטען, איים העורר על המתלוננת כי ישרוף את רכבה ויכה אותה. במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו (ב"ש 3336/06).

(3) להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 25.9.06, בטרם הוגש כתב האישום, הורה בית משפט השלום בעכו (מ 3593/06; השופט ז' סאלח) על שחרור העורר למעצר בית מלא בביתו בכפר פקיעין

נוסף על הפקדת ערבות עצמית ושתי ערבויות צד ג'. כן אסר בית המשפט על העורר ליצור קשר עם המתלוננת. עוד יצוין, כי לבקשת המתלוננת הוצא צו בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (תמ"ש 25780/06; השופט ב' ברגר), האוסר על העורר להיכנס לבית הוריה של המתלוננת בכפר עילבון ולמקום עבודתה בכפר טובה ובדיר אל אסד או להימצא בקרבתם ; להטריד את המתלוננת ומשפחתה; וכן לשאת או להחזיק נשק מסוג כלשהו.

(4) בהחלטה מיום 26.9.06 קבע בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא וסרקרוג) כי עד להכרעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים ישוחרר העורר בתנאים שנקבעו בבית משפט השלום בכפוף לשינוי אחד: העורר ישהה במעצר בית מלא בעיר חיפה ולא בביתו בפקיעין.

(5) ביום 5.10.06 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא וסרקרוג) בבקשה למעצר עד תום ההליכים. נקבע, קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר להוכחת המיוחס לו בכתב האישום, וכי הוכחה קיומה של עילת המסוכנות. עוד נקבע, כי ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר, שכן "ככל שנשמר המרחק הפיזי בין בני הזוג, לא מתעוררת שאלת האלימות". נוכח האמור הורה בית המשפט על חלופת מעצר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בביתו של הערב סוהיל דאוד בחיפה; חתימה על ערבות עצמית בסך 50,000 ₪; הפקדת שתי ערבויות צד ג' בסך 25,000 ₪ כל אחת; הפקדת סך 5,000 ₪; איסור על יצירת קשר עם המתלוננת ומשפחתה. כן נאסרה יציאתו של העורר מן הארץ. בקשת העורר לאפשר לו לחזור לדירת המגורים המשותפת – נדחתה, שכן "זכותה של המתלוננת לממש מגורים או ביקורים בדירתם המשותפת עולה על זו של המשיב". באשר לבקשת העורר בדבר יציאה לעבודה נקבע, כי אפשרות זו תיבחן לאחר הגשת תצהיר מפורט של המעביד וחקירת המצהיר.

(6) ביום 8.10.06, לאחר שהוגש תצהיר כאמור בהחלטה מיום 5.10.06, התקיים דיון בבקשת העורר לצאת לעבודה. במהלך הדיון נחקר מעסיקו של העובד, ובסופו דחה בית המשפט (השופט אלרון) את הבקשה. נקבע, כי בשלב זה אין לאפשר את יציאת העורר לעבודה, ויש לשקול אפשרות זו רק לאחר מתן עדותה של המתלוננת בבית המשפט.

(7) ביום 17.10.06 – לאחר ההחלטות נשוא הערר הנוכחי – נקבעו בבית המשפט המחוזי מועדי הוכחות, לימים 7 ו-8 במארס 2007.

(8) מכאן הערר הנוכחי.

ג.(1) טענות העורר בערר דנן מופנות בראש וראשונה כנגד החלטת בית המשפט קמא שלא לאפשר לו לצאת לעבודה. נטען, כי יציאת העורר לעבודה מצויה בפיקוח אחיו ושהותו בעבודה בפיקוח מעסיקו, ועל כן לא תיפגע התכלית המניעתית המונחת ביסוד מעצר הבית. בהקשר זה נטען, כי לית מאן דפליג שמעסיקו של העורר הוא מהימן, רציני ואחראי. עוד נטען, כי אם לא יצא העורר לעבודה – הוא יפוטר. לטענת העורר, פיטוריו הצפויים נוגדים את טובת המתלוננת ובנם המשותף העתיד להיוולד, שכן הוא המפרנס היחיד במשפחה.

כן טוען העורר כנגד החלטת בית המשפט קמא בדבר מיקומו של מעצר הבית. נטען, כי כעולה מבקשתה של המתלוננת בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 25780/06), מתגוררת היא בבית הוריה בכפר עילבון. לטענת העורר, במצב דברים זה אין כל הבדל בין שהיית העורר בחיפה לבין שהייתו בפקיעין. כן התחייב העורר, כי אם תחפוץ המתלוננת לשוב לביתם בפקיעין, יחזור לחיפה. בא כוח העורר הוסיף, כי אין לשולחו עבר פלילי או תיקים פתוחים, הזוג עומד להתגרש ולכן אין חשש לאלימות נוספת.

(2) באת כוח המדינה טענה כי המתלוננת מתיראת מן העורר, ולשם שלוותה הנפשית אין מקום לעת הזאת לאפשר לעורר לצאת. אשר למקום המגורים, זכותה לחזור למקום המגורים, ואין מקום למסר שהבעל חוזר הביתה ועליה לברוח מן הבית.

ד.(1) בשקלול סבורני כי כיוון שהמסוכנות ממוקדת במתלוננת ומופגת ביסודה בהרחקה הימנה, ונוכח עברו הנקי של העורר העובדה שההוכחות קבועות למארס 2007, קרי בעוד למעלה מארבעה חודשים, יש מקום גם מטעמי מידתיות ליציאה לעבודה במועד מוקדם יותר. ואולם, גם מטעמי שלוותה של המתלוננת, גם בלא קשר לערר, יש לדעתי מקום להקדים את עדותה, והצדדים יפנו לשם כך בתוך שבוע בבקשה משותפת, ובית המשפט – חרף העומס ביומנו – ישקול אם אין בידו להקדים את עדות המתלוננת בלבד לחודש נובמבר 2006, ואני מקדים לו תודה. כדי לאפשר זאת, אך בלא התניה, אני דוחה את היציאה לעבודה ליום 3.12.06, ומאותו יום יוכל העורר לצאת לעבודה (בכפוף לאי הפרת התנאים הנוכחיים עד אז).

(2) לקראת היציאה לעבודה ובטרם היציאה יופקד כתנאי סך של 5,000 ₪ נוספים על ההפקדה הקודמת. העורר יוכל לצאת לעבודה משעה 06:00, מדי יום, בימים א'-ה', בליווי אחיו או דודו הערבים; בעת העבודה יהא בפיקוח מעבידו מר משה זילברשטיין, המחויב על פי תצהירו מיום 5.10.06; מר זילברשטיין יחתום על ערבות של 25,000 ₪ לקיום התחייבותו, בטרם היציאה לעבודה. מייד עם סיום העבודה ככל יום, ולא יאוחר מ-18:30, ייצא העורר למקום שהותו בחיפה בפיקוח כאמור. העורר ייסע ישירות ממקום שהותו למקום העבודה וחזרה. הוא לא ייצא מביתו מיום ה' בשובו מן העבודה עד יום א' בבוקר. העורר מוזהר לקיים את התנאים ככל משפטם וחוקתם.

(3) איני רואה מקום לעת הזאת, מטעמי תגובתה של באת כוח המדינה, לשינוי במקום מעצר הבית, והעורר יישאר בחיפה; הוא מוזהר כמובן גם באשר לתנאי ההרחקה מן המתלוננת שקבעה סגנית הנשיא וסרקרוג.

(4) הערר מתקבל איפוא חלקית בגדרי האמור.