בש"פ 3936/12 פתחי אגבריה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) במ"ת 28853-03012 מיום 8.5.12 בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. כתב האישום בו מדובר עניינו ביסודו עבירת הריגה.

רקע והליכים

ב.

על פי כתב האישום (מיום 18.3.12) בין משפחת העורר (יליד 1993) לבין משפחת המנוח (יליד 1995) ישנו סכסוך משפחתי. ביום 17.2.12 בשעת בוקר הלכו המנוח ואחרים בני משפחתו מבית המנוח אל בית סבתו. העורר עבר מולם ברכב וסטה לכיוונם. אחיו של המנוח (להלן אמין ) בעט ברכבו של העורר. בהמשך נסעו העורר ואביו אל משפחת המנוח. אבי העורר החזיק בידו מקל, הניפו לעבר אמין ושאלו מדוע בעט ברכב. העורר הניף סכין וניסה לדקור את המנוח, החטיא, ואז דקר את המנוח בבית החזה ונמלט עם אביו. כתוצאה מן הדקירה, שעומקה לפחות 8- 7 ס"מ נגרם מותו של המנוח בשל נזק חמור ללב ואיבוד דם. בגין המעשים מיוחסות לעורר עבירות של הריגה והחזקת סכין שלא כדין.

ג.

עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. ראיות לכאורה לאשמו של העורר נתבססו, בין היתר, על הודעותיהם של שני אחיו של המנוח ובן דודו; הודעותיהם של שני עדים נוספים המתגוררים בסמוך למקום האירוע; עדי ראיה נוספים אשר נכחו במקום בשעת האירוע; שחזורים שנערכו; עימותים בין אחי המנוח לבין העורר; וסתירות בהודעתו של העורר. נטען לקיומה של עילת מעצר נוכח מסוכנותו של העורר וחשש לשיבוש הליכי משפט, וכי לא ניתן להפיג חשש זה בחלופת מעצר. העורר חלק על קיומן של ראיות לכאורה והציג גרסה שונה מזו שבכתב האישום.

ד.

בהחלטה מיום 8.5.12 נקבע, כי ישנן ראיות לכאורה בעוצמה של ממש המלמדות על אחריותו של העורר למיוחס לו. לא נתקבלה לכאורה טענתו של העורר לסייג ההגנה העצמית ונקבע, כי ייחוס עבירת ההריגה נעשה בהתאם לחומר הראיות לכאורה בתיק. נוכח מסוכנותו של העורר והחשש מפני שיבוש הליכי משפט נקבע, כי אין מקום לבחינתה של חלופת מעצר. בית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הערר והדיון

ה.

נטען, כי שגה בית המשפט משלא נתן לעורר להציג חלופת מעצר, וכי לעורר מספר חלופות שבידו להציע, בישראל ובשטחים. כן נטען, כי לעורר עבר נקי, והיה על בית המשפט להורות על עריכת תסקיר. אשר לעילת המעצר נטען, כי בית המשפט לא בחן

ולוא עילה אחת למעט העילה הסטטוטורית, אף שהיה עליו להידרש לנסיבות המקרה ולנסיבותיו של העורר. אשר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט נטען, כי העורר ובני משפחתו ממילא אינם יכולים להיכנס לאזור מגוריו של המנוח בשל חשש לנקמה. עוד נטען, כי עוצמת הראיות לכאורה אינה גבוהה, בין היתר, משום שעדי התביעה הם בני משפחתו של המנוח, וחלק מן העדים חזרו בהם מגרסתם הראשונית.

ו.

בדיון טען עו"ד רובינשטיין לעורר, כי טענת ההגנה היא הגנה עצמית כנגד סכין מונפת, וכן כי משפחת המנוח שרפה לאחר מעשה את בית הוריו של העורר ומשפחתו ברחה; אבי העורר שוחרר; לעורר עצמו אין עבר פלילי, והתייצב מיוזמתו במשטרה. עוד הוסף, כי להגנה השגות גם על התשתית הראייתית, והיא מבקשת להביא לכך הוכחות ולא קיבלה ליווי להיכנס לאום אלפחם. באשר לתסקיר מעצר, הוצעו חלופות באום אלפחם.

ז.

בא כוח המדינה טען כי המדובר במסוכנות ברורה, שכן עסקינן במי שבעטו לו במכוניתו ובמענה הורג הוא את הזולת בדקירה; קיים סיכון שהדבר יתרחש שוב, ומן הראיות הקשות לכאורה עולה שהתסקיר לא יתרום משמעותית. עוד נאמר, כי אי אפשר לפקח על מעצר בית בטול כרם.

ח.

אציין כי אמרתי במהלך הדיון באולם, שבנסיבות התיק לא תאושר חלופה שאיננה בשטח מדינת ישראל, כפי שיפורט.

הכרעה

ט.

התלבטתי בתיק זה. מחד גיסא ברורה המסוכנות העולה מחומרת העבירה לכאורה, של נטילת חיי אדם. מאידך גיסא מדובר במי שעברו נקי וגילו צעיר (כ-19 בעת העבירה).

י.

כאמור, ציינתי כבר באולם כי אין עולה על דעתי לאשר במקרה זה חלופה בטול כרם או במקום אחר באיו"ש, מתוך הנחה סבירה – שכמובן קשה להוכיחה, אך היא מבוססת על נסיון החיים – כי מי שעלול לעמוד בפני פסק דין שיכלול שנות מאסר ארוכות בעבירת ההריגה, אין לבטוח בשיבתו לעמוד לדין (גם אם התייצב העורר כנמסר מעצמו במשטרה). אוסיף, כי עיינתי בפסיקה שהוצגה לעניין זה, ובין היתר בש"פ 10418/08

טאלאלקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם). באותו עניין, בו היה מדובר בשחרור תושב שטחים לחלופה, לא נסגרה הדלת לשחרור במקרים מסוימים כאלה, ובהיקש אזכיר כי נאמר:

"דעת לנבון נקל, שכאשר המדובר בתושב הרשות, וכל עוד לא נשתנה מצב היחסים במישור הכללי והמשפטי, יש חשש טבוע וברור להימלטות מאימת הדין בשטחי הרשות הפלסטינאית, ובמקרים לא מעטים אכן אין מנוס ממעצר. השאלה אם בנסיבות העבירה והחשוד או הנאשם - מהות ומיהות - אין מקום לשחרור לחלופה, או שמא ניתן להפיג את חשש ההימלטות במידה סבירה בחלופת מעצר בישראל, או אף בשחרור לשטח גופו בתוך הפקדה וערבויות של ישראלים, היא תלוית נסיבות; אליה על בית המשפט להידרש בכל מקרה לגופו... השיקול של הימלטות מאימת הדין הוא כאמור אינהרנטי למקרים אלה, אך יתכנו כמובן גם עילות נוספות, כגון מסוכנות. ברי גם, כי הבחינה צריכה להיות דקדקנית, לרבות עבר קודם...".

י"א.

לאחר בחינת המקרה ונוכח האמור מעלה איני רואה מקום במקרה דנא לאשר כל חלופה בשטח הרש"פ. באשר לחלופה אחרת, הגם שמסופקני באשר לתוצאה, ויתכן מאוד שצדק בית המשפט קמא נוכח המסוכנות העולה מן העבירה, ראיתי מקום, בשל הגיל הצעיר והעבר הנקי, ואולי לקח שנלמד מן המעצר עד כה, להזמין תסקיר, והעורר יגיש לשירות המבחן כל חומר שימצא לנכון. מטרת התסקיר היא כי לפני בית המשפט תהא התמונה במלואה, והוא יחליט על פי שיקולו. התסקיר יוגש תוך 21 יום.

י"ב.

על כן מתקבל הערר אך במובן של הזמנת תסקיר. העורר יישאר במעצר עד להחלטה אחרת ובכפוף לה.