בש"פ 394-24 בש"פ 394-24

לפניי בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב מעבר ל-9 חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

בתמצית ייאמר כי למשיב מיוחסות עבירות של סחיטה באיומים וניסיון לקבלת דבר במרמה כאשר יחד עם שני מעורבים נוספים, הוא, לפי הנטען, סחט באיומים את המתלוננים שזכו במכרז בנייה בעל שווי רב. זאת, במטרה להביא להעסקתו והעסקת שותפיו כקבלני משנה באתר הבנייה. בסופו של דבר, כאשר לא עלה בידי המתלוננים לצרף את המשיב ושותפיו למיזם – ויתרו המתלוננים על המכרז.

אין בכוונתי לפרט את השתלשלות הדברים בתיק זה ככל שהם נוגעים לבקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב והנאשמים האחרים – די בכך שאציין כי נערכו בנדון דיונים רבים, מאוד, שתועדו על-פני עשרות עמודים, וכי הוגשו 3 תסקירי מעצר בעניינו של המשיב. בסופו של דבר, בית משפט קמא מצא להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני אך ערר שהוגש על-ידי המדינה לבית משפט זה, התקבל ביום 01.01.2024, ובית משפט זה הורה על ביטול ההחלטה לשחרור לחלופת מעצר בדרך של איזוק אלקטרוני, כך שהמשיב נותר במעצר מאחוריי סורג ובריח, עד תום ההליכים המשפטיים (בש"פ 9078/23).

בהינתן העובדה שהחלטת בית המשפט העליון ניתנה כאמור רק בתחילת חודש זה, המלצתי בפני באי-כוח המשיב שלא להתנגד לבקשה להארכת מעצר, אף שאלו ביקשו לשכנע את בית המשפט שחלו תמורות ושינויים מאז מתן החלטת בית המשפט העליון ועד היום, בכל הנוגע למועדי ההוכחות שהיו קבועים בתיק העיקרי. יצוין, כי דיונים אלה בוטלו בהחלטת בית משפט קמא, לאחר שבא-כוח אחד הנאשמים האחרים בתיק הגיש בקשה לגילוי ראיה ובית המשפט סבר שראוי לדחות את תחילת שמיעת ההוכחות בתיק העיקרי, עד לדיון והכרעה בבקשה לגילוי ראיה.

בא-כוח המשיב טען לפניי שמדובר בנסיבה שלא הייתה בפני בית משפט זה בעת מתן החלטתו לקבל את ערר המדינה במסגרת בש"פ 9078/23. בהקשר זה הערתי, כי עניין זה ראוי שיובא בפני בית משפט קמא במסגרת בקשה לעיון חוזר, בשל אותה טענה של שינוי נסיבות. בא-כוח המשיב בהגינותו קיבל את המלצת בית המשפט.

סוף דבר: אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 23.01.2024 או עד למתן פסק דין בת"פ 38700-04-23 בבית משפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, לפי המוקדם.