בש"פ 3947/99 בועז שרעבי נ. אקורד מפיקים עמירם וחנוך אלפיים (1990) בע"מ

1.סכסוך בין בעלי הדין הועבר להכרעתו של בורר (כבוד השופט (בדימוס) א' פלפל). בפסק שנתן הבורר ביום 15.8.98 פסק במחלוקות ונתן הוראות לענין דרך קביעת הסכום הסופי שהמשיבה זכאית לו. בהחלטתו מיום 28.3.99 הורה כי המשיבה תגיש את סיכומיה בענין שנותר להכרעה תוך 10 ימים, ואילו המבקש יגיש את סיכומיו תוך 20 ימים. בהחלטה נוספת האריך את המועד להגשת סיכומי המבקש, בעקבות חילופי באי כוחו, עד 15.6.99, בהדגישו כי "לא תינתנה דחיות נוספות". ביום 6.6.99 חתם המבקש על ייפוי כוח לבא כוחו דהיום אשר, בבקשה שהגיש למחרת היום, ביקש מהבורר להאריך את המועד להגשת הסיכומים שוב הפעם. הבורר, בהחלטתו מיום 8.6.99, דחה את בקשתו וקבע כי החלטתו הקודמת נשארת בתקפה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז), בהחלטתו מיום 10.6.99, דחה את בקשתו של בא כוח המבקש להאריך לו את המועד להגשת סיכומיו עד 1.11.99.

המבקש ביקש להרשות לו לערער על ההחלטה. כמו כן ביקש להורות על עיכוב המשך ההליכים בבוררות וכן להורות לבורר שלא ייתן כל החלטה בבוררות עד להחלטה בבקשת הרשות לערער. בבקשתו להחיש את מתן ההחלטה, שהגיש ביום 1.7.99, ציין בא כוח המבקש כי בינתיים קבע הבורר את מועד מתן הפסק ליום 6.7.99.

2.דינה של הבקשה להרשות ערעור להדחות מכמה טעמים.

לענין סמכותו של בית המשפט להאריך את המועד שקבע הבורר להגשת הסיכומים סמך בא כוח המבקש על הוראת סעיף 19(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח1968- (להלן - "חוק הבוררות"), שבה נאמר שאם "נקבעה בהסכם הבוררות או בחוק זה תקופה למתן פסק בוררות או לפעולה אחרת של הבורר, רשאי בית המשפט על פי בקשה של בעל דין או של הבורר להאריך את התקופה מדי פעם לתקופה שיקבע - - -" (ההדגשה שלי - י' ט'). הסמכות להאריך תקופה לפעולות הבורר שבסעיף זה ענינה תקופות שנקבעו בהסכם הבוררות או בחוק הבוררות, אך לא תקופה לפעולה שלא נקבעה בהסכם או בחוק אלא על ידי הבורר עצמו. לפיכך אין בסעיף 19 לחוק הבוררות כדי להסמיך את בית המשפט להאריך מועדים שקבע הבורר עצמו כחלק מניהול הבוררות.

ראוי לציין כי הלכה פסוקה היא שקביעת תאריכים לשמיעת משפטים ודחיית ישיבות הם ענינים הנתונים לשיקול דעתו של השופט היושב בדין (ראו 3831/99 אבנר מאי ואח' נגד מדינת ישראל (טרם פורסם) והאסמכתאות שם; כמו כן השוו לבג"צ 4044/99 עו"ד שמחה ניר נגד בית משפט השלום (תעבורה) עכו (טרם פורסם)). סבורני שכלל זה יפה גם לענין הוראות שנותן בית המשפט לענין סיכומים וקל וחומר לגבי הוראות כאלה שנותן בורר.

טעם נוסף לדחיית הבקשה מצוי בהחלטתו של הבורר מיום 8.6.99, לפיה "המדובר אינו בסיכומים המצריכים לימוד כל חומר הראיות שהוגש בבוררות כי אם התייחסות מטעם הנתבע (המבקש - י' ט') לחשבון שהוגש מטעם בא כוח התובעת (המשיבה - י' ט')". בא כוח המבקש היה מיטיב, אפוא, לעשות אילו טרח וערך את התייחסותו במהלך השבוע שנותר לו אחרי שניתנה החלטתו של הבורר.

טעם נוסף ואחרון לדחיית הבקשה הוא שאחרי נתינתו של הפסק תעמוד למבקש הזכות לבקש לבטל את הפסק, על פי העילות הנקובות בסעיף 24 לחוק הבוררות. בכך אינני מחווה דעה אם סרובו של הבורר להאריך את המועד בא בגדר אחת מן העילות הנקובות שם.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם יתר בקשותיו של בא כוח המבקש.