בש"פ 3982/07 פלוני נ. מדינת ישראל

לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש כתב אישום המייחס לעורר, לאשתו ולקטין יליד שנת 1991, קשירת קשר לגנוב כרטיסי אשראי מקשישים, ולעשות בהם שימוש לצרכיהם. נטען, כי העורר ושותפיו ביצעו את העבירות במשך מספר חודשים, תוך שהם משתמשים בתחבולות שונות כמו הצעת עזרה לקשיש במשיכת כסף מכספומט, התחזות לעובדי חברת החשמל, ועוד. לעורר מיוחסים 21 אישומים מסוג זה, ובשעת מעצרו ביום 26.2.07 נמצאו על גופו 9 כרטיסי אשראי גנובים. בגין כל אלה יוחסו לעורר, בין היתר, עבירות של קבלת דבר במרמה, התפרצות בתחבולה, גניבה, הונאה בכרטיס חיוב, ועוד.

בד בבד עם הגשתו של כתב-האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר והקטין עד תום ההליכים. במהלך הדיון בפני בית משפט קמא לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, הואיל ואלו כוללות גם הודאות של העורר, ודו"ח שנערך לאחר שהוא הוביל שוטרים בפניהם הצביע על חלק מהזירות בהן פעל. נוכח האמור, נקבע כי בעניינו של העורר מתקיימת גם עילת מעצר, שמקורה בריבוין של העבירות, מחד, ועברו הפלילי המכביד, מאידך.

בערר שבפני מלין העורר על כך שהוחלט שלא לעשות בעניינו שימוש בחלופת מעצר, הכוללת בשלב ראשון את החזקתו במחלקה אשפוזית לגמילה מסם, ובשלב שני את העברתו לקהילה טיפולית סגורה.

אין בידי להיעתר לערר. מעשיו האחרונים של העורר, כפי שגם עברו הפלילי המכביד והמאסר המותנה העומד נגדו, מהווים ראיה ניצחת לסכנה הנשקפת ממנו לצבור ולרכושו שעה שהוא מתהלך חופשי. ובאשר לטיפול הגמילה בו הוא מבקש להשתלב – כל שאוכל לומר הוא כי אם בכוונת הגמילה שהביע היה ממש, הייתי מצפה כי הוא יפנה לאפיק הטיפולי קודם לביצוען של העבירות, ולא כתוצאה ממעצרו. כך או כך, בעבר נעשה ניסיון לסייע בידי העורר להיגמל מהתמכרותו, אולם ניסיון זה לא צלח.

אכן, יש לברך כל נאשם המחליט לשנות את אורחותיו, אולם סבורני כי בנסיבותיו של העורר, השלב הנכון לשקול אפשרויות גמילה יהיה בעת שבית המשפט המחוזי ישקול את דרכי הענישה בהם יש לנקוט נגדו, אם יורשע בדינו. העולה מכך הוא, שבשלב זה של ההליכים, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.