בש"פ 3983/03 יהודה בן מרדכי בלקר נ. מדינת ישראל

1.

על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס קטינה שטרם מלאו לה 14 ושל מעשה מגונה בנסיבות אינוס בארבעה מקרים נוספים. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, עשה העורר – יליד 1948– את המעשים בקטינות קרובות משפחתו, ילידות 1990, 1995, ו-1996, בראשית שנת 2003. מדובר, בתמצית, בנגיעות באבר מינה של הקטינה הראשונה, החדרת אצבע לאבר מינה, נישוק החזה שלה וכן נגיעות באברי המין, בישבן ובחזה של הקטינות האחרות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל ), בהחלטתו מיום 27.4.03 ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. מכאן הערר.

2.

בהודעת הערר ובטענותיו לפני עמד בא כוח העורר על כך שהעורר הוא בן 55, בלי עבר פלילי, שעבד במקום עבודה מסודר במשך 21 שנים עד פרישתו לגמלאות בתחילת שנת 2003. עוד ציין שנסיבות המעשים היו קלות וכי ראוי היה להורות על הגשת תסקיר מעצר שיבחן חלופה למעצר על דרך של "מעצר בית מלא ומוחלט" בבית בתו של העורר.

3 .

אכן, גילו המבוגר של העורר ועבור הנקי מהרשעות, עומדים לזכותו. בעיני אין ללמוד גם מגרסתו של העורר בהודעתו במשטרה, לפיה פיתתה אותו המתלוננת הראשונה והדיחה אותו לעשות את מעשיו, כי הוא "פדופיל סדרתי", כטענת באת כוח המדינה. עם זאת יש יסוד ממשי לחשש כי העורר נמשך לקטינות וכי הוא עלול לחזור על מעשיו, ומכאן שיש למנוע את סכנתו בדרך של מעצר. אולם, אין בכך כדי לפטור את בית המשפט מחובתו לשקול את האפשרות למנוע את סכנתו של העורר בדרך שאינה קשה כמעצר, על ידי מציאת חלופה הולמת שתבטיח את הרחקתו מן הציבור, ובמיוחד מחברתן של קטינות, ותמנע כל אפשרות שיחזור על מעשיו (עיינו בש"פ 2203/00 מדינת ישראל נ' היזמי, תקדין עליון 2000 (1) 345).

4.

לפיכך אני מורה כי תוך 30 ימים מהיום יוגש על העורר תסקיר מעצר לבית המשפט המחוזי. סמוך ככל האפשר אחרי הגשתו יחזור בית המשפט המחוזי וידון אם להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר ומה החלופה הראויה ותנאי השחרור ההולמים, אם ימצא שיש מקום להורות כך. עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי ישאר העורר במעצר.