בש"פ 3985/12 יאלאו יאוקל נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת נ' אוהד) בעמ"ת 36546-04-12 מיום 15.5.2012, במסגרתה נדחה ערר המבקש על החלטת בית המשפט השלום ברחובות (השופטת ש' קיסר) אשר לפיה נעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה, גניבה, והיזק לרכוש במזיד. על-פי כתב האישום, ביום 26.2.2012 בין השעות 7:00-14:00, התפרץ המבקש לביתו של המתלונן בכך שפתח את דלת הבית באמצעות לום ונכנס לביתו. המבקש עקר דלתות, שבר את הארונות והמקרר וחתך את האזעקה ואת חוטי המצלמות בבית. על-פי כתב האישום, הוערך שווי הנזק לבית בכ-30,000 ₪. המבקש נטל שני מחשבים ניידים, תיק מסמכים, שיקים, מצלמה, תכשיטים וסכום כספי של 7,000 ₪ ו-700 אירו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט השלום קבע כי ישנן ראיות לכאורה הקושרות את המבקש למיוחס לו, ובהן סרטון המתעד את מקום ביצוע העבירות ומבצען; עדויות של שוטרים המזהים את המבקש כמי שביצע את המעשה המיוחס לו בסרטון; עדות אחיו של המבקש (להלן: איתן ) אשר מסר בהודעתו כי המבקש ביקש ממנו לקחת את מפתחות בית בנו של המתלונן (להלן: עדי ) אשר לימים נפרץ ביתו; עדות קטין (להלן: רון ) אשר מסר בהודעתו כי איתן ביקש ממנו לפתוח את תיקו של עדי כדי לקחת ממנו את מפתחות ביתו. בנוסף, זיהה רון בהודעתו את המבקש כמי שביצע את העבירות בסרטון אשר תיעד את המעשים. בית משפט השלום ציין כי יש באלה כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש. בית המשפט עמד על כך כי העובדה שרון ואחד השוטרים הכירו את המבקש היטב עובר לאירוע וזיהו אותו בסרטון, מהווה ראייה לכאורה שיש ליתן לה משקל. בית המשפט ציין כי לאחר צפייתו בסרטון מצא כי קיים דמיון רב בין מי שנצפה בסרטון לבין המבקש, אולם לנוכח העדר היכרות מוקדמת של בית המשפט עם המבקש, הזיהוי בסרטון אינו ודאי. בית המשפט קבע כי ישנה עילת מעצר כנגד המבקש, כיוון שהעבירות המיוחסות לו מצביעות על מסוכנות מיוחדת נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה ונוכח ההשפעה של הפריצה על הביטחון האישי של הציבור. עוד עמד בית המשפט על עברוֹ הפלילי המכביד של המבקש, על כך שתלוי ועומד נגדו מאסר-על-תנאי וכי הוא ביצע לכאורה את העבירות כשהוא משוחרר בתנאים מגבילים בתיק אחר. נוכח האמור לעיל, קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות לציבור. באשר לחלופת המעצר, בית המשפט עמד על כך שהמבקש הוא בעל עבר פלילי מכביד וכי הרשעותיו הקודמות כוללות גם עבירות של הפרת הוראה חוקית, בריחה ממשמר חוקי ועבירות נגד שוטרים, המלמדות על הקושי הרב ליתן במבקש אמון הדרוש לצורך שחרורו לחלופת מעצר. עוד ציין בית המשפט כי המבקש ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בעת שהיה משוחרר בתנאים, כשתלוי ועומד נגדו מאסר-על-תנאי, ולחובתו כתבי אישום נוספים. על כן, סבר בית המשפט כי אין לשחרר את המבקש לחלופת מעצר. עם זאת, לאור הקושי לזהות בוודאות את המבקש בסרטון, הציע בית המשפט לקבל תסקיר מבחן לצורך בחינת חלופת מעצר. נוכח סירובו של המבקש לתסקיר מבחן בעניינו, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים.

4.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי. המבקש טען להעדרן של ראיות לכאורה והצביע על אמירתו של בית משפט השלום כי לא ניתן לקבוע בוודאות כי המבקש הוא הדמות הנראית בסרטון. בית המשפט המחוזי קבע כי הסרטון אינו הראיה היחידה,

ומתווספות אליו ראיות נוספות: זיהוי על-ידי אחרים, ועדויותיהם של איתן ורון. עוד עמד בית המשפט המחוזי על כך שבחקירתו של המבקש לא התבסס אליבי, וכי בחלק מחקירתו שתק ובחלק האחר אמר כי אולי ישן בביתו. על כן דחה בית המשפט המחוזי את הערר וקבע כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית נגד המבקש המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. מכאן בקשת הרשות לערור.

5.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית הקושרת אותו לעבירות המיוחסות לו. לטענתו, הסרטון הוא הראייה העיקרית בתיק, והואיל ושופטת בית המשפט השלום לא הצליחה לקבוע בוודאות כי המבקש הוא הדמות הנראית בסרטון, היה על בית המשפט לקבוע כי פוטנציאל ההרשעה הוא נמוך, ואינו מצדיק מעצר עד תום ההליכים. עוד ציין המבקש כי האליבי שהציג בחקירתו, כי ישן בביתו בשעות האירוע, כלל לא נבדק על-ידי המשטרה ועל כן עניין זה צריך לעמוד לזכותו ולא לחובתו.

6.

דין הבקשה להידחות. נתתי דעתי על טענות המבקש, ולא מצאתי כי הן מגלות עילה מספקת לבירור עניינו לפני ערכאה שיפוטית שלישית, שכן לא עולות מהן שאלות משפטיות או ציבוריות החורגות מעניינו הפרטי של המבקש. לא ניתן גם להצביע על קיומן של נסיבות חריגות אשר מצדיקות להידרש פעם נוספת לעניינו של המבקש (בש"פ 2756/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011)). יתרה מזו: המבקש כלל לא העלה בבקשתו נימוק כלשהו שבכוחו להצדיק מתן רשות לערור, והתעלם לחלוטין – מלבד בכותרת הבקשה – מהעובדה שמדובר בבקשת רשות

ערר, שמצריכה טעמים בעלי משקל, אשר אותם יש לפרט בבקשה.

די בכך כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הדרוש אציין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא. הערכאות הקודמות ציינו כי הסרטון אינו הראיה היחידה נגד המבקש ופירטו בהרחבה את מכלול הראיות בתיק אשר עומדות בהצטברותן ברף של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש.

7.

אשר על כן, ובאין עילה פורמאלית או מהותית להיעתר לה, נדחית הבקשה בזאת.