פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
755/18
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
מוחמד הייב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 18.1.2018 בעמ"ת 39126-01-18 שניתנה על
ידי כבוד השופטת ת' ניסים
המבקש:
עו"ד בוריס קוסונוביץ'
החלטה
1.
בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ת' נסים שי ) בעמ"ת 39126-01-18 מיום 18.1.2018, בגדרה התקבל ערר המשיבה (להלן:
המדינה ) על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בצפת (השופט ר' עומרי ) במ"ת 6764-01-18 מיום 16.1.2018, ומעצרו של המבקש (להלן: הייב ) הוארך עד למתן החלטה אחרת בעניינו.
2.
נגד הייב הוגש כתב אישום בעבירת נהיגה בזמן פסילה (סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה )); נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף (סעיף 10 לפקודה); נהיגה ברכב שרישיונו פקע מעל 6 חודשים (סעיף 2 לפקודה); ונהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח (סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970). בד בבד, הגישה המדינה בקשה להורות על מעצרו של הייב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 16.1.2018, במקביל להודאתו והרשעתו בעובדות כתב האישום, הורה בית משפט השלום על שחרורו של הייב ל'מעצר בית' מלא תחת פיקוחם של שלושת ילדיו; פסילת רישיונו; ותנאים מגבילים נוספים. המדינה הגישה ערר על החלטת השחרור. בהחלטה מיום 18.1.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר, הורה על הגשת תסקיר מעצר לבית משפט השלום עד יום 1.2.2018, והאריך את מעצרו של הייב עד למתן החלטה אחרת בעניינו.
3.
מכאן בקשת הרשות לערור שלפנַי, בגדרה טוען הייב כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בשיקול הדעת ובעצמאות השיפוטית של בית משפט השלום. לשיטתו, ההחלטה "סוללת דרך חדשה במערכת המשפט" בנוגע למעצרים, לפיה די בגורמי התביעה ושירות המבחן כדי להכריע בשאלת הארכת מעצרו של אדם, "כך שלא צריך שופט שידון בבקשה" . עוד טוען הייב, כי בנסיבותיו של המקרה דנן לא היה מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום, שכן זו סבירה, מידתית, ומגלמת כדבעי את האיזון הראוי בין השיקולים השונים.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה, ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך להידרש לתגובה מאת המדינה. בית משפט זה קבע לא אחת, כי המבחן לקבלת בקשת רשות לערור בכגון דא דומה במהותו למבחן שנקבע למתן רשות ערעור ברע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ) (ראו למשל: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011); בש"פ 3985/12 יאוקל נ' מדינת ישראל (21.5.2012)). הנדון דידן אינו עומד באמת המידה הדרושה; אינני סבור כלל וכלל, כי החלטת בית המשפט המחוזי 'סוללת דרך חדשה' בתחום המעצרים, כטענתו של הייב, או משנה מושכלות יסוד כלשהן ביחסים שבין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור. עצם העובדה שערכאת הערעור שינתה את החלטתה של הערכאה הדיונית אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות לערור (בש"פ 2449/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (29.3.2012)). הבקשה אינה מעוררת אפוא שאלה בעלת חשיבות עקרונית, משפטית או ציבורית, שחורגת מעניינו הפרטי של הייב.
5.
מטעמים השמורים עמו לא ראה הייב לצרף לבקשתו את בקשת המדינה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. ואולם, דיינו ב-57 הרשעות קודמות בתעבורה; 2 הליכים נוספים התלויים ועומדים נגדו בבית משפט השלום בעכו, אליהם לא ראה
להתייצב; עונש מאסר על-תנאי בר-הפעלה תלוי ועומד; גרימת מוות ברשלנות לפני שנים רבות; 16 (שש-עשרה) שנות נהיגה לאחר פקיעת רשיון הנהיגה, כשהייב יודע שהוא פסול לנהיגה; ונראה שעוד היד נטויה.
6.
כזכור, ביום 16.1.2018 הובא הייב לפני בית משפט השלום, שם הודה והורשע; ביום 18.1.2018 הובא לפני בית המשפט המחוזי, שם ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות ערר זו, על הגשת תסקיר מעצר עד ליום 1.2.2018, על המשך הדיון בבית משפט השלום סמוך לאחר מכן, כשבשלב זה נתון המבקש במעצר. עד מהרה (ביום 24.1.2018) ביקש המבקש רשות לערור לבית משפט זה. הרשות אינה נתונה.
5.
הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ט' בשבט התשע"ח (25.1.2018).
ש ו פ ט