בש"פ 4003/11 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש נעצר בתאריך 15.5.2011 כחשוד בעבירת רצח, בעבירות רבות של נסיון רצח, בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ובחברות בהתאגדות בלתי חוקית, כל זאת בזיקה לאירוע שבו פגע באמצעות משאית בה נהג – במספר רב של כלי רכב, לאורך נתיב של שלושה ק"מ באיזור תל-אביב. המשיבה חושדת, על-יסוד נתונים וממצאים שונים שבידה, כי אירוע הדריסה היה מכוון, בעוד שהמבקש גורס כי המדובר בתאונת דרכים תמימה.

2.

מעצרו של המבקש הוארך בתחילה עד לתאריך 23.5.2011. באותו מועד עתרה המשיבה לבית משפט השלום בפתח תקוה להארכת מעצרו של המבקש בשמונה ימים נוספים. לאחר בחינת החומר שהוצג לו, לרבות חומר סודי, נעתר בית המשפט (כב' סגנית הנשיאה, השופטת ליה לבאון ) לבקשה, בעיקרה, והאריך את מעצרו של המבקש עד לתאריך 30.5.2011. נקבע כי קיימות מספר רב של פעולות חקירה שיש לבצען כאשר המבקש שוהה במעצר, הן על מנת שלא תשובש החקירה והן נוכח מסוכנותו. בית המשפט דחה בקשה של המבקש להכנת תסקיר מעצר ולעריכת בדיקה פסיכיאטרית, בקובעו כי לא בשלה עדיין השעה לכך. נוכח דברי בא-כוח המבקש ביחס למצבו הנפשי של מרשו, הורה בית המשפט הנכבד לחוקרי המבקש להשגיח עליו היטב בכל שעות היום.

3.

המבקש ערר על ההחלטה הנ"ל, ועררו נדחה בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז, מתאריך 25.5.2011 (כב' השופטת מ' ברנט ). לאחר עיון בחומר החקירה, לרבות דו"חות סודיים, קודמים וחדשים, מצא בית המשפט הנכבד כי נוכח מורכבות התיק, ריבוי המעורבים, ריבוי פעולות החקירה שיש לבצען כאשר המבקש נתון במעצר, ובשים לב לפעילותם הנמרצת של חוקרי המשיבה עד כה – אין מנוס מהמשך מעצרו של המבקש, כפי שהורה בית המשפט השלום. אשר לתסקיר המעצר נקבע כי אין עדיין מקום להורות על עריכתו, ואשר לעתירת המבקש לשולחו לבדיקה פסיכיאטרית נמצא, על יסוד האמור בדו"ח הסודי ובהודעות שונות, שפורטו בהחלטה, כי בשלב זה עולה שאין צורך בבדיקה פסיכיאטרית.

4.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות לערור, שבגדרה אין המבקש נדרש לנימוקים למתן רשות לערור, אלא משיג לגוף הדברים על החלטות הערכאות קמא לעניין המשך מעצרו, אי-עריכת תסקיר מעצר בעניינו, ואי-שליחתו לבדיקה פסיכיאטרית.

5.

דין הבקשה – להידחות על הסף , משאין היא מגלה כל עילה לבירור עניינו של המבקש ב"גלגול שלישי", כנדרש כיום בהוראת סעיף 53(א1) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 . טענותיו של המבקש נבחנו היטב על-ידי הערכאות הנכבדות קמא וקשה למצוא דופי בהחלטות שניתנו בדבר הארכת מעצרו של המבקש. אין אף הצדקה לשוב ולבחון, כפי שכבר עשו הערכאות הנכבדות קמא, האם יש מקום לשלוח את המבקש כבר לעת הזו לבדיקה פסיכיאטרית, או להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו ואין אלא להוסיף שאף ההחלטות בעניינים אלה נראות על-פניהן כסבירות.

6.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית על הסף. בשולי הדברים אשוב ואפנה את תשומת לבם של חוקרי המשיבה לטענות בא-כוח המבקש אודות מצבו הנפשי של מרשו, ולהוראת בית משפט השלום הנכבד ולהורות לשמור על המבקש בכל שעות היום, בהתאם.