בש"פ 4020-24 בש"פ 4020-24

לפניי בקשה חמישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בבקשה עותרת המבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים בפרק זמן של 90 ימים מיום 23.5.2024, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 62577-08-22 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

הרקע לבקשה

1.ביום 30.8.2022 הוגש נגד שני המשיבים כתב אישום שייחס למשיב 1 עבירה של רצח בנסיבות חמורות לפי סעיפים 301א(1) ו-300א(9) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ועבירות בנשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק; ואילו למשיב 2 יוחסה עבירה של רצח לפי סעיף 301א לחוק.

2.על פי המפורט בכתב האישום, בתחילת שנת 2022 נפרדה ראניה אבו סרייה (להלן: ראניה) מהישאם אבו סרייה (להלן: המנוח). היא עזבה את ביתם המשותף ועברה בסופו של דבר לגור בחלק נפרד מביתו של המשיב 1 בירושלים. המנוח פעל לחזרתה של ראניה לביתם המשותף.

ביום 29.7.2022 סמוך לשעה 21:30 הגיע המנוח עם אחרים לבית המשיב 1. מספר בני משפחה של המשיב 1 – בהם גם המשיב 2, היו מחוץ לבית; מאחר שהמשיב 1 ביקש מהם להגיע, בנימוק שבני משפחת המנוח עתידים להגיע ולתקוף אותם. המשיב 2 אחז בידו אלת עץ, ואילו המשיב 1 הסתיר את פניו ברעלה ונשא אקדח. המשיבים 2-1 צעדו אל משפחת המנוח.

המשיב 1 ירה לעבר המנוח במטרה להורגו. המנוח נמלט מפני המשיבים, ואילו המשיב 1 דלק אחריו ולאחריו רץ המשיב 2. המשיב 1 חזר וירה לעבר המנוח כאשר המשיב 2 קורא לעברו "תצוד אותו". כעבור כ-100 מטרים הצליח המשיב 1 לפגוע במנוח שנפל. המשיבים 2-1 הגיעו למנוח ובחנו את מצבו. המשיב 2 אחז בידיו של המשיב 1 והרחיק אותו מהמקום. המשיב 1 חזר לביתו, החליף את בגדיו ונמלט. בעקבות המעשה נגרמו למנוח פגיעות פיזיות חמורות שהובילו למותו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 12.1.2023 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים, וכי בעבירות חמורות כגון רצח – רק כרסום משמעותי בראיות מצדיק בחינת חלופת מעצר. משלא היה כרסום כזה, הורה בית המשפט על מעצרם עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש ערר, אשר נדחה בידי בית משפט זה, הן ביחס לשאלת קיומן של ראיות לכאורה והן ביחס לצורך בבחינת חלופת מעצר (החלטת השופט ח' כבוב בבש"פ 877/23 גזאווי נ' מדינת ישראל (20.2.2023)).

3.ביום 3.7.2023 הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצרם של המשיבים, כאשר בית משפט נתבקש לשחררם לחלופת מעצר. זאת על רקע הזמן הארוך בו המשיבים היו שרויים במעצר (כשנה); ומאחר שנשמעה עד אז רק עדות אחת של בן המנוח שגם היא לא הושלמה, ואילו הדיון הבא נקבע לעוד ארבעה חודשים. המשיבים אף טענו בבקשה כי עדותו של בן המנוח סתרה את גרסת המשטרה. הבקשה נדחתה על ידי בית משפט קמא ביום 23.7.2023. בית המשפט קבע כי מקומן של טענות בדבר חלוף הזמן להתברר במסגרת בקשות להארכת מעצר ולא בקשה לעיון חוזר; כי קטיעת עדותו של בן המנוח מקומה להתברר במסגרת ההליך העיקרי; וכי אין ממש בטענות המשיבים בנוגע לסתירת גרסת המשטרה בעדות בן המנוח.

משלא הסתיים משפטם של המשיבים, הוגשו שתי בקשות להארכת מעצרם שהמשיבים הסכימו להן. בהתייחס לבקשה השלישית, המשיב 2 הסכים לה ואילו המשיב 1 התנגד. לאחר דיון שהתקיים בעניינו של המשיב 1, האריך בית המשפט (השופט ע' גרוסקופף) גם את מעצרו של המשיב 1. בית המשפט עמד על כך שלאור המיוחס למשיב 1, אין מחלוקת כי קיימת לגביו מסוכנות מובהקת וחשש להימלטות. צוין כי שני הצדדים מסכימים כי התיק מתנהל בקצב איטי מהראוי; וכי הם חלוקים בהשלכה של עובדה זו ובשאלה האם די בה כדי לשנות את האיזונים באופן המאפשר שחרור לחלופת מעצר בשלב הנוכחי. בשאלה זו קיבל בית המשפט את עמדת המבקשת, וקבע כי נכון למועד ההחלטה, אין מקום להורות על שליחתו של המשיב 1 לקבלת תסקיר של שירות המבחן, לאור רמת המסוכנות הנלמדת מהמעשה המיוחס לו. בית המשפט ציין כי יש לצפות שבתקופת הארכת המעצר הבאה, ייעשה מאמץ לקדם משמעותית את שמיעת התיק ובפרט את עדי התביעה המרכזיים (בש"פ 8199/23 מדינת ישראל נ' גזאווי (22.11.2023)).

לאחר שמשפטם של המשיבים לא הסתיים גם בתקופה זו, הוגשה בקשה רביעית להארכת מעצרם. בדיון שהתקיים ביום 6.3.2024 הודיעו הצדדים כי בכוונתם להגיש בקשה לעיון חוזר לבית משפט המחוזי. על סמך זאת, ובהסכמת הצדדים – הורה בית משפט זה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום נוספים (החלטת השופט נ' סולברג בבש"פ 1369/24 מדינת ישראל נ' גזאווי (6.3.2024)).

4.בקשה נוספת לעיון חוזר כאמור הוגשה ביום 12.3.2024. בבקשה נטען כי העדים שהעידו עד אותה עת חזרו בהם מגרסאותיהם במשטרה. לכן, מדובר בעדים שמשקל עדותם הוא אפסי ואין לסמוך על עדויותיהם. בהחלטתו מיום 13.5.2024, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר. באשר לחלוף הזמן, חזר בית המשפט על כך שטיעון זה צריך להתברר במסגרת בקשה להארכת מעצר ולא במסגרת בקשה לעיון חוזר. באשר ל"קריסת התשתית הראייתית", קבע בית המשפט כי אינו רואה ממש בטיעון זה.

5.בהליך העיקרי – ביום 11.9.2022 כתב האישום הוקרא לצדדים, והמשיבים כפרו בו בדיון מיום 28.12.2022. ביום 16.1.2023 הוגש מענה מפורט לכתב האישום מטעם המשיבים. לאחר דחיות, התקיים דיון ביום 20.3.2023 בעניין הסכמות בדבר עובדות וראיות. ביום 5.3.2023 הוגשה עתירה לגילוי ראיות על ידי המשיב 1. לאחר שהמבקשת התנגדה, התקיים דיון בעניין גילוי הראיות והחלה להישמע עדותו של בן המנוח ביום 23.5.2024. בדיון שהתקיים ביום 20.6.2024 נמשכה עדותו של בן המנוח, אך במהלך החקירה הנגדית, כאשר הוצג לו סרטון המציג את הירי במנוח, עזב העד בסערה ובצעקות את האולם; ולבקשת המבקשת – הדיון הופסק בשל הקושי שהפגין העד להמשיך בעדותו.

בהמשך לכך, קבע בית המשפט שמונה דיוני הוכחות נוספים לחודשים ספטמבר-דצמבר 2023. העד (בן המנוח) לא התייצב לדיון שנקבע ליום 12.9.2023, ולכן הוצא נגדו צו הבאה. כן בוטל הדיון שהיה קבוע לדצמבר 2023 לבקשת ב"כ המשיב 2 ונקבעו שלושה דיונים נוספים לחודש ינואר 2024. חרף צו ההבאה, לא התייצב העד בן המנוח לדיון שנקבע ליום 28.9.2024, ומשכך הוצא צו הבאה נוסף. ביום 3.12.2024 קבע בית המשפט ארבעה דיוני הוכחות לחודשים מרץ-אפריל 2024. העד בן המנוח התייצב לדיון ביום 21.12.2023, ולאחר שהוסברה לו חשיבות עדותו, הסכים להעיד מאחורי פרגוד – וכך עשה ביום 9.1.2024.

בדיון מיום 16.1.2024, קבע בית המשפט תשעה דיונים נוספים לחודשים פברואר-יוני, נשמעה עדותם של חמישה עדים, והחלה להישמע עדותו של עד שישי, שהושלמה בדיון מיום 29.1.2024. בית המשפט קבע תשעה דיוני הוכחות נוספים לחודשים פברואר-יולי. ביום 12.2.2024 התקיים דיון הוכחות נוסף בו העידו שני עדים. בנוסף, המבקשת הגישה בקשה לפיצול ההליך בין שני המשיבים, בקשה שהמשיבים התנגדו לה ואשר נדחתה ביום 5.3.2024. כן ביטל בית המשפט שלושה דיוני הוכחות שהיו קבועים לחודשי מרץ-אפריל 2024, וציין כי ייקבעו מועדים חדשים וכי הדיונים בוטלו בשל מלחמת חרבות הברזל וצורך בשמיעת תיק דחוף.

ביום 26.3.2024 נשמעה עדותו של עד נוסף, וכן נקבעו שישה-עשר מועדי הוכחות נוספים לחודשים יוני-נובמבר 2024. בית המשפט ביטל שניים מהמועדים שהיו קבועים למאי בהחלטה מיום 14.4.2024. דיון נוסף שהיה קבוע ל-28.5.2024 בוטל לבקשת ב"כ המשיב 2; וכך גם הדיונים הקבועים ב-22.5.2024 החל מהשעה 12:00 וב-29.5.2024, בוטלו לבקשת המבקשת.

טענות הצדדים

6.המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיבים מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם לשלום הציבור ועל היעדר מורא מרשויות החוק והאכיפה. המבקשת הוסיפה כי מעשיהם של המשיבים מקשים על מתן אמון הנדרש לשם שחרורם לחלופת מעצר או מעצרם בפיקוח אלקטרוני. כנגד המשיבים קמה חזקת מסוכנות בשל העבירות המיוחסות להם – והם לא הצליחו להפריכה. מסקנה זו עולה גם מדחיית העררים בעניינם של המשיבים על ידי בית משפט זה.

כן מוסיפה המבקשת כי קיים חשש ממשי מהימלטות מאימת הדין אם ישוחררו המשיבים לחלופת מעצר, חשש הקיים ביתר שאת בעניינו של המשיב 1 אשר נמלט לאחר האירוע לפי הטענה לשטחי יהודה ושומרון למשך כשבועיים. המבקשת מוסיפה כי קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, במיוחד בשים לב לכך שחלק ניכר מעדי התביעה המרכזיים הם ממשפחות המנוח והמשיבים.

המבקשת מתייחסת לקצב ההתקדמות בתיק, ועומדת על כך שעד כה התקיימו 8 דיוני הוכחות, במסגרתם העידו 10 עדי תביעה; ונכון לעת זו קבועים 21 דיונים נוספים – 10 מהם בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת, כך שניתן יהיה לצפות שמשפטם של המשיבים יתקדם משמעותית בקרוב.

שילוב נתונים זה מוביל לדעת המבקשת למסקנה לפיה ניתן להשיג את מטרות מעצר המשיבים רק במעצר מאחורי סורג ובריח, ועל כן קיימת הצדקה להארכת מעצרם כמבוקש.

7.בדיון בעל פה לפניי הוסיפה באת-כוח המבקשת והפנתה לבקשה (השנייה) לעיון חוזר שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי, בה הם טענו כי חל כרסום משמעותי בחומר הראיות בעניינם. המבקשת ציינה כי המשיבים טענו שלאחר שנשמעו עדויותיהם של שלושת ילדי המנוח ושל העד וואסים עליאן, הקערה נהפכה על פיה; והפנתה להחלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' אילני), מיום 13.5.2024 בה נדחתה הבקשה לעיון חוזר.

עוד צוין כי המסוכנות של המשיב 2 מתגברת לאור העובדה שהוא ידע היטב מי ירה לידו במנוח, והוא נמנע מלחשוף זאת בחקירותיו.

המבקשת הוסיפה כי חרף ביטולם של מספר מועדי הוכחות, בית המשפט מתכוון לקדם את ההליך במהירות וכי הוא קבע כאמור עשרים ואחד מועדי הוכחות נוספים לשם כך. להערכתה של המבקשת, נדרשים עוד כארבעה מועדי הוכחות להשלמת עדויות התביעה, ולאחר מכן תחל פרשת ההגנה.

8.המשיבים מנגד התנגדו לבקשה. באי-כוחם של שני המשיבים הבהירו בדיון לפניי כי הם סבורים כי ההחלטה בבקשה לעיון חוזר היא שגויה וכי הם מתעתדים להגיש עליה ערר. ב"כ המשיב 1 ציין כי לגישתו עדי התביעה אינם עומדים בציפיות המשיבה, וכי התיק הולך ומתפורר. הוא סבור כי לאחר עדות של כל עד, נחלשה התשתית הראייתית יותר ויותר. לגישתו, מטעם זה ביקשה המשיבה מספר פעמים להפריד את משפטיהם של המשיבים, בקשה שבית המשפט דחה אותה. אם בקשה כזו הייתה מתקבלת, היה משך הזמן הנדרש לשמיעת התיק – מוכפל.

עוד צוין כי מספר מועדים שנקבעו להוכחות בוטלו מאחר שמשיבה לא הצליחה לזמן את אחד מעדי התביעה, וכי בזבוז הזמן בהליך בבית משפט קמא לא היה באשמת המשיבים. לאור מכלול האמור – נוכח עמדתו של ב"כ המשיב 1 לפיו מרשו יזוכה בסוף ההליך; ולאור התמשכות ההליכים עד כה והתארכותם הצפויה בהמשך, עתר ב"כ המשיב 1 כי בית המשפט יורה על קבלת תסקיר של שירות המבחן בעניינו.

9.ב"כ המשיב 2 ציין אף הוא כי לטעמו מרשו יזוכה, וכי בנסיבות אלה – הוא שוהה לחינם במעצר למשך תקופה ממושכת ביותר. עוד הוסיף ב"כ המשיב 2 כי התשתית הראייתית ביחס למרשו היא דלה, והיא מבוססת רק על כך שהוא רץ אחרי המשיב 1 לאחר שזה ירה. המבקשת מבססת את אשמו על הדברים שאמר המשיב 2 לכאורה למשיב 1, ששנויים במחלוקת. גם לגישתו של המשיב 2, עדויותיהם של העדים שהעידו עד כה הופכים את הקערה על פיה.

עוד טען ב"כ המשיב 2 כי בדיון הקודם בבקשה להארכת מעצרם של המשיבים בבית משפט זה, היה בית המשפט סבור כי יש מקום לשלוח את המשיבים לקבלת תסקיר של שירות המבחן, והוא לא עשה כן רק מאחר שהמשיבים התעתדו להגיש בקשה לעיון חוזר. עוד צוין כי הפרקליט מטעם המשיבה התחלף, וגם עניין זה עתיד להאריך את פרק הזמן של ניהול ההליך. לטעמו של המשיב 2 – ובניגוד להערכת המבקשת, ההליך צפוי להימשך עד סוף שנת 2025 ולכן קבע בית המשפט המחוזי מספר רב של דיונים לשנה זו.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בחומר הכתוב ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית יובהר – מה שצוין כבר בהחלטות קודמות בעניינם של המשיבים, כי יוחסו להם עבירות חמורות ביותר, בין החמורות ביותר בספר החוקים: עבירה של רצח בנסיבות מחמירות – למשיב 1, ורצח – למשיב 2. בשלב זה של הדיון, ההנחה היא כי ישנן ראיות לכאורה הקושרות את המשיבים שניהם לעבירות שיוחסו להם. זאת לאור החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשתם לעיון חוזר. מובן כי ככל ויוגש ערר על החלטה זו – יהיה מקום להידרש לטענות המשיבים לגביה. אולם כאמור בשלב זה ובמסגרת הבקשה הנוכחית – אין מקום להידרש לטענות אלה, ולא ניתן לכן לקבוע כי בתשתית הראייתית שמבססת את ההאשמות חל כרסום כתוצאה מעדויות התביעה. לאור חומרת העבירות – המסוכנות הרבה הנובעת מהמשיבים היא ברורה וחד משמעית.

11.הנושא העיקרי שיש לתת עליו את הדעת במסגרת הבקשה הנוכחית הוא אפוא השאלה האם חלוף הזמן הרב מאז מעצרם של המשיבים, די בו כדי להצדיק את העברת עניינם לקבלת תסקיר של שירות המבחן. זאת לאור הפסיקה שקבעה לא אחת כי חלוף הזמן עשוי לשנות את נקודת האיזון ולהצדיק אפשרות של שחרור בתנאים גם ביחס לעבירות שמלכתחילה לא היה מקום לבחון לגביהן אפשרות כזו (אף שאין בשיקול זה, כשלעצמו, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מעצור. ראו למשל: בש"פ 8459/20 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקאות 25, 27 ו-52-51 (28.1.2021); בש"פ 6510/22 מדינת ישראל נ' אוחיון, פסקה 7 (20.10.2022); בש"פ 8332/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 7-6 (14.12.2022)).

אכן, אין לכחד – ואף ב"כ המבקשת אינה כופרת בכך, כי ההליך בעניינם של המשיבים נמשך פרק זמן ממושך מאוד, והוא מתנהל בקצב איטי מהרצוי. זאת שלא באשמתם של המשיבים. יחד עם זאת, וכפי שהבהירה ב"כ המבקשת, במסגרת תקופת המעצר הבאה צפויה התקדמות משמעותית בניהול ההליך, וניתן לקוות כי במסגרת עשרת מועדי ההוכחות שצפויים להתקיים בתקופה זו יישמעו עדויות התביעה במלואן. כפי שצוין לעיל, המבקשת טוענת כי ניתן יהיה לסיים את עדויות התביעה תוך ארבעה מועדים בלבד, אולם אף אם מדובר בהערכת חסר – ההערכה לפיה כל עדויות התביעה יסתיימו בתקופת המעצר הבאה היא הערכה אפשרית. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, מובן כי סיום עדויות התביעה יהיה נקודת ציון משמעותית ביחס לשקילת אפשרות של העברת עניינם של המשיבים לקבלת תסקיר.

אם אלה הם אכן פני הדברים, אין מקום עדיין בשלב זה (וכל עוד ההחלטה בבקשה לעיון חוזר עומדת בעינה), לשקול העברת עניינם של המשיבים לקבלת תסקיר של שירות המבחן. זאת כאמור לאור העובדה שיוחסו להן עבירות חמורות ביותר; כאשר התוצאה הטרגית של המעשים שיוחסו להם היא מותו של המנוח; וכאשר לא כל עדי התביעה סיימו להעיד. יובהר במאמר מוסגר כי מצבו של המשיב 1 הוא בעייתי יותר – הן לאור העבירות שיוחסו לו; והן לאור העובדה שהוא נמלט לאחר המעשה. ככל שיהיה מקום לבחון במסגרת הארכת המעצר הבאה אפשרות של קבלת תסקיר של שירות המבחן (בהתאם להתקדמות ההליך עד אז), יהיה כמובן מקום להביא את ההבדלים בין שני המשיבים בחשבון.

12.לכן, לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה כפי שפורט ברישא להחלטה זו.