בש"פ 4060/21 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטים ר' פרידמן-פלדמן , א' אברבנאל ו ח' זנדברג ) אשר ניתנה ביום 7.6.2021 בגדרו של תפ"ח 36614-03-18 (להלן: התיק העיקרי ), ואשר דחתה את בקשת המערער – המואשם בתיק העיקרי בעבירת אינוס – להורות על פתיחת הדלתיים באופן שיאפשר לו לפרסם ברבים חלקים מהפרוטוקולים המתעדים את הדיונים המתנהלים בתיק העיקרי. לטענת המערער, פרסום כאמור דרוש לו כדי לנסות ולנקות את שמו בעקבות פרסומים ברבים שתיארוהו כאנס – לדבריו, באופן שִקְרי.

באין מסגרת אחרת, נראה כי ערעור זה הוגש לפי סעיף 70ד(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ).

2.

בית משפט קמא דחה את בקשת המערער לאחר שלא מצא "הצדקה בשלב זה של הדיון להיעתר לבקשה לפתיחת הדלתיים, זאת מטעמים של הגנה על מתלוננת בעבירת מין, בהתאם לסעיף 68(ב)(5) לחוק".

3.

במהלך הדיון בערעור, אשר התקיים לפניי ביום 14.6.2021, שאלתי את באי-כוחם של בעלי הדין אם יש בידם אסמכתא כלשהי שמכוחה ניתן לקבל את הערעור ולהתיר את פרסום הפרוטוקול או חלקים ממנו, עם או ללא תנאים – ונעניתי בשלילה. בא-כוח המערער השיב לשאלתי כי הינו תומך את ערעורו על הפרקטיקה והשכל הישר.

4.

סבורני, כי דין הערעור להידחות.

5.

סעיף 70ד(א) לחוק מקנה זכות ערעור אך ורק ביחס להחלטות כדלקמן:

א.

איסור פרסום לפי סעיף 70(ד), (ה) או (ה1);

ב.

התרת פרסום לפי סעיף 70(א), (ב) סיפה, (ג) או (ד1)(2)(א) או התרת צילום לפי סעיף 70(ב) רישה;

ג.

ביטול איסור פרסום לפי סעיף 70ג.

זאת, כאשר סעיף 74 לחוק קובע כי "החלטות בית משפט לפי סעיפים 68, 69 ו-72 אין אחריהן ולא כלום."

6.

ההחלטה נשוא הערעור ניתנה, כאמור, בגדרו של סעיף 68(ב)(5) לחוק, אשר קובע כי "בית משפט רשאי לדון בעניין מסויים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך באחת מאלה: ... לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין". הווה אומר: לפניי החלטה שאין אחריה ולא כלום ושאינה ניתנת לערעור, כמצוותו של המחוקק.

7.

בעניין זה, המשנה לנשיא, השופטת המנוחה מרים בן-פורת , ז"ל, לימדתנו כדלקמן:

"לא נעלמה מעיניי הוראת סעיף 74 לחוק, הקובעת, כי החלטות בית המשפט לפי סעיפים 68, 69 ו-72 אין אחריהן ולא כלום. ... כשלעצמי נראה לי, כי הוראת סופיות זו חלה על החלטה, המקבלת בקשה לקיים דיון בדלתיים סגורות, ואינה חלה על החלטה, הדוחה בקשה כזאת. ... לא טיב הבקשה הוא הקובע את התוצאה הדיונית אלא טיב ההחלטה. ... אם ההחלטה מתירה לסגור את הדלתות, אין לתקוף אתה, והיא הופכת לסופית, אך אם הבקשה נדחית - ניתן גם ניתן לתקוף אותה ." ראו ר"ע 176/86 פלונית נ' פלוני , פ"ד מ(2) 497, 501 (1986) (ההדגשה הוספה – א.ש.).

כך נקבע גם בבג"ץ 4841/04 מחג'אנה נ' בית המשפט המחוזי בחיפה , פ''ד נח(6) 347, 355 (2004), בו נאמרו הדברים הבאים:

"החלטתו של בית-המשפט המחוזי המורה כי חוקרי השב"כ יעידו בדלתיים סגורות היא החלטת ביניים בהליך פלילי, שאיננה באה בגדר החריגים לכלל שאין ערעור על החלטת ביניים בהליך פלילי, כלל שלא ניתן לעקוף על דרך של הגשת עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק. יתר-על-כן, בהחלטה זאת נעתר בית-המשפט לבקשה לקיים דיון בדלתיים סגורות, ולפיכך חלה עליה הוראת הסופיות שבסעיף 74 לחוק בתי המשפט, כאמור לעיל, ואין היא ניתנת לתקיפה" (ההדגשה הוספה – א.ש.).

דברים דומים נאמרו גם בבש"פ 1659/11 שטנגר נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (26.4.2011); ואילו הרציונל שמאחורי זכות הערעור האסימטרית הוסבר בע"פ 1389/18 מדינת ישראל נ' פלוני (1.3.2018), במילים אלו:

"בפתח הדברים נסיר מעל שולחננו את הטענה כי למערערת אין זכות ערעור, לאור ההוראה הקטגורית המופיעה בסעיף 74 לחוק בתי המשפט, ולפיה "...

החלטות בית משפט לפי סעיפים 68, 69 ו-72 אין אחריהן ולא כלום". סעיף זה פורש בפסיקה כמתייחס למקרים שבהם הוחלט על סגירת הדלתיים, כשאז לא ניתן לערער על החלטה זו, בעוד שכאשר מדובר בפתיחת הדלתיים ניתן לערער על ההחלטה ... הטעם לכך הוא, כי החלטה הדוחה בקשה לסגירת דלתיים היא החלטה בלתי הפיכה, במובן זה שאם תשמע העדות החסויה בפומבי, עלול להיגרם נזק לביטחון המדינה או לאינטרסים ציבוריים חשובים אחרים. לפיכך, סוייגה בדרך פסיקתית תחולתו של סעיף 74 לחוק בתי המשפט, כך שניתן יהיה לערער על החלטה הדוחה בקשה לסגירת דלתיים ." ראו שם, פיסקה 15; (ההדגשה הוספה – א.ש.).

8.

עולה מן המקובץ כי למערער לא נתונה זכות ערעור במקרה דנן ואין בידי סמכות לדון בערעורו.

9.

דין הערעור להידחות אפוא על הסף. אחרי ששמעתי טיעונים לגופם של דברים, אוסיף, למעלה מן הנדרש, כי ממילא לא ראיתי עילה מבוררת להתערב בהחלטה קמא. החלטה זו מעוגנת היטב בחוק ובפסיקה (ראו שוב סעיף 68(ב)(5) לחוק, וכן בש"פ 8773/09 ידיעות אחרונות בע"מ נ' מדינת ישראל (27.1.2010)). בית משפט קמא בחר להגן – בצדק רב – על פרטיותה של המתלוננת והגביל את תוקף החלטתו לשלב הנוכחי של הדיון בתיק העיקרי, כפי שצויין בפסקה 4 להחלטה. מבלי לטעת מסמרות, בית משפט קמא יוכל לשוב ולבחון את האפשרות של פתיחת הדלתיים בהמשך ההליך; חזקה עליו כי יידע להפעיל את שיקול דעתו כדבעי תוך התחשבות בחומר הראיות שנפרש לפניו, בצנעת הפרט ובשלומה הנפשי של המתלוננת וברצונו של המערער בגילוי פרטי ההליך.

10.

הערעור נדחה אפוא.