בש"פ 4070/06 ראזם עבדל סאלם נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן-הנשיא ד' חשין), בתיק ב"ש 6391/06 מיום 11.5.2006, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד העורר הוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 22.4.2006 העורר וג'ואד סלאימה (להלן: המתלונן) עסקו זה בסמוך לזה במכירת "בייגלה" בדוכנים בעיר העתיקה בירושלים. תוך כדי קטטה שהתפתחה בין השניים בשל ריב על לקוח, דקר העורר את המתלונן באמצעות סכין אותה נשא בכיסו. בעקבות הדקירה נזקק המתלונן לאשפוז במשך שלושה ימים.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בירושלים בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהחלטתו מיום 11.5.2006 קיבל בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא ד' חשין) את הבקשה, בציינו, כי לאחר צפייה בסרט וידאו של האירוע, אשר נקלט במצלמה משטרתית, הסכים בא-כוחו של העורר לגבי קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר.

מכאן הערר שבפני.

לטענת בא-כוחו הנוכחי של העורר, שגה בית-המשפט המחוזי בקובעו, כי קיימות כנגד העורר ראיות לכאורה. כן טוען העורר, כי שגה בית-המשפט משלא העדיף בעניינו חלופת מעצר. לטענתו, יש בחלופת המעצר שהוצעה על-ידי שירות המבחן, כדי לאיין את מסוכנותו.

מנגד, טוענת המשיבה, כי אין ספק לגבי קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר. כן טוענת המשיבה, כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובתיק החקירה, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

יש לציין, כי בא-כוחו הקודם של העורר הסכים בפני בית-המשפט המחוזי על קיומן של ראיות לכאורה, אך לאור טענתו של בא-כוחו הנוכחי של העורר, כי אין בידי המשיבה ראיות לכאורה אשר מצדיקות את המשך מעצרו של העורר עד תום ההליכים בעניינו, בחנתי את חומר הראיות שבידי המשיבה והשתכנעתי, בפרט לאחר צפייה בסרט הוידאו המשטרתי, כי קיימות כנגד העורר ראיות, אשר די בהן, לכאורה, כדי להביא להרשעתו בעבירות המיוחסות לו.

לא מצאתי גם מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. מדובר במי שבעקבות ריב פעוט שלף מכיסו סכין ודקר את המתלונן בחזהו וברגלו ולאחר מכן שב ובעט בו. בנסיבות אלו, מסוכנותו של העורר עולה מאליה ובשחרורו לחלופת מעצר יהא משום סיכון לביטחונו של הציבור.

סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב בה. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.