בש"פ 4074/07 מדינת ישראל נ. אייל רובין

1.

המשיב עומד לדין בבית משפט השלום בתל אביב בחמישה אישומים, שעניין כולם קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, ו"קבלת תשלומים מעובד זר על ידי מי שאינו לשכה פרטית", עבירה לפי סעיף 80 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959.

על פי הנטען, הציג המשיב עצמו במרמה בפני עובדים זרים מהפיליפינים כעובד בסוכנויות כוח אדם וכמי שיכול להסדיר אשרות כניסה ועבודה בישראל לקרוביהם וחבריהם מהפיליפינים.

חמישה עובדים זרים שהתפתו למצגי המירמה של המשיב שילמו לידיו במצטבר סכום של כ-39,000 דולר בתמורה ל"הבטחותיו" כביכול להסדיר כניסתם ועבודתם של בני משפחותיהם לישראל. על פי כתב האישום, התמיד המשיב במעשי מירמה אלה תקופה ארוכה, החל מדצמבר 2003 וכלה ביוני 2006.

כתב האישום הוגש נגדו ב-18.8.06. המדינה ביקשה לעוצרו עד תום ההליכים, וביום 22.10.06, לאחר בחינת תסקירי מעצר וחלופות מעצר שהוצעו על ידי המשיב, החליט בית משפט השלום על מעצרו עד תום ההליכים.

בבקשה זו עותרת המדינה להאריך את מעצר המשיב ב-90 ימים נוספים, שכן ב-18.5.07 ימלאו תשעה חודשים למעצרו. יצויין, כי ביום 3.5.07 הסתיימה פרשת התביעה במשפטו ופרשת ההגנה קבועה ליום 28.5.07.

2.

המדינה מנמקת בקשתה זו ב"מסוכנותו של המשיב נוכח היקף העבירות המיוחסות לו והחומרה הנוספת הנובעת מדרך המירמה והפגיעה באוכלוסיה חלשה במיוחד, היא אוכלוסיית העובדים הזרים".

במהלך הדיון בבקשה זו הוסיפה וטענה באת כוח המשיב, כי במקביל להליכים המתנהלים נגדו בבית משפט השלום בתל אביב, מתנהלים כנגדו הליכים פליליים בבית משפט השלום בירושלים, וזאת בגדרו של כתב אישום מתוקן ובו עשרים ושמונה אישומים בעבירות דומות.

יצויין, כי אותו כתב אישום (ת"פ 1844/05) הוגש ב-10.3.05, כשנה וחצי לפני כתב האישום נשוא בקשה זו, ובגידרו שוחרר המשיב בערובה (ביום 23.3.05).

עוד טוענת המדינה, כי המשיב הפר ביום 3.4.05 את אותם תנאי השחרור, ובשל כך הוגש נגדו כתב אישום נוסף באשמת הפרת הוראה חוקית.

3.

סנגוריתו של המשיב טוענת כנגדה, כי אין מקום והצדקה לבקשה זו של המדינה, וזאת נוכח טיבם של האישומים המיוחסים לו שאינם מקימים מצד עצמם את רמת המסוכנות הנדרשת להארכת מעצר מעבר לתקופת תשעת החודשים. לטענתה, ההליכים בבית משפט השלום בירושלים מצויים בעיצומה של פרשת ההגנה, ובאותם ההליכים מצא בית המשפט מלכתחילה כי ניתן לשחרר את המשיב בערובה. אשר להפרת אותם התנאים, מפנה הסניגורית להחלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 2.10.05 (ב"ש 7491/05), בה נדחתה בקשת המדינה לעיון חוזר בהחלטת השחרור, תוך קביעה כי "הרושם שנוצר הוא כי המבקש עשה ככל שביכולתו לעמוד בתנאים".

4.

העילה בגינה מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעת החודשים בהם הוא עצור מתמקדת איפוא במסוכנות הנובעת ממנו, וזאת בהקשר הדברים שצוטט לעיל מבקשה זו שבפני.

עילת המעצר בשל מסוכנותו של נאשם, אחת היא בשלב ההחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים ובשלב הבקשה להאריך מעצרו מעבר לתקופת תשעת החודשים. ברם, שונה יהיה משקלה במאזני מכלול השיקולים, ובעיקר אל מול הפגיעה בחרותו של הנאשם ובחינת המידתיות הנדרשת לעניין האיזון הנדרש.

באיזון הנדרש לבחינת הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, תוסט נקודת האיזון לבחינה מוקפדת יותר של עוצמת המסוכנות הנטענת, תוך מתן משקל יתר לשיקול הפגיעה בחרותו של הנאשם.

"באיזון הראוי שבין השיקול של מסוכנות לציבור לבין השיקול של חירות האדם, גובר בהדרגה המשקל של חירות האדם ככל שחולף הזמן, והנאשם, שהוא עדיין חף מפשע, נתון במעצר.

אכן, אפשר שמידת מסוכנות אשר יש בה כדי להצדיק את מעצר הנאשם עד תום ההליכים שוב לא יהיה בה כדי להצדיק את המשך המעצר של אותו נאשם, אף שנותר מסוכן לציבור, לאחר שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו טרם הסתיים.

... המשקל היחסי של השיקולים השונים בנסיבות המקרה, לפי הערכת בית המשפט, עשוי לשכנע את בית המשפט שגם אם המשפט מתמשך זמן רב, ללא כל אשם מצד הנאשם, המסוכנות של הנאשם גדולה עד כדי כך שמן הראוי להאריך את מעצרו פעם אחר פעם, עד שבית המשפט יפסוק את הדין" (בש"פ 4077/98 מדינת ישראל נ' צורני , פ"ד נב(3) 241, 243).

5.

מסוכנותו של המשיב דנן נקבעה כעילת מעצרו עד תום ההליכים. מסוכנות זו נלמדה אל נכון מתוך ריבוי אישומי המרמה והניצול שנהג בהם, על פי הנטען והמוכח לכאורה, כנגד אותם עובדים זרים המפורטים בסעיפי האישום. אותה שעה איזן בית המשפט מסוכנות זו כנגד הפגיעה שתוודע לנאשם ממעצרו, והכף נטתה שלא להסתפק בחלופת מעצר אלא במעצר של ממש. עתה, משחלפו תשעה חודשים ומשפטו טרם הסתיים, לא נס ליחה של אותה המסוכנות כשלעצמה.

ברם, באיזון הנדרש בינה לבין הארכת מעצרו מעבר לתשעה חודשים, מוצא אני כי בנסיבותיו של נאשם זה משתנה האיזון הנדרש באופן המצדיק בחינת חלופת מעצר. "מסוכנות היתר" ברמה הנדרשת להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים תתבטא בראש וראשונה בעבירות אלימות קשות, אשר לשחרור הנאשם בהן תודע סכנה של ממש לשלום הציבור ובטחונו. הוא הדין בעבירות מין חמורות, בעבירות ביטחון ובמקרים מסויימים אף בעבירות כלכליות ובעבירות רכוש שעוצמתן והיקפן יוצרים סיכון של ממש בשחרור הנאשם בהם.

העבירות בהן עומד המשיב לדין, עם כל חומרתן וכיעורן, אינן עולות בעיני כמקימות את "מסוכנות היתר" ברמה הנדרשת להצדקת המשך מעצרו של נאשם לתקופה נוספת מעבר לתקופת תשעת החודשים שבה הוא עצור. אכן, מסוכנותו כפי שנקבעה בהחלטת המעצר מלכתחילה לא נתפוגגה מעיקרא, אולם אין היא עולה כדי מסוכנות היתר הנדרשת כעילה להארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעת החודשים מבלי שתשוב ותיבחן האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר.

6.

לאור כל זאת, אני מורה כי המשיב יובא בפני בית משפט השלום בתל אביב – תוך עשרה ימים ממתן החלטה זו – לקביעת חלופת המעצר ותנאי שחרורו בערובה, וזאת בתנאים שיימצאו ראויים והולמים בעניין זה.