בש"פ 4075/07 מדינת ישראל נ. וליד ריאן

1.

בפני בקשה רביעית להארכת מעצר המשיבים ב-90 ימים. שני המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות רצח בכוונה תחילה, קשירת קשר לביצוע פשע (רצח) ונשיאת והובלת נשק שלא כדין.

בכתב האישום שהוגש נגדם ביום 18.11.05 מואשמים הם בכך כי ממניעי נקמת דם קשרו קשר לרצוח את המנוח אבו אחמד חמוד מכפר מנדא. לשם כך הצטיידו באקדח, גנבו מכונית והגיעו בה בליל 25.9.05 סמוך לבית המנוח שעה שישב בחצר ביתו עם חברים. השניים עצרו את הרכב סמוך לביתו של המנוח, ומתוך כוונה להרגו ירו בו באקדח שהחזיקו, חמש יריות שגרמו למותו. מיד לאחר מכן נמלטו במכונית מהמקום, נטשו את הרכב בכביש צדדי ונמלטו.

בכתב האישום (לאחר שתוקן) מנויים 107 עדי תביעה. ביום 15.12.05 הורה בית המשפט קמא, בהסכמת המשיבים, על מעצרם עד תום ההליכים. ב-20.8.06 האריך בית משפט זה (השופט א' א' לוי) את מעצרם בתשעים יום, ב-9.11.06 הוארך מעצרם בשנית (בהסכמת המשיבים) וביום 21.2.07 הוארך מעצרם בשלישית על ידי השופטת ע' ארבל. עד כה התקיימו במשפטם 11 ישיבות הוכחות, בהם נשמעו עשרה (מתוך 107) עדי תביעה. לעת הזו קבועים חמישה מועדי הוכחות נוספים לחודשים מאי-יולי 2007.

2.

בבקשה זו טוענת המדינה, כי המדובר בנאשמים העומדים לדין בעבירת רצח שתוכנן בקפידה ובוצע בדם קר ממניעים של נקמת דם על רקע סכסוך משפחתי טעון ואלים שראשיתו באירועים שאירעו עוד לפני כשלושים שנים. הרצח ומניעיו מלמדים, כי עוצמת הסכסוך ופוטנציאל האלימות הקשה הנובע ממנו לא נמוגו עם השנים, ומעשה הרצח נשוא כתב האישום הסלים והעצים את עוצמת הסכנה להמשך שפיכות הדמים. מתוך כך, ומתוך החשש הטבוע להימלטות המשיבים מאימת הדין העומדת בפניהם, לא פגה מסוכנותם הקשה של המשיבים לשלום הציבור. בנוסף, לכל אחד משני המשיבים חמש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, וגם בכך נתון המוסיף למסוכנותם.

3.

בא כוח המשיבים, עו"ד ד' יפתח, טוען לעומתה כי שעה שמדובר בבקשה להארכה רביעית של המעצר – מעבר לתקופת תשעת חודשי המעצר הראשונים – יש להטות מאזן השיקולים לעבר חזקת חפותם של המשיבים, תוך הטלת מרכז הכובד משיקול מסוכנותם כשלעצמו. מפנה הוא בעניין זה להחלטת השופט א' א' לוי בבש"פ 22/07 (מיום 24.1.07 טרם פורסם). לדבריו, המשיבים מצויים במעצר מזה שנה וחצי, משפטם אינו צפוי להסתיים בעתיד הנראה לעין, ויש בכל אלה להצדיק בשלב זה של הדברים בחינת חלופות למעצרם.

4.

בהחלטות הקודמות שניתנו בבית משפט זה בעניינם של המשיבים, עמדו השופטים א' א' לוי (ביום 20.8.07) וע' ערבל (ביום 21.2.07) על המסוכנות הקשה עד למאוד שתוודע לשחרורם ממעצר. בהחלטה מיום 20.8.07 נאמר:

"מדובר במשיבים שנוכח הסכמתם למעצר (בהליכי המעצר עד תום ההליכים – י"א) רשאי אני להניח כי קיימת נגדם תשתית של ראיות להוכחתו של כתב האישום, והרי עובדותיו של זה האחרון מלמדות על שניים שנדברו ביניהם להביא למותו של אדם בעקבות חשבון דמים ממושך.

מי שנוהג כך, מלמד על עצמו כי סכנה מופגנת נשקפת ממנו, ואיני משוכנע כי מדובר ב"סיכון נקודתי", כהגדרתו של עורך דין יפתח.

בנסיבות אלה, וחרף השיהוי הניכר בהליכים, סבורני כי אין מנוס מהמשך מעצרם של המשיבים, וכל שנותר לקוות הוא, כי בית המשפט המחוזי ימצא דרך לקדם את ההליכים כדי להביא לסיומם במועד מוקדם ככל הניתן".

ובהחלטה מיום 21.2.07 נאמר:

"מסוכנותם של המשיבים בשל העבירות המיוחסות להם עומדת בעינה. גם אם הסנגורים סבורים כי מסוכנות זו נקודתית היא, קשה לסבור כי אין היא גבוהה אם פונים לעובדות הנטענות בכתב האישום המתארות את מעשה הרצח. בנוסף, החשש מפני שפיכות דמים נוספת עליה עמדה באת כוח המדינה מוסיף עוד נדבך למסוכנותם גם בנקודת הזמן הנוכחית.

שקלתי גם את האפשרות להרחיק את המשיבים מכפרם ומאיזור המריבה לחלופת מעצר מרוחקת, אך עדיין סבורה אני כי אין באפשרות זו לאיין מסוכנות שצמחה על רקע של סכסוך דמים בין משפחות יריבות ועל פי הנטען הביאה למעשה רצח מתוכנן שבוצע לעיני כל, וכאשר לא ניתן לצפות האם שחרורם של המשיבים לא יצית את אש המריבה פעם נוספת".

רמת מסוכנות גבוהה זו הנודעת והנשקפת משני המשיבים, אם ישוחררו ממעצרם, שרירה ותקפה כיום הזה כביום שנקבעו הדברים בהחלטות האמורות בעניינם.

5.

מאז הארכת המעצר האחרונה בעניין המשיבים (21.2.07) התקיימו ארבע ישיבות הוכחות. בישיבה נוספת שנקבעה ליום 16.4.07 לא נשמעו הוכחות בשל העדרותו של בא כוח המשיב 2. כמפורט לעיל, קבועות חמש ישיבות נוספות להמשך שמיעת הראיות בחודשיים הקרובים.

בהינתן אלה, איני מוצא מקום בשלב זה לשנות מאיזון הדברים והשיקולים שנעשה בעניין הבקשות הקודמות להארכת מעצרם של המשיבים.

בבש"פ 4077/48 מדינת ישראל נ' צורני (פ"ד נב(3) 241, 244) נאמרו לעניין סוגיה זו הדברים הבאים:

"בית המשפט מעריך את המסוכנות הצפויה מצד הנאשם ואת החשש מפני שיבוש המשפט, אם הנאשם ישוחרר מן המעצר, בעיקר לאור העבירות המיוחסות לו ולאור העבר הפלילי שלו, אם יש לו. המשקל היחסי של השיקולים השונים בנסיבות המקרה, לפי הערכת בית המשפט, עשוי לשכנע את בית המשפט שגם אם המשפט מתמשך זמן רב, ללא כל אשם מצד הנאשם, המסוכנות של הנאשם גדולה עד כדי כך שמן הראוי להאריך את מעצרו פעם אחר פעם, עד שבית המשפט יפסוק את הדין.

נשתכנעתי, כי כך הוא בעניין מסוכנותם של שני המשיבים שבפני, הגוברת במאזן השיקולים הנדרש על ההיבטים האחרים.

לאור זאת, אני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרם של שני המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 15.5.07, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 2072/05 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.