בש"פ 4075/08 מדינת ישראל נ. חאלד מוסא

א.

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, החל מיום 12.5.08, בתשעים ימים או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 4043/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

ב.

כתב האישום, אשר הוגש ביום 12.8.07, מייחס למשיב 1 עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ולמשיב 2 עבירת רצח ועבירת נשק. ואלה העובדות הנטענות בכתב האישום: המשיבים הם אחים. בין משפחתם לבין משפחת המנוח עמאר עבד אל גאני (להלן המנוח ), אשר מתגוררות שתיהן בכפר דיר אל אסד, קיים סכסוך בן מספר שנים. בלילה שבין 13.7.07 לבין 14.7.07 נכחו המשיב 1 והמנוח במסיבת חתונה בכפר דיר אל אסאד. נטען כי לאחר שעזב המנוח את המסיבה, בליווי שניים אחרים, החל המשיב 1 נוסע אחריהם ברכבו, הסיט את רכבו לכיוון המנוח ופגע בו; כתוצאה מהפגיעה נגרמו למנוח חבלות שונות, והוא נותר שוכב על הכביש. לאחר מכן ניגש המשיב 1, חמוש בסכין, אל עבר המנוח, בכוונה לפגוע בו, אולם הוא הורחק מהמנוח על ידי אנשים ששהו במקום. עוד נטען כי בעוד המנוח שוכב על הכביש, הגיע המשיב 2 למקום, חמוש באקדח, ירה במנוח לפחות שבעה כדורים מטווח קצר, ובכך הביא למותו. כל זאת, כאמור, לפי הנטען בכתב האישום.

ג.

עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. לאחר שני דיונים בבקשה ומספר דחיות, הורה בית המשפט (השופט סוקול) ביום 14.10.07 על מעצר כמבוקש, נוכח מסקנתו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, וכי מסוכנותם של המשיבים, מפאת המעשים המיוחסים להם, גבוהה עד כי לא ניתן להפיגה בחלופת מעצר.

ד.

ביום 27.8.07 הוקרא כתב האישום והמשיבים כפרו במיוחס להם. בדיון הבא שהתקיים בתיק (לאחר דחיות מספר) הודה המשיב 1 כי פגע עם רכבו במנוח, אך טען כי היתה זו תאונה; המשיב 2 הכחיש כי ירה במנוח. בית המשפט קבע ישיבות הוכחות. מספר ישיבות נדחו עקב הסדרת ייצוג חדש למשיבים ועקב אילוצי בא כוחם החדש. ביני לביני ניהלו הצדדים מגעים, בין השאר באשר לאפשרות להגיש ראיות ללא צורך בזימון עדים, אך אלה לא צלחו. מכל מקום, מרשימת העדים ויתרה ההגנה על העדת שניים בלבד.

ה.

במהלך החודשים ינואר עד אפריל 2008 התקיימו אחת עשרה ישיבות הוכחות בתיק, בהן העידו שלושה עשר עדים מטעם התביעה. בשל אילוצי יומנו של בית המשפט, קבועות הישיבות הבאות לחודש ספטמבר 2008.

ו.

בבקשה להארכת המעצר נטען כי טיב העבירות המיוחסות למשיבים, יחד עם נסיבות ביצוען, מעידות כי נשקפת מן המשיבים סכנה מרובה. עוד נטען, כי המעשים המיוחסים למשיבים בוצעו לכאורה על רקע סכסוך בין משפחות, ועל כן קיים חשש ממשי כי שחרורם של המשיבים יביא להתלהטות הרוחות ולמעשי אלימות נוספים. נוסף לכך, סבורה המשיבה כי מכיוון שמרבית עדי התביעה הם בני כפרם של המשיבים, קיים חשש ממשי ששחרורם יביא לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים. לבסוף, מציינת המשיבה כי מרבית הדחיות בתחילת משפטם של המשיבים נבעו מהסדרת ייצוגם. על כן סבורה המבקשת כי קיימת הצדקה להארכת המעצר אף שבמהלך תקופת ההארכה המבוקשת לא צפוי להתקיים דיון במשפטם של המשיבים.

ז.

(1) בדיון טען בא כוח המדינה כי המדובר בפרשה חמורה, שהעבירות הנטענות בה נעברו ללא התגרות מצד המנוח. לשיטתו אף לגבי משיב 1, שדרגת המעשים המיוחסים לו פחותה משל משיב 2, המדובר בדריסה מכוונת שנמשכה ביציאה לעבר המנוח בסכין. עוד הוטעם כי אין סולחה בין המשפחות, הדיונים בבית המשפט המחוזי מתנהלים תחת אבטחה כבדה, ומשפחות המשיבים עברו בחלקן ליישובים אחרים. האוירה טעונה. אשר למועדים, לשאלתי צוין כי אף התביעה אינה מאושרת מכך שההארכה הקרובה תהא ללא דיונים, אך אלה אילוצי יומנו של בית המשפט וניתן לשוב לבדוק. לתביעה רק עד אחד שעדותו ארוכה, והיתר, לרבות מדובב, אינם ארוכים. התביעה סבורה כי אין ליטול סיכונים במצב הקיים.

(2) בא כוח המשיבים הגיש רשימה לפיה עד כה, בשתים עשרה ישיבות, העידו 14 עדים, נותרו 39 עדים (לאחר שההגנה ויתרה על שניים), ואין מדובר בעדים טכניים; המדובר עתה בבקשה שמשמעה כבר מעתה שתי הארכות, לשיטת בא-כוח המשיבים, ניתן להשלים עם הארכה למשיב 2, אך משיב 1 תיפקד נורמטיבית כל ימי חייו, ואין מדובר בסכסוך עבריינים אלא חמולות; היה מקום להפריד בין שני המשיבים. ההגנה לא עררה בשעתו על מעצר משיב 1, כדי שיירגעו הרוחות כדבעי והמשפט יתקדם; אך בינתיים הושגה עטוה, שביתת נשק, ולא נרשמו אירועים אלימים חרף קרבת הכפרים; אשת המשיב 1 מצויה בכפרו ולא פגעו בה, ועל כן התלהטות הרוחות כפי שתוארה מוגזמת, ואולי יש גם "הצגה" מסוימת מצד הבאים לבית המשפט המחוזי. אף אין חד משמעיות, כך נטען, באשר ליציאת המשיב 1 בעודו אוחז סכין לעבר המנוח, וזאת על פי הראיות. המשיב 1 נכון לכל הרחקה לחלופת מעצר, לרבות אילת.

ח.

תפקידו של בית משפט זה לפי צו המחוקק בכגון דא – בקשות לפי סעיף 62 לחוק המעצרים בעקבות הוראת סעיף 61 – הוא בקרת ההליך, כדי למנוע ככל הניתן הימשכותו. לדידי קשה ככלל להלום מתן הארכה לשלושה חודשים מקום שברי בעליל, ואין חולק, כי בסופם תתבקש הארכה נוספת, כיוון שלא נקבעו מועדים כלשהם להארכה הקרובה. אכן יש הבדל בין המשיבים בנידון דידן במובן כתב האישום עצמו, רצח ועבירות נשק (משיב 2) מול חבלה חמורה (משיב 1), ולאו מילתא זוטרתא היא, ועל כן אין להוציא מכלל אפשרות בעתיד, ככל שיתארך המשפט, הבחנה בין המשיבים באשר למעצר; והדברים נאמרים מבלי שאקבע לעת הזאת כל מסמרות, גם לגבי נושא הסיכון,

עם שעיינתי בהחלטת השופט סוקול מיום 14.10.07 לענין המעצר עד תום ההליכים (גם בה, אמנם, דובר על המורכבות לגבי משיב 1). ואולם, דומני שתכלית סעיף 62 היא להבטיח, כי המשפט יימשך באופן רצוף, ככל הניתן. ער אני כמובן לעומס המוטל על בית המשפט המחוזי, אך סבורני כי יש מקום לשוב אליו, מטעם שני הצדדים, למאמץ למציאת מועדים נוספים (מועדים ולא מועד) בהארכה הקרובה. לצורך זה מוארך המעצר הפעם – וזאת, מטעמי הגינות וחרף ההסכמה החלקית – באשר לשני המשיבים, שמשפטם נדון בצוותא חדא, בשלושים יום. הבקשה מתקבלת איפוא על פי האמור, ומעצר המשיבים מוארך בשלושים יום מיום 12.5.08.