בש"פ 4085/13 אלעוקבע פריד נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית משפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה ) מיום 09.05.13 במ"ת 46172-03-13, במסגרתה התקבלה בקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה עשר אישומים בעבירות נשק שונות, לרבות החזקת נשק, סחר בנשק, נשיאה והובלת נשק, ניסיון לסחר בנשק, קשירת קשר לביצוע פשע, הסתייעות ברכב לביצוע פשע והשמדת ראיה. על-פי עובדות כתב האישום, בין השנים 2013-2010 קשר העורר קשר עם אחד בשם מחמד אלעמראני (להלן: אלעמראני ), לסחור בארבעה רובים מסוג "קרלו גוסטב", באופן שהעורר רכש מאלעמראני את הרובים ומכר אותם לאחרים בתמורה כספית. עוד נטען בכתב האישום כי העורר סחר והחזיק אקדח "ברטה"; החזיק בביתו בהזדמנויות שונות שלושה רובים מסוג M16 ; החזיק טיל מסוג "לאו"; והחזיק וניסה לסחור ברובה M16 נוסף.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה על-ידי המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר, ומשנמנע שירות מבחן מלבוא בהמלצה לשחרור העורר לחלופה, הורה בית המשפט, בהחלטתו מיום 9.5.13, לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט קבע כי מיוחסות לעורר עבירות חמורות המקימות עילה סטטוטורית למעצר עד תום ההליכים. בפרט עמד בית המשפט על כך שמיוחס לעורר מספר רב של עבירות שנפרסו על-פני תקופה ארוכה, כשעל-פי הנטען בכתב האישום מילא העורר תפקיד מרכזי בפרשה. עוד התייחס בית המשפט לכך שעל-פי קביעת שירות המבחן, נשקפת מהעורר רמת מסוכנות בינונית עד גבוהה ואין בחלופת המעצר שהוצעה על-ידו בבית קרוביו בעיר לוד, כדי לאיין את מסוכנותו. מאידך גיסא, עמד בית המשפט על כך שהעורר נעדר עבר פלילי וכי עובר להסתבכותו בפרשה הנדונה עבד לפרנסתו וניהל אורח חיים תקין. עם זאת, נקבע כי באיזון הכולל לא מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר, וזאת נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו ולאור המלצתו השלילית של שירות המבחן.

מכאן הערר שלפניי.

3.

בגדרי הערר נטען כי בית המשפט המחוזי שגה עת לא נתן משקל בכורה לאיכות חלופת המעצר ולאינדיקציות המצביעות על כך שניתן ליתן אמון בעורר, ובפרט לכך שהעורר נעדר עבר פלילי, עבד לפרנסתו והתמיד במסגרות אליהן השתייך בעבר. באשר להמלצתו השלילית של שירות המבחן נטען כי המסקנה אליה הגיע שירות המבחן מנותקת במידה רבה מהממצאים שנקבעו בגוף התסקיר, וביניהם ההתרשמות החיובית מיכולותיו של העורר, החשש לרגרסיה במצבו בעקבות חשיפה ממושכת לאוכלוסיה עוברת חוק במהלך מעצרו; העובדה שיש במעצרו הראשון בחייו של העורר משום גורם מרתיע ומציב גבולות; וכן ההתרשמות החיובית מהמפקחים המוצעים. בהקשר זה נטען כי הן שירות המבחן והן בית המשפט שללו אפשרות לשחרר את העורר לחלופה אך בשל חומרת העבירות המיוחסות לו, ובהתעלם מיתר נסיבות העניין.

4.

המשיבה מתנגדת לערר וסבורה כי דינו להידחות. לטענתה, בדין הורה בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים, וזאת בהתחשב בהמלצתו השלילית של שירות המבחן, בחומרת ובכמות העבירות; בעובדה שמיוחסת לעורר החזקה של "טיל"; בחלקו המרכזי של העורר בעבירות; וברווח שגרף לכאורה כתוצאה מביצוען. עוד מטעימה המשיבה כי בניגוד לטענות העורר, המלצתו השלילית של שירות המבחן נבעה לא רק מחומרת המעשים אלא גם ממאפייני אישיותו של המשיב המעידים על רמת מסוכנות בינונית עד גבוהה להישנות העבירות.

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערר, בתסקיר שירות המבחן, ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ושמעתי בהרחבה את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. על דרך הכלל לא ישחרר בית המשפט לחלופת מעצר את מי שמואשם בעבירת סחר בנשק. לעניין זה יפים דבריו של השופט י' טירקל שנאמרו בבש"פ 10028/03 אלקריף נ' מדינת ישראל (30.12.03) ושהובאו אף בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בענייננו:

"לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) וסעיף 35(ב) לחוק המעצרים באה עבירה בנשק בגדר "עבירת בטחון" המקימה עילת מעצר עצמאית. לא זאת בלבד, אלא שבדרך כלל יש לראות עוברי עבירות כאלה כמי שמסכנים את הציבור. בעילת המעצר שמקימה עבירה בנשק כרוכה, אפוא, כפן נוסף שלה, גם העילה של מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. שתי עילות אלה, כאשר הן כרוכות יחד, מצדיקות מעצר עד תום ההליכים ורק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה [...] במקום אחר הוספתי ואמרתי כי "על מחזיק הנשק המבקש לפדות עצמו מן הכליאה להביא טעמים כבדי משקל שיצדיקו חלופה למעצר", שאם לא כן "נשאר החטאת רובץ לפתחו"."

אכן לעבירות של סחר בנשק נודעת מסוכנות גבוהה במיוחד. הסחר הבלתי חוקי בנשק, לא כל שכן באמצעי לחימה של ממש כמו במקרה דנן, מהווה מנוף המאפשר את צמיחתה של הפשיעה המאורגנת, כמו גם של גורמי הטרור. בנוסף, יש לתת את הדעת לכך שפעמים רבות ביכולתו של סוחר נשק לנהל עסקיו בשלט רחוק, אף בהיותו במעצר בית, וגם מסיבה זו ככלל אין לשחרר את מי שמיוחסות לו עבירות מהסוג האמור לחלופה.

6.

במקרה שלפנינו אמנם מדובר בעורר צעיר, נעדר עבר פלילי, שלכאורה ניהל בעבר אורח חיים תקין, כאשר המפקחים המוצעים על-ידו זכו להתרשמות חיובית של שירות המבחן. ודוקו: בתסקיר נקבע כי מדובר באדם הנוטה "להגמיש מערכת ערכיו, המתבסס בשיקוליו על מניעים כספיים וסיפוק צרכיו המיידיים", וכי בכל נוגע לפער בין תפקודו החיובי של העורר במסגרות השונות לבין קשריו עם גורמים שוליים וביצוע עבירות חמורות במיוחד – "רב הנסתר על הגלוי" כשההנחה היא שעומדת לעורר יכולת להציג בפני הסובבים אותו "לאורך זמן פסאדה חיצונית שקרית". נוכח ממצאים אלה מובנת מסקנתו של שירות המבחן, לפיה נשקפת מהעורר רמת מסוכנות בינונית-גבוהה, כאשר אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

7.

אם כן, שילובם של חומרת העבירות, כמותן והתפרסותן על פני זמן רב; התרשמותו השלילית – בסופו של דבר – של שירות המבחן; והקלות שבה ניתן להמשיך ולסחור בנשק, תוך יצירת סיכון לכלל, אף במסגרת מעצר הבית – מוביל למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וזאת למרות שהעורר נעדר עבר פלילי ולמרות ההיבטים החיוביים באישיותו.

נוכח האמור הערר נדחה.