בש"פ 4095/07 שלמה בוסקילה נ. מדינת ישראל

1.

העורר ועמו נאשם נוסף (קטין) עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של שוד ותקיפה בנסיבות

מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, ניגשו שני הנאשמים, ועמם שניים נוספים, אל המתלונן, שישב בפתח ביתו בבאר שבע, בקשו ממנו לתת להם את מכשיר הטלפון הנייד שלו ואת קופסת הסיגריות שהחזיק, תקפו אותו, היכו אותו, נטלו ממנו בכוח את מכשיר הטלפון ואת קופסת הסיגריות ונמלטו מהמקום, כשהם מותירים את המתלונן חבול ומוכה.

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את שני הנאשמים (העורר והקטין) עד לסיום ההליכים. בישיבת 19.4.07 הסכימה סנגוריתו של הנאשם הקטין כי קיימות נגדו ראיות לכאורה. סנגוריתו של העורר טענה כי אין חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה נגדו. בהחלטה מיום 29.4.07 קבע בית המשפט קמא (כבוד השופטת צ' צפת), כי גם בעניינו של העורר קיימות ראיות לכאורה.

באותה החלטה נקבע, כי הנאשם 1 (הקטין) ישוחרר לחלופת מעצר בהוסטל בחדרה. אשר לעורר – הוחלט על עריכת תסקיר מעצר. בתסקיר המעצר מיום 14.5.07 נמצא כי חלופת המעצר שהוצעה בבית אמו של העורר לא תסכון לו. זאת, מחד גיסא, נוכח המסוכנות פורצת הגבולות הנודעת ממנו, עברו הפלילי, הימלטויות קודמות ממשמורת חוקית ונטיה לאלימות, ומאידך גיסא מהיות אמו נעדרת כוחות לפיקוח עליו בתנאי מעצר בית.

בהחלטה נוספת מיום 27.5.07 קבע בית המשפט קמא כי נוכח אי התאמת החלופה המוצעת, ייעצר העורר עד לתום ההליכים.

2.

בפני ערר שהגיש העורר כנגד החלטת המעצר. עיקר טיעוניה של הסניגורית – עורכת דין

פ' ברוש – יוחדו לשאלת קיומן או היעדרן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, ומסקנתי הינה כי אמנם עולה הוא כדי ראיות לכאורה.

הראיה הלכאורית העיקרית הינה במסדר זיהוי שנערך למתלונן ביום 12.4.07. המתלונן סקר את שורת הניצבים, העורר ניצב שם כמספר 7. השוטר שערך את המסדר רשם את הדברים הבאים:

"היום בעת שערכתי מסדר זיהוי חי למתלונן, העד יאיר אלון ... הוא הסתובב לעבר הניצבים ולאחר סריקה ראשונית שעשה לניצבים התמקד מיד ועמד למשך מספר דקות מול ניצב מספר 7, שהוא החשוד שלומי בוסקילה. לציין שרק מולו הוא עמד והתמקד לאחר הסריקה הראשונית ולאחר מכן אמר לי "זה הכי קרוב לחשוד" והצביע עליו".

מסדר הזיהוי נערך במעמד סנגוריתו של העורר, ובמהלכו הביעה התנגדותה לשורת הניצבים כולה, מלבד אחד. זאת, לאור הפרשי גובה וגוף שונים בין שאר הניצבים לבין העורר ולבין התיאור שמסר המתלונן לגבי החשוד בתקיפתו טרם עריכת המסדר.

ראיה לכאורית נוספת הינה בהודעתו של הנאשם 1 (הקטין) מיום 9.4.07. לדבריו, בעת האירוע הוא הגיע למקום בו היה המתלונן ביחד עם העורר ועם שניים נוספים. בתחילה הוא מסר כי רק הוא ניגש למתלונן ותקף אותו, ואילו השלושה האחרים (ובהם העורר) המתינו במרחק של כעשרים מטר ממקום התקיפה. בהמשך, הוא מוסר כי תקף את המתלונן ביחד עם השניים הנוספים, אולם העורר עצמו לא הצטרף אליהם.

העורר, לעומת זאת, מכחיש בהודעתו (מיום 10.4.07) כי היה בכלל בקרבת מקום. לטענתו, לא יצא אותו לילה את ביתו, והוא אינו מכיר בכלל את הנאשם 1 (הקטין). יצויין, כי בהודעה נוספת של הנאשם 1 (מיום 11.4.07) הוא חוזר בו מהודעתו הקודמת וטוען הפעם כי אינו מכיר כלל את העורר. המתלונן עצמו מוסר בהודעתו, כי הותקף ונשדד על ידי כל הארבעה והוא חוזר ומפרט זאת בעימות שנערך בינו לבין הנאשם 1 (ביום 11.4.07).

בחקירה נוספת של העורר, ביום 12.4.07, הוא מסרב לענות על שאלות החוקרים ותשובתו היחידה לעשרות השאלות הינה: "כל מה שיש לי להגיד אני יגיד בבית משפט". בהאזנה שבוצעה לשיחות שניהל העורר בתא המעצר עם עצור נוסף שהיה איתו (אלי מזרחי) נשמע העורר מספר לו על מכשיר טלפון נייד שברשותו שתיאורו ("דק כזה ... מרובע ... יש לו מחשב") דומה לתיאור מכשיר הפלאפון שנשדד מהמתלונן בעת השוד. הוא מוסיף, כי ניתן יהיה לקבל כאלף ש"ח תמורת מכירת המכשיר. הסנגורית, עו"ד פ' ברוש, טוענת כי קיים חוסר תיאום בין מפענח התמליל הנ"ל לבין חוקר אחר ביחס לזיהוי ויחוס הקולות בין העורר לבין העצור הנוסף.

3.

טענותיה של הסנגורית לעניין תוקפו של זיהוי העורר במסדר הזיהוי יתבררו אל נכון במהלך שמיעת הראיות לגופן. אכן, הזיהוי כפי שנעשה על ידי המתלונן אינו ודאי. אולם, הוא איננו נטול משקל לכאורי.

נוכחותו של העורר בזירת השוד והתקיפה מתאשרת לכאורה מתוך הודעתו הראשונה של הנאשם 1. חיזוק לכאורי נוסף נמצא בדברי העורר כפי שהוקלטו בתא המעצר. באותה שיחה מפרט העורר את מהלכי החקירה המתנהלים נגדו ונגד הנאשם 1, ותוך כדי דיבור מוסר הוא את הדברים המפורטים לעיל לעניין מכשיר הטלפון הנייד.

הודעתו של הנאשם 1 בדבר היות העורר אחד מהארבעה שנלוו אליו לביצוע התקיפה והשוד, הודעת המתלונן כי הותקף ונשדד על ידי כל הארבעה, זיהויו את העורר ויתר הראיות הלכאוריות המפורטות לעיל – כל אלה מגבשים תשתית לכאורית להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום.

4.

לעורר, על אף גילו הצעיר – הרשעות קודמות בעבירות רבות של אלימות, וכן בבריחה ממשמורת חוקית והפרת הוראות בעניין תנאי שחרור בערובה בהליכים קודמים. תסקיר המעצר בעניינו מצביע על רמת מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו.

קצינת המבחן שוללת כאמור את התאמתה או היתכנותה של חלופת המעצר שהוצעה על ידו בבית אמו.

נוכח כל אלה – צדק בית המשפט קמא בדחותו את הצעת החלופה ובהחליטו כתוצאה מכך לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

לא מצאתי מקום בנסיבות העניין להתערב בהחלטה זו, ועל כן אני דוחה את הערר.