פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
4097/97
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
המ
בקש
:
יהודה כהן
נגד
המשיב
:
מנחם
מקלר
בקשת
רשות ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי
בתל אביב יפו בה"פ 2249/95
שניתן
ביום 2.6.97 על ידי כבוד השופטת
ש'
סירוטה
החלטה
1.בעלי הדין שותפים במגרש ובבית לפי הסכם מיום 19.4.79. במשך השנים שחלפו התעוררו חילוקי דעות בדבר שיעור שכר הדירה שעל המשיב לשלם למבקש וכן בדבר שיעור הפיצוי שישלם המשיב למבקש בגין רכישת מחצית הנכס לאחר שתאושר תב"ע חדשה. חילוקי הדעות יושבו בהסכמים שניתן להם תוקף של פסק דין.
2.בעקבות חילוקי דעות חדשים נעשה בין בעלי הדין ביום 18.6.95 הסכם בוררות אשר במבוא לו נאמר כי לבעלי הדין "הסכם שיתוף שעל פירושו ומימושו חלוקות הדעות" וכי הבורר "ישמש כבורר יחיד בכל מחלוקת ו/או סכסוך הקשור להסכמים בין הצדדים". בסעיף מס' 1 להסכם נאמר כי "הבורר ידון בסכסוך שהתגלע בין הצדדים ואשר מתייחס למקרקעין".
בפסק בוררות מיום 25.6.95 קבע הבורר את דרך חלוקת הנכס ואת שיעור שכר הדירה שישלם המשיב למבקש. הבורר הוסיף וקבע כי לאחר אישור התב"ע ישלם המשיב למבקש בגין רכישת מחצית הנכס סכום מסוים לפי נוסחה שנקבעה בפסק הבוררות. בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו אישר את פסק הבוררות "להוציא קביעת הפיצוי בגין מחצית הבית שכאמור, זהו נושא שהבורר לא הוסמך לדון בו".
המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק הדין ולאשר את פסק הבוררות בשלמותו. המשיב השיב על הבקשה.
3.עיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ונראה לי כי לאור ההליכים שהיו בעבר, שיושבו כאמור, ועל אף לשונו הכללית והגורפת של המבוא להסכם הבוררות, לא היה הבורר מוסמך לקבוע מה שקבע בענין הפיצוי, שהיה נושא להסכם בין בעלי הדין בעבר ואושר בפסק דין. יתר על כן, העיון בפרוטוקול הדיון בבוררות מראה שגם במהלך הבוררות לא הסמיכו באי כוח בעלי הדין את הבורר, במפורש או מכללא, לדון מחדש בענין הפיצוי. לפיכך צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע מה שקבע.
4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, ב' בחשון תשנ"ח (2.11.97).
ש
ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97040970.
M03
/מפ