בש"פ 4106/12 ערן חיים פרץ נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים, לפיו נדחה ערעור המבקש על חומרת העונש שהושת עליו בבית-המשפט לתעבורה בירושלים בעקבות הרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות. לפנים משורת הדין, איפשר בית-המשפט המחוזי למבקש לשלם את הקנס המקורי בעשרה תשלומים חודשיים שווים.

2.

פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 2.6.2011 במעמד הצדדים. בהתחשב בכך, המועד האחרון על-פי דין להגשתה של בקשת רשות ערעור בפלילים היה ביום 17.7.2011. ההליך שבכותרת הוגש על-ידי המבקש בעצמו ביום 23.5.2012, קרי- באיחור של למעלה מעשרה חודשים.

3.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות, בלא שהתבקשה תגובת המדינה. בהתאם לסעיף 201 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , התשמ"ב-1982, נתונה לבית המשפט הסמכות להורות על הארכת מועד להגשת הליך ערעורי בפלילים. מבקש האורכה אמנם אינו נדרש להציג "טעם מיוחד" לכך (אמת המידה הנוהגת בהליכים אזרחיים), אולם עליו להוכיח "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור בהגשת ההליך . בהקשר זה, ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו: בש"פ 5988/06

נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006)).

4.

בנסיבות המקרה דנן, לא שוכנעתי כי עלה בידי המבקש להוכיח כי מתקיימת הצדקה לאורכה המבוקשת, בשים לב לאיחור הניכר של למעלה מעשרה חודשים בהגשת ההליך. ראשית , הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. שנית , המבקש העלה בבקשתו טענות שונות לעניין כשלי ייצוג (שאינני רואה להביע כל עמדה בעניינם), וכן טענות בדבר הקשיים שהיו מנת-חלקו בשל העונש שהושת עליו. עם זאת, לא מצאתי בבקשה שלפניי הסבר כלשהוא - ודאי לא הסבר המניח את הדעת - מדוע המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור (או לכל הפחות בקשה להארכת מועד) בתוך התקופה הקבועה לכך בדין, ומדוע השתהה באופן כה ניכר בהגשת ההליך שבכותרת. לכך יש להוסיף כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי אינם נחזים להיות טובים, בהתחשב בכך שעסקינן בערעור ב"גל גול שלישי" המופנה כנגד חומרת העונש, כשעל-פני הדברים לא מתעוררת שאלה עקרונית המצדיקה לכאורה מתן רשות ערעור.

5.

אשר על כן, ונוכח משקלם המצטבר של הנימוקים שפורטו, הבקשה להארכת מועד נדחית.