בש"פ 4108/14 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש, עורך-דין אשר שירת בעבר במשטרה נעצר ביום 9.6.2014, כחשוד בביצוע עבירת תקיפה סתם של בת זוגו. באותו היום הובא המבקש בפני בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א' כנעאן) ונתבקשה הארכת מעצרו בארבעה ימים. בית משפט השלום קבע כי קיים חשד סביר לביצוע העבירה המיוחסת למבקש וכי המשטרה מבקשת לבצע פעולות חקירה אשר מקיימות בחלקן חשש מובנה לשיבוש הליכים אלו, אולם סבר כי יש בחלופת מעצר מתאימה כדי לאיין חשש זה. אשר על כן הורה בית משפט השלום על שחרורו של המבקש בתנאי מעצר בית מלא בבית אחותו ובתוספת הפקדה במזומן, התחייבות עצמית וערבות צד ג'.

2.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה, ועררה התקבל. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' טובי) קבע כי פעולות החקירה שאותן מתכוונת המשיבה לבצע מקימות חשש ממשי לשיבוש הליכים ככל שהמשיב ישוחרר בשלב זה, וכי שחרור בתנאים לא יאיין חשש זה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בעבירה שהמסוכנות טבועה בה וכי חומרת המעשים מקבלת משנה תוקף לנוכח עיסוקו של המבקש. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום כלל לא התרשם מהמפקחת שהציג המבקש, ומשכך לא יכול היה לקבוע את מידת האפקטיביות שבפיקוח המוצע. אשר על כן, קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על הארכת מעצרו של המבקש עד ליום 12.6.2014 בשעה 14:00.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש למתן רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוען כי היה על בית המשפט המחוזי לבחון בעצמו את חלופת המעצר המוצעת. עוד הוא טוען כי אין אינדיקציה לעילת מעצר בשל חשש לשיבוש הליכי חקירה והוא מציין בהקשר זה את עברו הנקי, את התייצבותו לחקירה מיוזמתו ואת שיתוף הפעולה שהפגין. לשיטת המבקש אין מקום לקבוע כלל לפיו בכל תיק הנוגע לאלימות במשפחה קם חשש אינהרנטי לשיבוש הליכי משפט בשל ההיכרות המוקדמת בין החשוד לעדים. על כן, סבור המבקש כי יש הצדקה להיעתר לבקשה ולשחררו לאלתר ממעצר והוא מוסיף וטוען כי מדובר בסוגיות עקרוניות שההתערבות בהן נדרשת והמצדיקות מתן רשות לערור.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת, ככלל, מקום בו עולות מן המקרה סוגיות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל , פסקאות 6-7 (17.4.2011)). לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה עם מקרים אלו. טענות המבקש נטועות כולן בנסיבותיו הפרטניות. מעבר לצורך אציין כי החלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בדבר החשש לשיבוש הליכי חקירה התקבלו על בסיס נסיבות המקרה ולאחר בחינת האמור בתיק החקירה הנדון ופעולות החקירה שבכוונת המשיבה לבצע. לא מצאתי יסוד לטענת המבקש כאילו קביעתו של בית המשפט המחוזי מהווה קביעה עקרונית המתייחסת לכלל תיקי האלימות במשפחה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.