בש"פ 4115/99 חטיב מוחמד נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות, גניבה והיזק בזדון. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, פרץ העורר - יחד עם קטין - לבית ספר ולשלושה גני ילדים, גנב ציוד מתוכם וגרם נזק לרכושם.

בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא מ' מכליס), בהחלטתו מיום 16.5.99, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' פלפל), בהחלטתו מיום 8.6.99, דחה את עררו. מכאן עררו שלפני.

2.בא כוח העורר סמך את עיקר טענותיו על כך שעבירות רכוש אינן מקימות, כשלעצמן, עילת מעצר, וכן על כך שהעורר הוא צעיר לימים - יליד 1977, נשוי ואב לשני ילדים קטינים, אשתו בהריון, ואין לו הרשעות קודמות. עוד טען שראוי לנקוט כאן אחת מן החלופות למעצר שהציע.

דין הטענות להדחות. כפי שמראה העיון בכתבי האישום שהוגשו על העורר, על הקטין שפעל יחד אתו ועל שלושה נאשמים נוספים - שעשו מעשי פריצה דומים - מדובר בסדרה של מעשי עבירה שנעשו בתדירות גדולה, במהלך תקופה של כשלושה חודשים. מחומר הראיות עולה, לכאורה, כי מלבד מעשי העבירה שעשה העורר עצמו, היה העורר גם היוזם של המעשים שעשה אותו קטין וכן שותף למעשיהם של הנאשמים האחרים, שהם תושבי חברון ורפיח שנכנסו שלא כדין לישראל, שהעורר גם הלין אותם בישראל.

כאמור, אין עברו של העורר עונה בו. אולם, מספרם של מעשי העבירה שעשה, המעשים שעשו אחרים שהעורר היה שותף להם, תפקידו המרכזי בייזום ובארגון המעשים, וכן תדירותם של המעשים, מעידים על העזה ועל נחישות. מורא הדין, כמו גורלם של אשתו וילדיו, לא הרחיקו אותו מן העבירות בעבר ומסופקני אם ירחיקו אותו בעתיד. יש, אפוא, יסוד לחשש שאם ישוחרר יחזור על מעשיו, בין בעצמו ובין על ידי שלוחיו. הוא מסוכן לציבור ויש להגן על הציבור מפניו. אין מקום להקל עמו על ידי חלופה למעצר.

3. הערר נדחה.