בש"פ 4128/03 מדינת ישראל נ. אלון עודי

במסגרת הליך של בקשה למעצר בדק בית-המשפט המחוזי, בעזרת שירות המבחן וגורמים נוספים, את התאמתו של המשיב להשתלב במסגרת טיפולית של גמילה מסמים מסוכנים, עוד בטרם יתברר האישום שהוגש נגדו ושבעטיו נתבקש לעוצרו עד תום ההליכים. בדיקת התאמתו של המשיב ארכה חודשים אחדים וכללה גמילה פיזית הדרגתית מן ההתמכרות לסמים בעודנו מצוי בתוך מתקן המעצר. עם זאת הורשה המשיב לצאת מן המעצר פעמים אחדות לצורכי הבדיקות שנערכו לו. מקץ חודשים אחדים, שבמהלכם לא השיגה התביעה הכללית על עצם נקיטתם של ההליכים הללו, נמצא המשיב מתאים להשתלבות בקהילה טיפולית מוסדית סגורה. אין מחלוקת שמאז 22.4.03 הוא איננו צורך תחליפי סם, וכן כי הוזמן למסלול הטיפולי בקהילת "רמות יהודה זוהרים" האמור להתחיל מחר, 14.5.03, ואמור להימשך כשנה וחצי.

על רקע זה החליט בית-המשפט המחוזי (ביום 1.5.03) לדחות את בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים במשפטו והורה לשחררו בערובה ובתנאים מגבילים, כשתנאים אלה כוללים מעצר בית מוחלט בקהילה הטיפולית "רמות יהודה זוהרים" בפיקוח אנשי הקהילה הטיפולית. נגד החלטה זו מופנה עררה של המדינה שלפניי.

הגם שהליך של גמילה במסגרת הליכי מעצר איננו בלתי אפשרי מבחינה משפטית, נראה לי שצודקת המדינה בטענתה שבנסיבותיו של המקרה הנדון נכון היה מלכתחילה לדון בבקשת המעצר עד תום ההליכים מבלי להידרש לבדיקת התאמתו של המשיב למסגרת של טיפול. מבלי להרחיב, ניתן לציין כי המדובר במי שימים ספורים לאחר שחרורו מריצוי מאסר של שש שנים, נמצא מבצע עבירת שוד תוך שהוא מסתייע בסכין. אילו הגישה התביעה את עררה סמוך לאחר החלטתו הראשונה של השופט המלומד, שלפיה הותר למשיב לצאת מבית המעצר לצורכי בדיקות, נוטה הייתי לקבל את הערר ולבטל את ההחלטה. אלא שהתביעה סברה שכל עוד לא החליט השופט בבקשת המעצר לגופה, לא עומדת לה עילה לערור על החלטות ביניים שנתן; ומטעם זה השהתה את הגשת הערר עד לאחר מתן ההחלטה שלפיה דחה השופט את בקשת המעצר והורה לשחרר את המשיב בערובה ובתנאים מגבילים כאמור.

שינוי הנסיבות שחל במצבו של המשיב מאז החל בתהליך הגמילה איננו מאפשר לדעתי להחזיר את הגלגל אחורנית. המשיב השיג הישגים לא מבוטלים בגמילתו הפיזית ובכך שנמצא מתאים להתקבל לקהילה הטיפולית. השהיית הערר על‑ידי התביעה, שמלכתחילה הייתה לדעתי מוטעית, איפשרה למשיב להגיע להישגים שאליהם הגיע; ואת אלה לא יהיה זה צודק לשלול ממנו היום.

הטרידה אותי השאלה אם ניתן ליישב את מאמציו של המשיב להיגמל עם כפירתו בעובדות של כתב האישום החדש. הסניגורית הניחה את דעתי כי המשיב איננו חולק על העובדות וכי הוא מוכן להתייצב בבית-המשפט המחוזי בכל זמן ולהודות בעובדות של כתב האישום; ובלבד שגזירת עונשו תושהה עד שיתברר אם הוא עומד במבחן הקשה של המסגרת הטיפולית. לנוכח הסכמה זו הצעתי לבאת-כוח המדינה לחזור בה מן הערר, ואני משבח אותה על הסכמתה לנהוג לפי הצעתי.

ברוח ההסכמה בין באות-כוח הצדדים אני מוחק את הערר. נרשמת בזה הצהרה של הסניגורית המלומדת כי במועד הדיון במשפט בפני כבוד השופט קרא ביום 28.5.03 יודה המשיב בעובדות של כתב האישום ויסכים להרשעה בדין, תוך שיבקש להשהות את גזירת דינו על-פי המוסכם בין הפרקליטות בערר זה שלפניי.