בש"פ 5068/09 אורי זנה נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ש' דברת ). בהחלטה התקבל עררה של המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופטת ד' כהן ) לשחרר את העורר למרכז

הטיפולי "צעדים".

נגד העורר הוגש כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה והפרת הוראה חוקית. על-פי הנטען בכתב האישום בזמן שהיה נתון העורר במעצר בית מלא בפיקוחו של אחיו היה העורר מעורב, בשלוש הזדמנויות שונות, בעברות רכוש. באישום הראשון נטען כי העורר התפרץ לבית מגורים, לאחר ששבר את דלת הכניסה, וגנב משם מחשב נייד. באישום השני נטען כי העורר ביקש תרומה מבעליה של דירה בטענה שהוא חולה סרטן, ובזמן שבנה של הבעלים עלה לקומה השנייה כדי להביא לעורר כסף, נכנס העורר לדירה וניסה לגנוב את ארנקה של הבעלים, אך נתפס בטרם הצליח. באישום השלישי נטען כי העורר גנב זוג נעליים מחנות.

2.

בית משפט השלום הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, ולאחר מכן הורה על שליחתו לבדיקות רפואיות ולבדיקת התאמה במרכז "צעדים" לגמילה מסמים. לאחר שהושלם התהליך, הורה בית משפט השלום על שילובו של העורר במרכז "צעדים" במושב בני ציון. לשם הבטחת שהייתו של העורר במרכז, הורה בית משפט השלום על הפקדת ערבות עצמית של העורר בסכום של 10,000 ש"ח ועל מתן ערבות צד שלישי, בסכום זהה, חתומה על ידי אחי העורר. בית משפט השלום ציין כי למרות שמרכז "צעדים" אינו "מסגרת הרמטית ואינו משמש חלופה למעצר", יש בערבות ובהבטחת המרכז לדווח במידה שהעורר יפר את כללי המסגרת כדי להבטיח את שלום הציבור מפני מסוכנותו. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

3.

בית המשפט המחוזי, בהחלטה מקיפה ויסודית, קיבל את עררה של המשיבה. בית המשפט בחן את עברו הפלילי העשיר של העורר, את נסיונותיו הכושלים מן העבר להיגמל מסמים, את תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו, את טיב המרכז שאליו עתיד להגיע העורר – מוסד שאינו מבטיח כי העורר לא יצא מכותליו, ואת העובדה שהעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום הנוכחי בוצעו בשעה שהיה משוחרר לחלופת מעצר בפיקוחו של אחיו. לאורם של נתונים אלה, סבר בית המשפט המחוזי כי אין בשהותו של העורר במרכז "צעדים" כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. בית המשפט התייחס לטענת העורר לגבי השיהוי שבהגשת הבקשה – שיהוי שלטענתו נובע מאי הגשת ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי לשלוח אותו לבדיקות רפואיות לבחינת התאמתו למרכז. בית המשפט קבע כי בטענה זו אין ממש ומכל מקום, לאור מסוכנותו של העורר, גובר הצורך להבטיח את שלום הציבור על השיהוי הנטען. בהתאם לכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.

העורר טוען כי היה מקום להתחשב בהמלצת שירות המבחן, שניתנה לדבריו מתוך מודעות למכלול השיקולים בעניינו של העורר. עוד טוען העורר כי המשיבה הגישה את הערר לבית המשפט המחוזי בשיהוי, מאחר שלא השיגה על החלטות קודמות של בית משפט השלום בעניין. לטענתו, עד שהוגש הערר הספיק העורר לעבור תהליך משמעותי, שבמסגרתו עבר טיפול של גמילה פיסית כהכנה לגמילה הנפשית שהוא צפוי לעבור בקהילה הטיפולית, ומעצרו עד תום ההליכים יסכן את ההישגים שאליהם הגיע העורר בזמן האחרון. העורר מפנה בהקשר זה לבש"פ 4128/03 מדינת ישראל נ' עודי (לא פורסם, 13.5.2003), שבו נקבע לשיטתו כי לאור השיהוי בהגשת הערר, והשינוי שחל במצבו של הנאשם לא יהיה זה צודק לשלול מהנאשם את החלופה הטיפולית, אף שמלכתחילה לא היה מקום לכך. לבסוף, סבור העורר כי גמילתו מסמים תשרת את החברה ועל אף השיקולים נגד שחרורו יש לתת עדיפות לניסיון לטפל בהתמכרותו לסמים.

המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערר. היא מציינת כי לחובת העורר קיימות 19 הרשעות קודמות, שבגינן ריצה עונשי מאסר משמעותיים. העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בעת שתלויים ועומדים היו נגדו שני עונשי מאסר מותנים

בני הפעלה, ובעת ששהה במעצר בית מלא בפיקוחו של אחיו תוך שהוא נמצא בהליך גמילה במסגרת אישפוזית יום. בנסיבות אלה, ולאור העדר היכולת של מרכז הגמילה המוצע לפקח באופן מוחלט על צעדיו של המשיב, סבורה המשיבה כי רק מעצר עד תום ההליכים עשוי לאיין את מסוכנותו של העורר.

5.

דין הערר להידחות. כפי שפורט בהרחבה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובטענות המשיבה בדיון, לעורר עבר פלילי עשיר הכולל עונשי מאסר משמעותיים. נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, שנעברו בזמן שהעורר שהה בחלופת מעצר ובעת שעמדו לחובתו עונשים מותנים, מעידות על מסוכנותו הרבה ועל הקושי הטמון בשחרורו לחלופות שאינן מעצר מלא. קושי זה מתחדד לאור העובדה שמרכז "צעדים" כלל אינו משמש כחלופת מעצר סגורה ואין למרכז אפשרות להגביל באופן מלא את חופש התנועה של העורר. בנסיבות אלה, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין לשחרר את העורר בתנאים שנקבעו. אכן, ייתכן וראוי היה שהמדינה תגיש ערר עוד קודם להחלטה הסופית של בית משפט השלום, שכן לא היה מקום מלכתחילה לשקול שחרור לחלופת מעצר, אולם בכך בלבד אין בנסיבות המקרה הזה כדי לגרוע מהחלטת בית המשפט המחוזי שלא נפל בה כל פגם.

הערר נדחה.