בש"פ 4133/01 רחמים יעקובוב נ. מדינת ישאל

בין העורר לבין המתלונן ושותפיו נתגלע סכסוך בנוגע לשליטה על קו חלוקת מוצרי עוף ובשר בעיר בת-ים. העורר דרש מן המתלונן ומשותפיו כי יוותרו על השליטה בקו, לטובתו. על פי האמור בכתב האישום שהוגש נגד העורר, הוא איים על המתלונן כי ירצח אותו, ואת שותפיו, ואת בני ביתם, אם לא ייענו לדרישותיו ולא יעבירו לשליטתו את קווי החלוקה. עוד נאמר בכתב האישום, כי בחודש מרץ 2001 פנה העורר לנאשם 3 שבאותו כתב אישום, קרוב משפחתו ערן לוי, ושידל אותו לפגוע במתלונן. הנאשם 3 פנה לנאשם 2 בעניין זה, והשניים פנו לאחד נחום כהן, והציעו לו לסייע להם בביצוע מעשה התקיפה. הם הבטיחו לו סכום של 2,000 ש"ח בתמורה. ביום שנועד לביצוע העבירה, נתפסו הנאשם 3 ואותו כהן, כשהם רכובים על אופנוע, לבושים מערכת כפולה של בגדים וחובשים כובעי גרב. השניים החזיקו בסכינים וברובה צלילה היורה חיצים. הספרות שהיו רשומות על לוחית הרישוי של האופנוע, טושטשו. העורר הובא לדין יחד עם האחרים, והואשם בעבירה של שידול לחבלה בכוונה מחמירה, וקשירת קשר לביצוע פשע.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה, בבית המשפט המחוזי, להורות על מעצרם של הנאשמים כולם עד תום משפטם. בבקשתה ציינה כי העבירות המיוחסות להם הן עבירות חמורות, המעידות על מסוכנותם, וכי בנסיבות המקרה אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינם. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה.

כנגד החלטה זו מופנה הערר היום.

עיקר טענתו של העורר מופנה כנגד קביעת בית המשפט המחוזי בדבר קיום תשתית ראייתית לכאורית הקושרת אותו למעשי העבירה המיוחסים לו. העורר מדגיש, כי אין ראיה ישירה העשויה לשמש לחובתו, וכי הראיות האחרות אינן מתגבשות לכדי הוכחה חד משמעית המבססת את אשמתו. העורר מעלה את האפשרות כי הנאשם 3, בקושרו קשר עם הנאשם 2 ועם אותו כהן לבצע את מעשי התקיפה כלפי המתלונן, עשה את הדבר על דעת עצמו, על מנת לסייע לעורר, ואולי אף לעצמו, בלא שהעורר היה שותף לקשר. כל אחת מהראיות הנסיבתיות הקושרות לכאורה את העורר למעשים המיוחסים לו, ניתן לפרש, כך הוא מציין, גם בדרך שאינה קושרת אותו לאותם מעשים.

לחילופין, סבור העורר כי היה מקום לבחור בחלופת מעצר, בשל גילו, מצבו, ולאור האפשרות להשיג את מטרת המעצר על ידי הרחקתו ממקום האירוע וחיובו לשהות בתוך הבית בו מתגוררים בנו וכלתו.

דין הערר להידחות. הראיות הקושרות לכאורה את העורר למעשי העבירה המיוחסים לו מתקבצות לממצא לכאורי אחד. בין העורר לבין המתלונן נתגלע כאמור סכסוך עסקי, שאינו שנוי במחלוקת. הראיות מלמדות גם כי המשיב ובנו באו לבית המתלונן, העלו את דרישתם לויתור על קו החלוקה או חלקו, תוך שהם מודיעים למתלונן ולשותפיו כי "אין להם מה להפסיד". שותפו של המתלונן העיד במשטרה כי לאחר אותו מפגש שב העורר ואיים עליו, והפעם הודיע כי ירצח אותו ואת המתלונן. נחום כהן, שנתפס טרם שיצא לביצוע משימתו, החזיק בכליו סכום של 2,310 ש"ח, וסיפר בעדותו כי קיבל את הכסף מאותו ערן לוי, שהוא הנאשם 3 בכתב האישום, וקרוב משפחה של העורר. הוא סיפר גם כי קיבל את הכסף בתמורה להסכמתו ליטול חלק במעשה.

העורר, שתחילה הכחיש קשר בינו לבין לוי בתקופות הרלוונטיות, אישר בסופו של דבר שנתן בידיו של האחרון סכום של 2,100 ש"ח כהלוואה. הוא גם זה שמימן את הגנתו של לוי, לאחר שזה נעצר. זאת ועוד זאת: נחום כהן העיד במשטרה כי זהותו של העורר היתה ידועה לו, והוא אישר כי נמסר לו על הסכסוך העסקי שבין העורר לבין המתלונן, בעת שהוא התבקש לאיים על המתלונן. יחד עם זאת, העיד כהן כי היה ברור לו שעשוי להתעורר הצורך, כדי להמחיש את רצינות האיום, לדקור את המתלונן בסכין.

המסוכנות העולה מן המעשים האלה נוגעת לו רק לעניינו של המתלונן, כי אם משליכה על כלל הציבור. מי שמוכן לשלח מפגעים מצויידים בסכינים בגלל סכסוך עבודה, מלמד על עצמו, לכאורה, כי אין לו מעצורים, וכי סכנתו אינה משליכה רק על בטחונו של המתלונן. עבירות אלימות הנעשות לשם מעשה סחיטה מעידות על המבצע אותן, כי הוא איש מסוכן, שאת מסוכנותו ניתן להסיר רק על ידי מעצר. החלופה שהוצעה על ידי העורר אין בה די, בנסיבות אלה כולן, והדבר נלמד גם מתסקיר שירות המבחן למבוגרים, שניתן לבקשת העורר, ואין באמור בו כדי לשלול את מסוכנותו של העורר.

התוצאה היא שהערר נדחה.