בש"פ 4133/22 עופר צורדקאר נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לרשות ערר " בגלגול שלישי " לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' משניות ) בעמ"ת 23117-06-22 מיום 13.06.2022. בהחלטה זו, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, לאחר שקיבל את ערר המדינה על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת ד' משעלי ביטון ) במ"ת 43939-02-22 מיום 12.06.2022, שהורה על שחרור המבקש לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית 'רטורנו'.

2.

ביום 20.02.2022 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו שבע-עשרה עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ועבירה של תקיפה סתם של בן זוג לפי סעיף 382(ב), בצירוף סעיף 25, לחוק העונשין. מכתב האישום עולה כי במספר מועדים שונים איים המבקש על המתלוננת – אשתו – ועל ילדיהם המשותפים, בפגיעה שלא כדין בגופם. במועד נוסף, כשלוש עד ארבע שנים עובר לחודש פברואר 2022, ניסה המבקש לתקוף את המתלוננת שלא כדין בכך שהשליך לעברה בקבוק קטשופ.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שהתקיים ביום 27.02.2022 בבית משפט השלום, הסכים המבקש לקיומן של ראיות לכאורה. אולם, נוכח טענתו להיעדר מסוכנות, עתר המבקש לבחינת חלופת מעצר. בהחלטה מיום 08.03.2022, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המבקש, לצורך קבלת החלטה בעניין חלופות מעצר. ביום 13.06.2022, לאחר קבלת תסקיר כאמור, הורה בית משפט השלום על שחרור המבקש לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית 'רטורנו'.

4.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי, וזה קיבל את עררה וקבע כי לא מתקיימות במקרה דנא נסיבות חריגות המצדיקות שחרור לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי הסכים עם קביעת בית משפט השלום בעניין הצורך הטיפולי של המבקש, אך מצא כי השלב המתאים לשילובו של המבקש בהליך טיפולי הוא לאחר שיסתיים ההליך הפלילי. בתוך כך הודגשה מסוכנותו הגבוהה של המבקש כגורם מכריע בהחלטתו.

5.

על החלטה זו נסובה הבקשה שלפניי.

6.

בעיקרו של דבר, המבקש סומך ידיו על החלטת בית משפט השלום וטוען כי עניינו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית ואף נסיבות חריגות, כך שהחלטת בית המשפט המחוזי בלתי צודקת. עוד לטענת המבקש, שגה בית משפט המחוזי כשלא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, אשר פורטו בהחלטת בית משפט השלום.

7.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות .

8.

הלכה היא, כי בקשה לרשות ערר על החלטת מעצר ב" גלגול שלישי " תתקבל רק במקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם האישי של הצדדים להליך, או כאשר מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת, כמו פגיעה שאיננה מידתית בזכויות המבקש, חשש לעיוות דין וחריגה מסמכות (ראו: בש"פ 2092/22 ואקנין נ' מדינת ישראל

(24.03.2022); בש"פ 9596/17 זגורי נ' מדינת ישראל (10.12.2017)). כמו כן, יצוין, כי אין בעובדה שערכאת הערעור הגיעה לתוצאה שונה מתוצאת הערכאה הדיונית, כשלעצמה, כדי להוות עילה למתן רשות ערר (ראו: בש"פ 5493/21 גבאי נ' מדינת ישראל

(11.08.2021); בש"פ 2093/22 אנאטו נ' מדינת ישראל

(25.03.2022)). חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הבקשה דנן נטועה בנסיבותיו של המקרה הפרטני והיא אינה מעלה כל שאלה אשר חורגת מעניינו הפרטני ואשר צריכה להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב" גלגול שלישי ". כמו כן, לא מצאתי כי עניינו של המבקש בא בגדר הנסיבות החריגות אשר מצדיקות התערבותו של בית משפט זה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

9.

למעלה מן הדרוש אוסיף, כי לא מצאתי שנפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי ובנימוקיו. מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי כי נשקפת מהמבקש מסוכנות לא מבוטלת, כפי שעולה מכתב האישום הפורט מסכת ארוכה של איומים כלפי אשתו וילדיו. על כן, סבורני כי יש לתת מענה ראוי למסוכנות האמורה.

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית.