בש"פ 4134/09 אייל שרביט נ. מדינת ישראל

לפני בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.הבקשה נסבה על פסק דין של בית משפט זה, בו נדחה ערעור על הרשעתו של המבקש בעבירת הריגה בקשר עם תאונת דרכים בה היה מעורב, ועל גזר הדין של שבע שנות מאסר שהושתו על המבקש. פסק הדין ניתן ביום 23.3.2009. הבקשה שלפני הוגשה ביום 14.5.2009. נטען בה כי בעקבות פסק הדין הגיש המבקש בקשה לעיון נוסף להרכב השופטים שדן בעניינו, אך הבקשה נדחתה ביום 21.4.2009 וכעת הוא מבקש להציג את עניינו לפני הרכב מורחב. המבקש סבור כי בעניינו נפסקה הלכה חדשה המצדיקה דיון נוסף. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא 15 ימים לאחר מועד מתן פסק הדין. מתן ארכה להגשת הליך זה טעון ביסוסו של טעם מיוחד (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). ביישומה של הוראה זו ננקטת גישה קפדנית ומצמצמת, אשר יסודה בצורך "למנוע את השהיית תוקפו של פסק דין סופי" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(2)569; בש"א 553/99 בר נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ , דינים עליון נז 5). הוראות אלה, והשיקול העומד ביסודן, חלות גם על הגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין בערעור פלילי (ראו, בש"פ 1985/01 בבייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.5.2001 ); בש"פ 5497/00 באקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.8.2000)).

3.

הבקשה שלפני הוגשה באיחור ניכר אשר לא ניתן לו הסבר של ממש. ככל שהעיכוב נבע מהגשת בקשה לעיון חוזר, הדבר אינו מקים טעם מיוחד להארכת מועד. בעל דין הפועל על דרך הויכוח ושב ופונה לבית המשפט לאחר מתן פסק דין, אינו יכול לצפות, אגב כך, ליתרונות דיוניים. אם סבור בעל דין כי פסק הדין מצדיק עריכתו של דיון נוסף, עליו לפנות בבקשה מתאימה במועד. יש לזכור כי המבקש היה מיוצג כל העת לאורך ניהול ההליכים בערכאות השונות. בבקשה לא נטען לטעות מצד המבקש לגבי סדרי הדין בהגשת בקשה לדיון נוסף או לכך שנבצר ממנו להגיש את ההליך במועד. יצוין כי בבקשה לא ניתן הסבר כלשהו לכך שהבקשה הוגשה שלושה שבועות לאחר שנדחתה הבקשה לעיון חוזר. לבסוף, וזה העיקר בעיני, נראה על פניו כי סיכויי ההליך להתקבל הינם קלושים. עיון בפסק הדין שניתן בעניינו של המבקש אינו מעלה, על פניו, עילה ממשית לקיומו של דיון נוסף, מבין העילות המנויות בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

הבקשה נדחית.