בש"פ 4143/03 מדינת ישראל נ. זיאד ג'בור -אבואלקיעאן

ביום 13.8.02 הוגש נגד שני המשיבים לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום שמייחס לשניהם עבירת רצח בכוונה תחילה ועבירה של הדחה בחקירה. לבקשת התביעה, ובלא התנגדות מצד המשיבים, הורה בית-המשפט המחוזי לעצור את שני המשיבים עד לתום ההליכים במשפטם. בית-המשפט קיים מספר ישיבות לשמיעת ראיות שבמהלכן שמע חלק מעדי התביעה. לפניי עתה בקשת התביעה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

סניגורו של המשיב 1 הודיע כי איננו מתנגד לבקשה, ולנוכח עמדתו הריני מורה להאריך את מעצרו, כמבוקש, בתשעים ימים שמניינם מיום 13.5.03, או עד למתן פסק-דין במשפטו בת.פ. 969/03, לפי המוקדם מבין המועדים.

סניגורו של המשיב 2 התנגד לבקשה להארכת המעצר. טענתו המרכזית הייתה, כי מן העדויות שנשמעו במשפט עד כה מתחייב, לכאורה, כי בסופו של המשפט לא יהיה בידי התביעה לעתור להרשעת המשיב 2 בעבירת רצח. בעיקר הסתמך הסניגור המלומד על עדות אלמנתו של המנוח, שהייתה עדת ראייה לאירוע האלים שבמהלכו נדקר בעלה למוות. עדה זו הצביעה על המשיב 2 כמי שהשתתף בתקיפת המנוח. עם זאת, עלה מעדותה כי המשיב 2 לא נטל חלק בשלבו האחרון של האירוע, שבמהלכו נדקר המנוח למוות. הסניגור ציין, כי בעקבות עדות זו התקיים משא ומתן בינו לבין התביעה הכללית בדבר כריתתו של הסדר טיעון, שבגדרו יורשע המשיב 2 בתקיפה חבלנית בצוותא לפי סעיפים 380 ו-382 לחוק העונשין. להוכחת טענתו הציג בפניי כתב אישום מתוקן שנמסרה לו על-ידי התביעה במסגרת המשא ומתן. אלא שמשא ומתן זה הסתיים בלא כלום, והצדדים עומדים לחזור לניהול המשפט על-פי כתב האישום המקורי.

סברתי לתומי כי ההתפתחות שעליה הצביע הסניגור חייבה את התביעה לשקול מחדש את עמדתה לגבי הצידוק להאריך את מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים נוספים. משטען בא-כוח המבקשת, עו"ד רייכמן, שכלל אינו יודע אודות קיומו של משא ומתן להסדר טיעון והכנת טיוטה של כתב אישום מתוקן, מסרתי לידיו את טיוטת כתב האישום המתוקן שהוצגה על-ידי הסניגור, והצעתי שייפנה לממונים עליו בפרקליטות המדינה בבקשת הוראות. זמן קצר לאחר מכן נמסרה לי הודעה שהמבקשת עומדת על בקשתה גם לגבי המשיב 2.

אלמלא יוחסה למשיב 2 בכתב האישום גם עבירה של הדחה בחקירה, נוטה הייתי לדחות את הבקשה להארכת המעצר ביחס אליו. אך לנוכח קיומו של אישום זה נראה לי נכון לנהוג על-פי הכלל הרגיל, שלפיו אין בית-משפט זה נוטה לבחון את מצב הראיות במשפט במסגרת דיון בבקשה להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים. הדרך המקובלת לקיומו של בירור כזה היא בהגשת בקשה לעיון חוזר בצדקת המעצר לבית-המשפט שלדיון. יצוין, כי במהלך הדיון לפניי שאלתי את סניגורו של המשיב 2 מדוע לא פנה לבית-המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר במעצר שולחו; מה גם שעדותה של אלמנת המנוח נמסרה בבית-המשפט בישיבת יום 2.4.03, היינו לפני יותר מארבעים ימים. לשאלה זו לא קיבלתי תשובה מניחה את הדעת.

בנסיבות שנוצרו, אני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב 2 בשלושים ימים בלבד, תחת תשעים הימים המבוקשים. הארכת המעצר לתקופה מוגבלת כאמור תאפשר לסניגורו של המשיב 2 לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בצדקת המעצר. מניין התקופה היא מיום 13.5.03 או עד למתן פסק-דין בעניינו בת.פ. 969/03, או עד למתן החלטה אחרת של בית-המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר כאמור, לפי המוקדם מבין המועדים.