בש"פ 4143/13סוהיר איוב נ. מדינת ישראל

1.

לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

כתב האישום שהוגש נגד העותרת

2.

בכתב האישום שהוגש נגד העותרת, לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 29300-04-10), יוחסה לעותרת, עורכת דין במקצועה, עבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.

בכתב האישום נטען כי העותרת, נהגה, מאז הסמכתה כעורכת דין, לפקוד אסירים בטחוניים הכלואים בבתי כלא בישראל ושחלקם משתייך לארגון " מהג'ת אל קודס " (להלן: הארגון ) שהוכרז, ביום 3.6.2010, כהתארגנות בלתי חוקית, ומהווה חלק מארגון הג'יהאד האסלאמי, שאף הוא הוכרז כהתארגנות בלתי חוקית.

מעובדות כתב האישום עולה כי אדם בשם עאמר עאשור, המכונה " אבו חמזה " (להלן: אבו חמזה ), שהוא אחד מפעילי הארגון, ומקום מושבו בעזה, יצר קשר עם העותרת " וביקש לשכור את שירותיה על מנת לבקר את אסירי הארגון הכלואים בבתי כלא השונים בישראל, ובתוך כך להעביר אליהם ומהם מידע הנוגע לארגון ". העותרת הסכימה לשמש גורם מקשר להעברת מידע והנחיות בין הנהגת הארגון לבין אסירים במקומות שונים, וזאת " במהלך שני ביקורים " שערכה במתקני כליאה, בתאריכים 20.2.2011 ו-4.4.2011. לפני ביצוע הביקורים, כך נטען, הציגה עצמה העותר בכזב, בפני אנשי שירות בתי הסוהר, כמי שמייצגת את אסירי הארגון, ובהתאם להצהרתה זו, היא קיבלה אישור להפגש עם האסירים. בשני הביקורים הנ"ל, הגיעה העותרת לבתי סוהר שונים, נפגשה עם האסירים ו" רשמה מפיהם מסרים שונים בנושאים הקשורים לארגון ". נטען בכתב האישום, כי העותרת העבירה את המסרים בין אסירים בבתי הכלא השונים, וכן לאבו חמזה בעזה, " והכל במטרה לקדם את ענייני הארגון, ולאפשר את פעילותו ".

עוד נטען בכתב האישום, כי העותרת העלתה את המסרים על הכתב והעבירה אותם לאסירים אחרים או לאבו חמזה בעזה, באמצעות הפקס או הטלפון " והכל תמורת שכר טרחה שנע בין 400-800 ₪ לאסיר, ששולם לה על ידי אבו חזמה מעזה באמצעות העברה בנקאית ".

תעודות החסיון שהוצאו בתיק זה

3.

ביום 27.2.2013, חתם השר לבטחון הפנים, מר יצחק אהרונוביץ', על " תעודה בדבר ראיות חסויות מטעמי אינטרס ציבורי חשוב ", בהתאם לסעיף 45 לפקודת הראיות. בתעודה זו, הביע השר לבטחון הפנים את דעתו כי גילוי מידע בנושאים שיפורטו להלן, או מסירתו, יש בהם כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, באשר הם עלולים " לחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה ולפגוע ביעילות פעולותיה ".

ואלה הם הנושאים המפורטים בתעודת החסיון:

"כל פרט או מידע שעניינם: השיטה, המקום, האמצעים ואופן הביצוע הטכני ששימשו בביצוע הקלטת השמות במהלך החקירה בתיק זה, למעט מידע המתייחס לתקינות מכשיר ההקלטה, לתקינות מדיית ההקלטה ולפעולות שנעשו בקשר אליהם.

כל פרט או מידע שעניינם: השיטה, המקום, האמצעים ואופן הביצוע הטכני ששימשו בביצוע ההקלטות וההסרטות במהלך חקירה זו, למעט מידע המתייחס לתקינות מכשיר ההקלטה וההסרטה, לתקינות מדיית ההקלטה וההסרטה ולפעולות שנעשו בקשר אליהם".

4.

ביום 14.3.2012, נחתמה תעודת חסיון נוספת, והפעם על-ידי שר הבטחון דאז, מר אהוד ברק, בתוקף סמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות, אשר הביע את דעתו כי מסירת ראיות ופרטי מידע בנושאים שיפורטו להלן, עלולה לפגוע בבטחון המדינה. להלן הנושאים המפורטים בתעודת החסיון:

"1. מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

2.א. שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3.תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי, לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

4.החסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי".

בתעודת חסיון זו צוין כי היא באה בנוסף לתעודת חסיון שנחתמה על-ידי שר הבטחון ביום 26.8.2011. תעודה זו לא צורפה לחומר המונח לפניי, ולא הועלו טענות בנוגע אליה, כך שהיא אינה נוגעת לעתירה זו.

העתירה לגילוי ראיה חסויה

5.

בעתירה שהוגשה על-ידי בא כוחה של העותרת, עו"ד וסים דכוור, נטען כי ביום 16.2.2011, הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים ליתן היתר להאזנת סתר לשיחותיה של העותרת, כאשר בגוף הבקשה נטען כי קיים יסוד לחשש כי היא מעורבת בעבירה שיש בה סכנה לבטחון המדינה. בין היתר, נאמר בבקשה כי העותרת חשודה במתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, חברות בהתאחדות בלתי מותרת, קשירת קשר לביצוע פשע, ומגע עם סוכן חוץ. הבקשה אושרה ביום 16.2.2011, על-ידי הנשיאה מוסיה ארד, כאשר תקופת האזנות הסתר היא מיום 16.2.2011 עד 16.4.2011. ביום 3.4.2011, ניתן צו נוסף, שתוקפו ליום אחד, 4.4.2011, להאזנת סתר לגורם ששמו הושמט מעותק הבקשה שנמסר לבא כוח העותרת, כאשר נטען כי האזנה זו נדרשת במסגרת חקירתה של העותרת עצמה.

עו"ד דכוור טוען כי יש לחשוף בפני העותרת את החומר החסוי ואת הנימוקים ששימשו בסיס למתן צו להאזנת הסתר, על-מנת לבחון את חוקיות הצו ואת " חוקיות פירותיו ". עוד נטען, כי המידע שנמסר לבית המשפט כבסיס למתן צו האזנת הסתר " הוא מידע מטעה ושגוי, דבר שמשליך על חוקיות הצו שניתן ופירותיו ". הכוונה היא לטענה המופיעה בבקשה למתן היתר להאזנת סתר, ולפיה העותרת חשודה במגע עם סוכן זר. בפועל, לא נכללה עבירה זו בכתב האישום נגד העותרת, ומכאן יש להסיק כי מדובר בטענות לא נכונות ואף מטעות, אשר הם שהביאו, בין היתר, למתן הצו להאזנת סתר.

בדיון שהתקיים בנושא, טען עו"ד דכוור כי יש בדעתו להעלות טענה שעניינה הגנה מן הצדק, והוא זקוק למידע המצוי ברשות המשיבה, על-מנת להראות כי עורכי דין נוספים היו מעורבים בהעברת מידע בין אסירים, ולכן מדובר באכיפה בררנית. בנוסף, נטען כי בחקירה הוזכר שמו של עו"ד מונזר חאג' ומתעורר חשש כי הוא זה שחשף את דבר פעילותה הנטענת של העותרת, על-מנת לסלק אותה מהשטח כמתחרה שפעלה באותו תחום כמו שלו. עו"ד דכוור הביע את בטחונו כי לאחר שבית המשפט יעיין בחומר החסוי, הוא יתן את דעתו לשאלה " איזה חומר חיוני להגנה ".

תשובת המשיבה בחלק הגלוי

6.

עו"ד יעל שרף, באת כוח המשיבה, טענה כי, מתוך היכרותה את החומר החסוי, אין בו דבר שיכול להועיל לעותרת בהגנתה. אשר לטענה, כי הוצג בפני בית המשפט אשר דן בבקשה למתן היתר להאזנת סתר, מידע שקרי, ככל שהדבר נוגע למגע של העותרת עם סוכן זר, נטען על-ידי המשיבה כי קיימת תשתית ראייתית בענין זה, ומסיבה שלא הובהרה, לא יוחסה לעותרת עבירה בענין זה. עוד נמסר, כי הפרקליט אשר טיפל בהגשת כתב האישום התמנה לאחרונה לכהונת שופט, והמשיבה לא סברה כי יש מקום לברר עמו את הסיבה להימנעותו מהאשמתה של העותרת בעבירה של מגע עם סוכן זר.

עו"ד שרף הוסיפה כי תוצרי האזנות הסתר מצויים בחומר הגלוי שנמסר לעותרת, כמו גם כל חומר החקירה שנאסף בעניינה, לרבות אמרותיה והודעות נוספות שנגבו על-ידי חוקרי המשטרה. לפיכך, התבקשתי לדחות את העתירה.

7.

בהסכמת ב"כ העותרת עיינתי בחומר החסוי, ושמעתי הסברים אודותיו מאת באת כוח המשיבה ונציגי השב"כ. לאחר שבחנתי את החומר הגלוי והחסוי, אשר

נמסר לי במהלך הדיון בחלק החסוי, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לחשוף פרטים כלשהם מהחומר החסוי, שכן חשיפת פרטים כלשהם, מעבר לחומר שנמסר לעותרת, עלולה לפגוע בבטחון המדינה. כפי שיובהר בהמשך, הגעתי למסקנה כי אין בחומר זה כדי לסייע לעותרת בהגנתה, בשים לב לקו או קוי ההגנה, שהותוו על-ידי בא כוחה.

עתירה לגילוי ראיה חסויה – הבסיס הנורמטיבי

8.

בהחלטה שניתנה על-ידי בבש"פ 3311/13 פלוני נ' מדינת ישראל (25.7.2013), שבמסגרתה הפניתי להחלטה אחרת שניתנה על-ידי בנושא זה (בש"פ 5965/12 פלוני נ' מדינת ישראל

(18.10.2012), ציינתי כי:

"העקרון הבסיסי שנקבע בהלכה הפסוקה, הוא כי במקום שבו מדובר בראיה החיונית להגנתו של הנאשם, ובעיקר כאשר יש בה פוטנציאל ראייתי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו, כי אז יש להעדיף, ככלל, את גילויה של הראיה, על פני חסיונה".

ועוד הוספתי כי " חיוניותו של החומר להגנת הנאשם נקבעת, בכל מקרה ומקרה, על פי שדה המחלוקת בין התביעה לנאשם " (ע"פ 889/96 מזאריב נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 433 (1997)).

דיון והכרעה בעתירה

9.

בענייננו, רובו ככולו של החומר הראייתי נמסר לעותרת, ואין חולק כי היא עצמה לא נחקרה בשב"כ, אלא על-ידי משטרת ישראל בלבד.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בכובד ראש בחומר החסוי, הגעתי למסקנה, כאמור, כי אין בו מידע העשוי לתרום להגנתה של העותרת, ומנגד חשיפתו של החומר עלולה לגרום לפגיעה קשה בבטחון המדינה.

מכאן אעבור לדון בטענות ההגנה האפשריות שהעלה בא כוח העותרת. הטענה העיקרית היא כי ההיתר להאזנת הסתר ניתן עקב הטעיה של בית המשפט ומסירת פרטים לא נכונים לגבי מעורבותה של העותרת במגע עם סוכן זר. התשובה לכך מופיעה בגוף כתב האישום בו נטען, והדבר אינו מוכחש על-ידי העותרת, כי היא עמדה בקשר עם אבו חמזה שהוא פעיל בארגון בלתי חוקי (מהג'ת אל קודס) המהווה חלק מארגון הג'יהאד האסלמי. התשתית הראייתית, המבססת אשמה לכאורית זו, מצויה בחומר החקירה הגלוי. מסיבה שלא הובהרה די צורכה, לא יוחסה לעותרת עבירה של מגע עם סוכן זר, אך מובן, כי עצם העלאת החשד במסגרת הבקשה לקבלת היתר להאזנת סתר, אינו בגדר הטעייה או מסירת פרטים כוזבים או בלתי מדוייקים.

אשר לטענה בדבר אכיפה בררנית, לא מצאתי לכך כל תימוכין בחומר החסוי, ולפיכך אין בחשיפתו של החומר כדי לבסס טענה כלשהי בעניין זה.

הועלה על-ידי עו"ד דכוור שמו של עורך דין נוסף, והתבקשתי לבדוק את מידת מעורבותו בפרשה. בדיקתי העלתה כי אין בחומר החסוי פרטים כלשהם, שאינם מופיעים בחומר הגלוי, ככל שהדבר נוגע לפעילותם של גורמים נוספים, הרלבנטיים לכתב האישום שהוגש נגד העותרת.

מן הראוי להזכיר כי תוצרי האזנות הסתר, אשר בוצעו בעקבות צווי בית המשפט, נמסרו לעותרת, כך שהיא יכולה לבסס כל טענת הגנה שתמצא לנכון, על יסוד תוכנן של האזנות סתר אלו.

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להדחות.