בש"פ 1221/16 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי שתי עתירות לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

כתב האישום שהוגש נגד העותרים

1.

נגד העותרים הוגש כתב אישום, המייחס להם את העבירות

הבאות: התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) (3 עבירות); מעשי פזיזות או רשלנות, לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין; ניסיון לתקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382א(ב)(1),(2) ו-(3), בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין (3 עבירות); ניסיון לתקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382א(ב)(2),(3), בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין (35 עבירות); נשיאת והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין (22 עבירות); וניסיון הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין (3 עבירות). כתב האישום מייחס לעותר בבש"פ 1221/16 (להלן: העותר 1 ) עבירה נוספת של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין, וכן עבירה של ניסיון תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(ב)(1),(2) ו-(3), בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין. להלן תמצית העובדות באישומים המיוחסים לעותרים:

(א)

באישום הראשון נטען, כי ביום 25.4.2015, הצטרפו העותרים להתפרעות שהתקיימה בסמוך לשכונת עיסוויה במזרח ירושלים (להלן:

שכונת עיסוויה ), במהלכה ירו העותרים זיקוקים ויידו אבנים לעבר כוחות הביטחון, אשר שהו במקום.

(ב)

במסגרת האישום השני, נטען כי בסמוך או במהלך חודש יוני 2015, הכינו העותרים בקבוקי תבערה והשליכו אותם לעבר כלי רכב של כוחות ביטחון שעמדו אותה עת בכניסה לשכונת עיסוויה.

(ג)

על-פי האישום השלישי, בסמוך לחודש אוגוסט 2015, הכינו העותרים בקבוקי תבערה, יחד עם אדם נוסף , בשם אכרם דארי (להלן: אכרם ), והצטרפו להתפרעות שהתקיימה בסמוך לכניסה לשכונת עיסוויה. השלושה החלו ליידות אבנים לעבר כוחות הביטחון, ולאחר מכן השליכו בקבוקי התבערה לעברם.

(ד)

במסגרת האישום הרביעי, נטען כי ביום 4.10.2015, הצטרפו העותרים להתפרעויות שהתקיימו בשכונת עיסוויה בעקבות הריגת המחבל פאדי עלון, כשהם מצוידים בבקבוקי תבערה. במסגרת העימותים, החלו העותרים, יחד עם אכרם, ליידות אבנים לעבר כוחות הביטחון אשר שהו במקום, ולאחר מכן השליכו בקבוקי התבערה לעברם.

(ה)

באישום החמישי, המיוחס לעותר 1 בלבד, נטען כי ביום 5.10.2015, השתתף העותר 1 בהתפרעות שהתקיימה בשכונת עיסוויה, במהלכה יידה שתי אבנים לפחות, לעבר כוחות הביטחון אשר שהו במקום.

תעודת החיסיון

2.

שר הבטחון, מר משה יעלון, חתם, ביום 25.11.2015, על " תעודה בדבר ראיות חסויות ", בהתאם לסעיף 44(א) לפקודת הראיות. בתעודה זו הביע שר הבטחון את דעתו כי מסירת ראיות ופרטי מידע, הנוגעים לעותרים שהואשמו בכתב האישום, בנושאים המפורטים להלן, עלולה לפגוע בבטחון המדינה.

ואלה הנושאים המפורטים בתעודת החסיון:

"1. מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

2.א. שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3.תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

4.החסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי."

העתירה לגילוי ראיה

3.

בתאריכים 14.2.2016 ו-21.2.2016, הגישו העותר 1 והעותר בבש"פ 1419/16

(להלן: העותר 2 ), שתי עתירות לגילוי ראיות חסויות המהוות חומר חקירה בעניינם. ביום 22.2.2016, הוריתי על איחוד הדיון בשתי העתירות.

4.

במסגרת עתירתו, מבקש בא כוח העותר 1, עו"ד אנדרה רוזנטל, לעיין בתרשומות שנרשמו במהלך שהייתו של העותר 1 בכלא " מגידו ", ו" בכל חומר הקשור לחקירתו של העותר, לרבות היתרים מיוחדים, צילומי וידאו, תחקורים עם אנשי מרות ושיחות עם מדובבים ", ולבחון את " קביעת פרקליטות מחוז ירושלים כי אין בחומר זה כדי לתרום להגנתו ".

5.

באת כוח העותר 2, עו"ד לאה צמל, ציינה כי בחשיפת החומר החסוי בעניינו, יהא

" משום גילוי אמצעים ו/או פעולות פסולות שננקטו נגד העותר שלא כדין ותוך הפרת זכויותיו ", וכי החיסיון הגורף על המידע המפורט בתעודת החיסיון ימנע את ניהול הגנתו של מרשה על הצד הטוב ביותר. עו"ד צמל הוסיפה וטענה, כי הנזק שייגרם בשל אי גילוי הראיות החסויות גדול לאין ערוך מהנזק אשר ייגרם כתוצאה מחשיפתן, ולפיכך " הצורך לגלות המידע לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שלא לגלותו ".

6.

בדיון שהתקיים ביום 29.3.2016, ביקש בא כוח העותר 1, כי בית המשפט יעיין בחומר החקירה החסוי, ובפרט ב" מה שנעשה למבקש [העותר 1] בעת חקירתו מה-28-29 לחודש אוקטובר

2015 ". בא כוח העותר 1 הוסיף, כי ברצונו לקבל פרטים על הטיפול הרפואי שקיבל מרשו בכלא " מגידו ", שכן, לדבריו, " יש תיעוד חלקי מאוד של הרופא של שב"ס שבדק אותו ". באת כוח העותר 2 טענה כי יש למסור לידיה הקלטות שבוצעו במהלך החקירות למרשה, על מנת להבין כיצד פעלו המדובבים, שכן, לטענתה, " הוא נחקר על ידי משתפי פעולה באיומים, באופן של חקירה בלתי חוקי ", והוסיפה כי הדבר דרוש " לשם ניהול משפט זוטא ואולי אף לצרכים אחרים שלא ברורים כעת ".

תגובת המשיבה בחלק הגלוי

7.

במענה לטענות העותרים, טענה המשיבה באמצעות בא-כוחה, עו"ד עמרי כהן, כי אין בעתירות " פירוט או מיקוד " בנוגע לקו ההגנה הצפוי של העותרים, ומשכך אין המשיבה יודעת כיצד לבחון את הדברים. עם זאת, הבהירה המשיבה, כי לאחר ש" עברה על כל החומר החוסה תחת תעודת החיסיון בעניינם של העותרים ", נמצא כי אין בו כל מידע אשר עשוי לסייע להגנתם. המשיבה הוסיפה וטענה, לעניין מצבו הרפואי של העותר 1, כי " אין בחומר החסוי שום דבר שיגלה בעיה רפואית לעותר זה ".

דיון והכרעה

8.

סעיף 44(א) לפקודת הראיות, שכותרתו " חסיון לטובת המדינה ", מורה בזו הלשון:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".

9.

בהחלטה שניתנה על ידי בבש"פ 5965/12 פלוני נ' מדינת ישראל (18.10.2012), עמדתי בהרחבה על העקרונות שנקבעו בבית משפט זה, בנוגע להכרעה בעתירות לגילוי ראיה חסויה, אשר מוגשות בהתאם לסעיף 44 לפקודת הראיות. ציינתי בהקשר זה, כי הכרעה בעתירה לגילוי ראיה חסויה נעשית בשני שלבים: " בשלב הראשון על בית המשפט לקבוע האם אכן קיים חשש לפגיעה בבטחון המדינה או ביחסי החוץ של המדינה, אם תחשף הראיה. במידה שהתשובה לכך חיובית, על בית המשפט לערוך, בשלב השני, איזון בין אינטרסים נוגדים, לצורך הכרעה בעתירה לגילוי הראיה החסויה ".

האינטרסים הנוגדים הינם הצורך בקיומו של הליך הוגן, חשיפת האמת ועשיית צדק, מחד גיסא; והאינטרס שעניינו הגנה על בטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, מאידך גיסא (בש"פ 5048/15 אלברט נ' מדינת ישראל

(30.8.2015); בש"פ 2849/15 אבו סאלח נ' מדינת ישראל (11.6.2015 ); בש"פ 4143/13 איוב נ' מדינת ישראל (25.8.2013)).

10.

עקרון היסוד אשר נקבע בהלכה הפסוקה, הוא כי מקום בו עסקינן בראיה החיונית להגנתו של הנאשם, ובעיקר כאשר יש בה פוטנציאל ראייתי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו, כי אז יש להעדיף, על דרך הכלל, את גילויה של הראיה, על פני חסיונה (בש"פ 8367/15 פלוני נ' מדינת ישראל (22.2.2016); בש"פ 3490/14 לנדסברג נ' מדינת ישראל (19.6.2014); בש"פ 3311/13 פלוני נ' מדינת ישראל (25.7.2013)).

11.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה החסוי, לבקשת העותרים, והצגתי שאלות לבא כוח המשיבה ולנציגי שירות הביטחון הכללי, וקיבלתי מהם תשובות והסברים, הגעתי לידי מסקנה כי דין העתירות להידחות. מעיון בחומר החסוי עולה כי הוא מצוי כולו בגדרי תעודת החיסיון, והשתכנעתי כי גילויו של החומר עלול לגרום לפגיעה של ממש בבטחון המדינה.

עוד מצאתי כי אין בחומר החסוי ראיות או מידע העשויים לתרום להגנתם של העותרים, וגם אם קיימת תועלת מזערית העשויה לצמוח להגנה מחשיפת פרטים מסויימים מהחומר החסוי, היא אינה שקולה כנגד הפגיעה האפשרית בבטחון המדינה, לוּ ייחשף החומר.

דברים אלה אמורים גם ביחס לטענות זוטא אפשריות וגם בנוגע לפרטים אודות מצבו הרפואי של מי מבין העותרים, במהלך החקירה.

12.

אשר על כן, העתירות נדחות.