בש"פ 3311/13פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

כתב האישום שהוגש נגד העותר

2.

עניינו של כתב האישום שהוגש נגד העותר, הוא בקשירת קשר בינו לבין שני אסירים בטחוניים נוספים לחטיפת חייל צה"ל, על-מנת להביא לשחרור נוסף של אסירים, בעקבות " עסקת גלעד שליט ". העותר מרצה עונש של מאסר עולם ועוד 20 שנות מאסר מצטברים, בגין ביצוע עבירה של רצח וניסיון רצח, והוא מצוי באגף הבטחוני בכלא " שקמה " באשקלון.

אסיר נוסף, אברהים גנימאת (להלן: אברהים ) שפוט למאסר עולם ועוד 16 שנות מאסר במצטבר, וזאת, בין היתר, בגין ביצוע עבירות של אינוס ורצח, ואף הוא ריצה את עונשו באגף הבטחוני בכלא " שקמה ". מחמד עמור (להלן: מחמד ) הוא אסיר השפוט לעשר שנות מאסר, על רקע ביצוע עבירות כנגד בטחון המדינה, והוא ריצה את מאסרו באגף הבטחוני בכלא " שקמה ".

בכתב האישום נטען, כי במהלך חודש ינואר 2012, נפגשו השלושה בכלא וקבלו על כך שהם לא שוחררו במסגרת " עסקת שליט ", ובעקבות כך, הם קשרו קשר להביא לחטיפת חייל ישראלי נוסף, כדי שהדבר יוביל לשחרור אסירים בטחוניים נוספים, במסגרת עסקת חליפין. באותו מפגש, סיפר אברהים כי הוא מכיר אדם בשם רמזי ערער (להלן: רמזי ), שהוא קרוב משפחתו ומתגורר בישוב בית צוריף, כאשר לדבריו " ניתן לסמוך עליו שיקדם מחוץ לכותלי הכלא את תכנון וביצוע חטיפת החייל ". מחמד הוסיף, באותו מעמד, כי " הוא מכיר פעיל טרור מעזה שיוכל לסייע אף הוא בהוצאת הקשר אל הפועל ". בהמשך, מסר אברהים למחמד את מספר הטלפון של רמזי, על גבי פתק, וסוכם כי מחמד יעביר את המספר לפעיל הטרור מעזה, על-מנת שזה יקדם את הקשר מול רמזי. עוד סוכם, כי אברהים יעדכן את רמזי כי הוא צפוי לקבל, בזמן הקרוב, שיחת טלפון מפעיל הטרור בעזה.

במסגרת הקשר ולשם קידומו, קיבל מחמד טלפון נייד, מדובר הפתח בכלא " שקמה ", ויצר באמצעותו קשר טלפוני עם תושב עזה בשם מחמד ברכה אלעמור (להלן: ברכה ), פעיל בארגון גדודי חללי אלאקצא, ארגון שהוכרז על-ידי שר הבטחון כהתאחדות בלתי מותרת. בכתב האישום צוין, כי מחמד הכיר את ברכה מפעילות קודמת נגד בטחון המדינה. במהלך השיחה בין ברכה למחמד, טען האחרון כי רמזי יוכל לסייע, כדי להוציא לפועל פיגוע של חטיפת חייל, על-מנת להביא לשחרור אסירים, וברכה הסכים לתכנית והצטרף לקשר. באותה שיחה, מסר מחמד לברכה את מספר הטלפון הנייד של רמזי, והשניים סיכמו כי ברכה יתקשר אל רמזי " על מנת לקדם את הקשר ". סמוך לאחר מכן, עדכן מחמד במעשיו את אברהים. עם קבלת העדכון, יצר אברהים קשר טלפוני עם רמזי ומסר לו כי בחור מעזה מעוניין לשוחח עמו, וכאשר רמזי שאל באיזה עניין מדובר, נותקה השיחה.

כחודש לאחר מכן, יצר ברכה קשר טלפוני עם רמזי ומסר לו כי הוא נשלח מטעם אברהים כדי לשוחח עמו, ושאל את רמזי אם יוכל לנסוע לסעודיה, בשליחותו. ברכה הבהיר כי מדובר בנסיעה שתתקיים ביום 15.5.2012 ביחד עם נוספים, העולים לרגל למכה, במועד זה. רמזי הסכים וברכה הדריך אותו להרשם לנסיעה, ביחד עם קבוצת העולים לרגל, ולדאוג כי יהיו ברשותו תעודת זהות ודרכון בתוקף. לאחר כשבועיים, יצר ברכה קשר טלפוני נוסף עם רמזי ושאל אותו אם הוא השלים את ההכנות לנסיעה, ורמזי מסר כי נותר לו עדיין להוציא דרכון. ביום 30.4.2012, יצר ברכה קשר טלפוני, בפעם השלישית, עם רמזי וביקש לדעת אם הכל מוכן לנסיעה לסעודיה, ורמזי השיב בחיוב, למרות שהוא טרם השלים את ההכנות לנסיעה. במהלך השיחה, שאל רמזי את ברכה מה עליו לעשות בסעודיה, והלה השיב כי לא ניתן לדבר על כך בטלפון וכי יעביר לו בדואר אלקטרוני את מטרת הנסיעה. רמזי אמר לברכה כי אין ברשותו תיבת דואר אלקטרוני, וסוכם בין השניים כי ברכה יעביר, בהמשך, לרמזי כתובת דואר אלקטרוני, שבאמצעותה הם יתקשרו ביניהם. בנוסף, מסר ברכה לרמזי כי יקבל בקרוב שיחת טלפון מאדם המכונה " אבו ראמי ", שאותו הוא עתיד לפגוש בסעודיה וזה " יעביר לידיו חפץ ".

ואכן, סמוך לאחר מכן התקשר אבו ראמי לרמזי ואמר לו כי הוא משוחח עמו מטעמו של ברכה, וביקש ממנו כי, בהגיעו לסעודיה, ייצור עמו קשר טלפוני, לאחר שיציג את עצמו בשם " צדאם ". רמזי הסכים לעשות כן, והוא דיווח על השיחה עם אבו ראמי לברכה, לאחר שהאחרון יצר עמו קשר טלפוני נוסף.

בתאריך 2.5.2012, כיומיים לאחר אותה שיחה, נעצר רמזי באשדוד, בהיותו שוהה שלא כדין בישראל, ונטען בכתב האישום כי " בכך סוכלה התוכנית ".

המאשימה טוענת כלפי העותר כי עמד במגע עם סוכן חוץ וקשר קֶשֶר לביצוע פשע, שהוא חטיפה לשם סחיטה, וכי במעשיו אלו היה כדי לפגוע בבטחון המדינה. לאור האמור, יוחסו לעותר בכתב האישום עבירות אלה: מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); וקשירת קשר לפשע (חטיפה לשם סחיטה), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

תעודת החסיון

3.

ביום 10.9.2012, חתם שר הבטחון דאז, מר אהוד ברק, על " תעודה בדבר ראיות חסויות ", בהתאם לסעיף 44(א) לפקודת הראיות. בתעודה זו הביע שר הבטחון את דעתו כי מסירת ראיות ופרטי מידע הנוגעים לעותר, בנושאים המפורטים להלן, עלולה לפגוע בבטחון המדינה.

ואלה הנושאים המפורטים בתעודת החסיון:

"1. מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

2.א. שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.

אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3.תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

4.החסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי."

העתירה לגילוי ראיה חסויה

4.

בעתירה, שהוגשה על-ידי באת כוחו של העותר, עו"ד לאה צמל, נטען כי הושמטה מתעודה החסיון הבהרה לפיה תעודה זו לא תחול, מקום בו יטענו טענות פסול, אם מטעם העותר או מטעם עד תביעה בתיק. יצוין, כי בדיון שנערך בפניי, הודיעה באת כוח המשיבה, עו"ד חגית גלוסקא, כי אין מחלוקת שפרטים הנוגעים לטענות פסול, לא יהיו חסויים.

עוד נטען, כי התביעה מבססת את ראיותיה על עדותם של עדים מפלילים ועל שיחות טלפון והקלטות, בעוד שהעותר מכחיש את האשמה. לטענת העותר, יש לחשוף בפניו כל חומר העשוי לסייע לו בהגנתו, ובכלל זה הקלטות ותמלילים של שיחות טלפון שיצאו או נכנסו לכלא. הפרטים הללו דרושים, על מנת " לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים ", ואף להשפיע על מידת עונשו של העותר. בנוסף, מבקש העותר לקבל רשימה ובה פירוט, ולו בקווים כלליים, של חומר הראיות החוסה בצל תעודת החסיון.

באמצעות החומר החסוי, כך נטען, מבקש העותר לעורר ספק סביר במיוחס לו, ולהוכיח כי " לא נשקפה לרגע אחד כל סכנה קלה או כבדה לבטחון ", שכן מהרגע הראשון כל המהלכים המתוארים בכתב האישום, היו " חשופים וגלויים בפני רשויות הבטחון ".

5.

בדיון שהתקיים בנושא, אישרה עו"ד צמל כי נמסרו לה 3 פראפרזות מהחומר החסוי. פראפרזה אחת מבוססת על חקירתו של רמזי ובה צוין כי הלה התבטא, במספר הזדמנויות, בפני מי שאינו איש מרות " כי לא ידע מה מטרת היציאה " לסעודיה. מפראפרזה שניה עולה, כי רמזי התבטא בפני מי שאינו איש מרות כי אברהים " לא היה מודע לתכנון הפעילות הצבאית בה היה מעורב מול רצועת עזה ". בפראפרזה מחקירתו של אברהים נאמר, כי הלה הציע " לאחר " לומר בחקירתו כי העותר " יזם את קשירת הקשר לפעילות בטחונית ".

בפתח הדיון, נמסרה לעו"ד צמל פראפרזה נוספת מהחומר החסוי, וממנה עולה כי לאחר 30.5.2012, (מועד חקירתם של אברהים ומחמד) תכננו השניים " לייחס את היוזמה לפעילות הבטחונית [לעותר], וזאת מאחר [שהעותר] ממילא מרצה מאסר עולם וכן מאחר שנטען כי ביקוריו של [העותר] יפגעו פחות כתוצאה מכך ". יצוין, כי בעקבות פראפרזה אחרונה זו נמסר על-ידי באת כוח המשיבה כי התביעה לא תטען כי העותר היה היוזם של קשירת הקשר.

עו"ד צמל טענה במהלך הדיון, כי קשירת הקשר נעשתה על-ידי אברהים ומחמד, והם בלבד, מבלי שהיה לעותר כל קשר לעניין זה. אשר לאשמה שעניינה מגע עם סוכן זר, נטען על-ידי עו"ד צמל כי, גם לגישת התביעה, העותר אינו מעורב בכך ועל כן אין לאשמה זו כל בסיס. עו"ד צמל הוסיפה וטענה כי יש חשיבות רבה, מבחינתה, לחשיפת הקלטות של שיחות שנוהלו מהכלא, ובעיקר אם קיימת שיחה שבה נטל חלק העותר עצמו.

מן הראוי לציין, בהקשר זה, כי בכתב האישום נטען, אמנם, כי העותר שוחח באמצעות טלפון נייד שקיבל מדובר הפתח, עם פעיל בגדודי אלאקצא מעזה, אך בתחילת הדיון הודיעה באת כוח המשיבה כי נפלה טעות בכתב האישום, שכן שיחה זו מיוחסת למחמד ולא לעותר. מכאן, שהתביעה אינה מייחסת לעותר כל שיחה אל גורם כלשהו מחוץ לכלא וכן כל פעילות, פרט לקשירת הקשר עם מחמד ואברהים. עו"ד צמל חזרה על הטענה, לפיה שירותי הבטחון היו מודעים לשיחות בין האסירים מהשלב הראשון, והיא אף העלתה השערה כי אסירים אלה הופעלו על-ידי גורמי הבטחון, כאשר הקשרים עם החוץ " היו מודרכים ויזומים בידי שירות הבטחון ".

לפיכך, חזרה עו"ד צמל על בקשתה לחשיפת החומר החסוי, דבר אשר נחוץ לטענתה להגנתו של העותר, ולמצער, יש חשיבות לדבר, לעניין עונשו של העותר.

תגובת המשיבה בחלק הגלוי

6.

עו"ד גלוסקא, באת כוח המשיבה, טענה כי מעבר לפראפרזות שהומצאו לעו"ד צמל, לא ניתן לגלות דברים נוספים, מחשש לפגיעה בבטחון המדינה. הובהר, כי כל המעורבים בפרשה נותנים את הדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לאחר שהוגשו נגדם כתבי אישום נפרדים. העותר עצמו לא נחקר על-ידי גורמי השב"כ, כאשר הראיות בעניינו מבוססות על הפללותיהם של אברהים ומחמד, אשר מסרו כי העותר היה שותף לקשירת הקשר, ולשיטתם הוא היה אף היוזם של הדבר. כזכור, התביעה אינה מייחסת לעותר את היוזמה לקשירת הקשר.

עו"ד גלוסקא ציינה עוד כי עתירה לגילוי ראיה חסויה הוגשה לבית משפט זה גם על-ידי רמזי, ונדונה בפני השופטת ד' ברק-ארז (בש"פ 8216/12 פלוני נ' מדינת ישראל (29.11.2012)). העתירה נדחתה, לאחר שהמשיבה הצהירה כי רמזי לא ידע " מהו זיהויו הארגוני או הרקע הבטחוני האסור של ברכה ", וכן הסכימה, כי לא נמסר לרמזי במפורש " מה היתה מטרת היציאה לסעודיה ". אשר לשיחות שהתקיימו בין המעורבים בפרשה, הרי שהתשתית הראייתית מבוססת על הודעות גלויות שנמסרו על-ידם, וכמובן שניתן לעשות שימוש בראיות אלה. בהתייחס לבקשה לקבלת רשימה של החומר החסוי, טענה עו"ד גלוסקא כי אין ניתן לספק רשימה מעין זו, שכן מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה.

לפיכך, התבקשתי לדחות את העתירה.

7.

כמקובל בעתירות מעין אלה, ובהסכמת באת כוח העותר, קיבלתי לעיוני את מלוא החומר

החסוי ושמעתי הסברים אודותיו, מאת באת כוח המשיבה ונציגי השב"כ. כפי שיובהר בהמשך, לא מצאתי כי ניתן לחשוף פרטים כלשהם המצויים בחומר החסוי, מעבר לפראפרזות שנמסרו, לאחר שהגעתי למסקנה כי חשיפת המידע, כולו או חלקו, עלולה לפגוע בבטחון המדינה.

עתירה לגילוי ראיה חסויה – הבסיס הנורמטיבי

8.

בהחלטה שניתנה על-ידי בעניין דומה (בש"פ 5965/12 פלוני נ' מדינת ישראל (18.10.2012)), עמדתי בהרחבה על העקרונות שנקבעו על-ידי בית משפט זה, ככל שהדבר נוגע לעתירות לגילוי ראיה חסויה, המוגשות בהתאם לסעיף 44 לפקודת הראיות, שעניינו " חסיון לטובת המדינה ".

העקרון הבסיסי שנקבע בהלכה הפסוקה, הוא כי במקום שבו מדובר בראיה החיונית להגנתו של הנאשם, ובעיקר כאשר יש בה פוטנציאל ראייתי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו, כי אז יש להעדיף, ככלל, את גילויה של הראיה, על פני חסיונה. חיוניותו של החומר להגנת הנאשם נקבעת, בכל מקרה ומקרה, על פי " שדה המחלוקת בין התביעה לנאשם " (ע"פ 889/96 מזאריב נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 433 (1997), וראו גם, דנ"פ 1424/01 מדינת ישראל נ' חמדאן (23.4.2001); בש"פ 155/08 אבו טור נ' מדינת ישראל (19.5.2008); בש"פ 120/10 פלוני נ' מדינת ישראל (24.2.2010)).

דיון והכרעה בעתירה

9.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החסוי, הגעתי, כאמור, לידי מסקנה כי מדובר בחומר שגילויו עלול לפגוע בבטחון המדינה, ומנגד לא מצאתי כי יש בחומר זה כדי לתרום להגנתו של העותר. להלן אבאר את דבריי.

כזכור, התביעה אינה גורסת כי העותר עצמו ניהל שיחות טלפוניות עם גורמים מחוץ למתקן הכליאה, במסגרת הקשר ולשם קידומו. כל שמיוחס לו הוא עצם מעורבותו בקשירת הקשר, בהיותו שותף לשיחות עם אברהים ומחמד בעניין זה, מבלי שנטען כי היה היוזם של המהלך.

עוד ראוי לציין, כי הראיות בעניינו של העותר מבוססות, כול כולן, על אמרותיהם של מחמד ואברהים, ששמותיהם מופיעים ברשימת עדי תביעה במשפטו. על רקע יריעת המחלוקת בין הצדדים, לא מצאתי כי יש בחומר החסוי דבר שיש בו כדי לסייע לעותר בהגנתו, שעה שגרסתו של העותר היא כי לא היה שותף כלל לקשירת הקשר, ולכל היותר שמע את חילופי הדברים בין מחמד לאברהים, כמו גם אסירים נוספים שהיו במקום.

יצוין עוד, כי יש בפראפרזות שנמסרו לעותר כדי להביא לידיעתו פרטים נוספים, העולים מחקירת המעורבים בפרשה, מעבר לדברים המופיעים באמרותיהם.

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה.