בש"פ 4147/15ניסים רוקח נ. מדינת ישראל

בפני ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 11.6.2015 במ"ת 58038-03-15, שניתנה על-ידי כב' השופט נ' אבו טהה , בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע

1.

על-פי כתב האישום שהוגש נגד העורר וארבעה אחרים (להלן: עמית, יריב, אהוד וליאור ), החמישה קשרו קשר להקים מקום ותשתית לגידול סם מסוכן מסוג קנבוס, לגדל בו את הסם בכמות מסחרית. כתב האישום מייחס לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ייצור, הכנה והפקה של סם והחזקת סם שלא לצריכה עצמית.

בכתב האישום נטען, כי במסגרת הקשר, ביום 2.6.2014, שכר עמית חממה בגודל של שישה דונם במושב "נחלה", אותה החלו החמישה להכשיר כמקום לגידול סם. לשם כך, הם ניקו את שטח החממה, בהותירם שתילי עגבניות במטרה להסוות את גידול הסם, התקינו מערכת אזעקה, מערכת בקרת לחות ומערכת מצלמות, הצטיידו ביריעות החשכה, נורות חשמל ומכשיר חימום, התקינו מערכות אוורור שנועדו להוציא את האוויר המסונן החוצה ולמנוע דליפת ריחות שיוצאים משתילי הסם, והצטיידו בחומרי דישון והדברה, צינורות השקיה, עציצים, כלי עבודה וסלסלות לייבוש פרחי שתילי הסם. לאחר שסיימו להכשיר את החממה, גידלו בה החמישה את הסם, גזמו את השתילים והעבירו אותם לייבוש. לאחר מכן, הכניסו את הסם לשקיות ואחסנו אותן בתוך קרוואן נגרר שבבעלותו של עמית.

ביום 12.3.2015 יצאו החמישה בג'יפ שחובר לקרוואן לכיוון צפון, ובדרך התפצלו כך שהעורר, עמית, יריב וליאור עברו לרכב מסוג סוזוקי והמשיכו צפונה. בסמוך לשעה 14:30, במסגרת פעילות משטרתית יזומה, נעצר אהוד אשר נהג בג'יפ, ובחיפוש שערכו השוטרים בקרוואן נתפסו תשע שקיות זבל גדולות מלאות בסם, ו-14 שקיות זבל גדולות, ובתוכן 24 שקיות וואקום שקופות מלאות בסם. סך-כל כמות הסם שנתפסה עמדה על משקל כולל של 103.7 ק"ג. כמו כן, בחיפוש בדירתו של העורר ברמת-גן נמצאו שני שתילי סם מסוג קנבוס במשקל של 432.15 גרם, אותם גידל בארון, וכן כמות נוספת של סם במשקל 110.41 גרם. החמישה נעצרו, ובחקירתו שמר העורר על זכות השתיקה.

2.

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה להאריך את מעצרם של החמישה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. עמית, יריב וליאור הסכימו למעצרם עד לתום ההליכים, ואילו אהוד והעורר, הסכימו אמנם לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך ביקשו להשתחרר לחלופות מעצר. על-כן, הורה בית משפט קמא על עריכת תסקירי מעצר בעניינם.

3.

לאחר קבלת התסקיר בעניינו של אהוד, קבע בית משפט קמא כי חרף עברו הנקי, נסיבותיו אינן מצדיקות סטייה מהכלל לפיו העבירות המיוחסות לו מקימות עילת מעצר עד תום ההליכים. אהוד הגיש ערר לבית משפט זה, ובהחלטה מיום 3.6.2015 הורה השופט י' דנציגר על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים (בש"פ 3702/15). זאת, נוכח המלצתו החיובית של שירות המבחן והעובדה שמדובר באדם שעד עתה תפקד באורח נורמטיבי וחלקו בפרשה לא התברר עד תום.

4.

בדיון שהתקיים בבית משפט קמא בבקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, הפנה העורר את בית המשפט להחלטת בית משפט זה בעניינו של אהוד, וטען כי אין בינו לבין אהוד הבדל משמעותי המצדיק אבחנה ביניהם. יתר על כן, העורר הדגיש כי אהוד הוא שהסיע את כל כמות הסם ומסר גרסה שקרית בתיאום עם עמית כי הקרוואן נגנב קודם לתפיסתו על-ידי השוטרים. העורר הוסיף כי תסקיר המעצר בעניינו ממליץ לשחררו לחלופת מעצר עם פיקוח.

תסקיר המעצר

5.

תסקיר המעצר מציין כי העורר, כבן 28, רווק, אשר טרם מעצרו התגורר בגפו בדירה ברמת-גן ועבד כאחראי משמרת בבית קפה. לדבריו, הוא סיים 12 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות, וכבר שלוש שנים לומד כלכלה באוניברסיטה הפתוחה. העורר הוסיף כי בהיותו בן 15 החל להתרועע עם צעירים "בעלי רקע של מעורבות שולית ולהסתבך עם החוק". העורר גם לא גויס לצבא בגין מעורבות בפלילים.

בתסקיר צוין כי העורר מתמקד בהצגת תפקוד תקין, וכי הוא התייחס באופן מצומצם למעורבותו הפלילית ולקשריו השוליים. העורר מסר כי לפני שנה החל לצרוך סמים מסוג חשיש, ובמשך הזמן צריכה זו הפכה לשימוש קבוע והיוותה עבורו אמצעי להפגת מתחים ומצוקות. העורר גילה נכונות להשתלב במסגרת היחידה להתמכרויות. התרשמות שירות המבחן הייתה כי קיים דפוס התנהלות סביב צרכים מידיים, ללא חשיבה משמעותית ואחראית לטווח ארוך, והיעדר רתיעה מפנייה לפתרונות שוליים. צוין כי קיים סיכון למעורבותו של העורר בעבירות נוספות, ובפרט בעבירות סמים.

שירות המבחן בחן גם את חלופת המעצר והמפקחים שהוצעו (הוריו ואחותו של העורר), וההתרשמות הייתה כי מדובר במשפחה נורמטיבית ומתפקדת, וכי כיום קיימת הבנה לגבי התנהלות העורר והצורך במעורבות רבה יותר בחייו מצד הוריו. ההורים גם הבינו את החשיבות של הטיפול בהתמכרות העורר. נוכח נכונות משפחתו לסייע לעורר, והבנתו של העורר את נזקקותו לטיפול, הומלץ על שחרורו ממעצר לבית הוריו בפיקוחם ובסיוע אחותו. עוד צוין כי שירות המבחן יפעל להפנות את העורר ליחידה לטיפול בהתמכרויות במקום מגוריו והומלץ על העמדתו בפיקוח מעצר של השירות לחצי שנה.

החלטת בית משפט קמא

6.

בית משפט קמא ציין כי עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים מקימה בצדה עילת מעצר סטטוטורית. הובהר כי בעבירות סמים, ובמיוחד בעבירות של הפצת הסם, הכלל הוא שיש לעצור את הנאשם עד תום ההליכים נגדו, ורק במקרים חריגים ומיוחדים יסטה בית המשפט ממדיניות זו. צוין כי בגדר מקרים חריגים אלו עשוי להיכלל גם נאשם נעדר עבר פלילי, שאינו נטוע בעולם הסחר בסמים, וזאת כאשר לכך מצטרפת המלצה חיובית של שירות המבחן. עם זאת, נקבע גם כי היעדר עבר פלילי וגיל צעיר אינם שיקולים אשר מצדיקים כשלעצמם סטייה מהכלל האמור.

בענייננו, כך נקבע, לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהמדיניות השיפוטית בעבירות של הפצת סמים. זאת, משום שמחומר הראיות עולה כי העורר ממוקם "במעגל הראשון" של שרשרת הפקת הסם והפצתו. כמו כן, לצד כמות הסם הגדולה שנתפסה בקרוואן, נתפסו כמויות סמים נוספות, לא מבוטלות, גם בביתו של העורר וברכבו. נתונים אלו מעידים על אדם המעורה היטב בעולם הספקת הסם.

עוד ציין בית המשפט כי הערכת מסוכנותו של העורר מתחזקת הן נוכח עברו הפלילי הכולל ארבעה רישומים משנת 2004 עד לשנת 2008, והן נוכח התרשמותו של שירות המבחן לפיה מהעורר נשקפת רמת סיכון למעורבות חוזרת בעבירות בכלל ובתחום הסמים בפרט. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימים הבדלים בין עניינו של העורר לבין זה של אהוד, המצדיקים מסקנה שונה לעניין מעצרו של העורר.

נוכח כל האמור לעיל, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. נגד החלטה זו מופנה הערר דנא.

הערר

7.

בעררו חוזר העורר על טענתו לפיה יש לשחררו לחלופת מעצר משום שנסיבותיו אינן שונות באופן מהותי מנסיבותיו של אהוד. לדבריו, תפיסת שתילי הסם בביתו אינה מלמדת כי חלקו בפרשה גדול משל אהוד, אשר הוביל את הקרוואן בו נתפס הסם ואף מסר גרסה שקרית והיה מעורב בניסיון לשבש את החקירה. עוד נטען כי עברו הפלילי אינו מכביד, וכבר חלפו שנים רבות מאז הרשעותיו הקודמות בעבירות שנעברו בהיותו על סף הבגירות. העורר הוסיף כי בניגוד לאהוד, הוא "נגרר" לביצוע העבירות לאחר שמשך זמן רב צרך את הסם עד ל"טשטוש גבולות", כאמור בתסקיר המעצר. עוד הודגש כי המלצת שירות המבחן בעניינו הייתה חיובית, ויש לפעול על פיה על מנת שיצליח להשתקם ולחזור למוטב.

8.

בדיון שנערך בפניי הדגיש בא-כוח העורר, עו"ד ירום הלוי, כי על-פי חומר הראיות עניינו של העורר אינו שונה באופן מהותי מזה של אהוד, כאשר לחובת אהוד יש לזקוף את הובלת הסם ואת הניסיון לשבש הליכים, נתונים שאינם עומדים לחובת העורר. עוד נטען, כי נוכח מכלול הנסיבות, נושא הסם שהעורר גידל בביתו, אינו כשלעצמו בעל משמעות שבכוחה ליצור אבחנה ממשית בינו לבין אהוד. הסנגור ציין כי שירות המבחן עמד על הסיבה להסתבכותו של העורר – צריכת סם שהביאה אותו לטשטוש גבולות. נטען כי איבחון זה אמור לפעול דווקא לטובת העורר, שכן טיפול בשורש הבעיה, כמוצע על-ידי שירות המבחן, עשוי למנוע הישנות ביצועם של מעשים פליליים על-ידי העורר.

באת כוח המשיבה, עו"ד קרן רוט, טענה לקיומה של אבחנה ממשית בין העורר לבין אהוד. בגדר כך נטען, כי בהחלטת השופט דנציגר בעניינו של אהוד הודגשו עברו הנקי והעובדה כי חלקו בביצוע המעשים "לא לובן די הצורך". לעומת זאת, עברו של העורר אינו נקי והרשעותיו הקודמות כוללות גם הרשעה בעבירות המקשות על האפשרות ליתן בו אמון – הפרת הוראה חוקית ושיבוש מהלכי משפט. לענין היקף מעורבותו של העורר בפרשה, הפנתה באת כוח המשיבה להודעותיהם של בעל החממה ושל פועל תאילנדי מהן עולה לכאורה כי העורר היה נוכח במקום מספר פעמים רב יותר לעומת אהוד. כך גם עולה מדו"חות עיקוב שהתייחסו לשלושה ימים במהלך חודש מרץ 2015 בהם נראה העורר מגיע למקום בכל יום ויום, בעוד שאהוד לא נצפה כלל באותם ימים. עוד נטען, כי בביתו של העורר, על גופו וברכב בו נהג (שהוא, על-פי כתב האישום, רכבו של מעורב נוסף בפרשה– יריב), נתפס סכום כולל של כ- 400,000 ש"ח במזומן, בעוד שבכל הנוגע לאהוד, אותר סכום של 100,000 ש"ח "בלבד" בחשבון הבנק שלו. המדינה גם מציינת, שהעורר גידל בביתו סם מסוג קנאבוס בכמות לא מבוטלת. כל אלה מצביעים, על פי הטענה, על הבדלים ממשיים בין השניים, שמצדיקים לאמץ את החלטת בית משפט קמא בעניינו של העורר.

בא כוח העורר הגיב לטיעונה של המשיבה בהפנותו לכך שחלקו הארי של הכסף שנמצא ברשות העורר, נמצא ברכב בו נהג, שאינו בבעלותו, ובשלב זה עדיין לא ברור למי שייך סכום הכסף האמור, וכי כנגד הראיות שעניינן מספר הפעמים בהן נראה העורר במקום גידול הסם, עומד הנתון שלפיו אהוד הוא זה שהסיע כמות נכבדה ביותר של סם כשהוא נוהג לבדו ברכב. הודגש גם, כי משפחתו של העורר היא משפחה נורמטיבית, אשר נמצאה על ידי שירות המבחן ראויה לפקח עליו.

דיון והכרעה

9.

נראה כי השאלה המרכזית בעניינו של העורר היא, קיומה או העדרה של אבחנה מהותית בינו לבין אהוד שתצדיק הימנעות משחרורו לחלופת מעצר, לאחר שאהוד שוחרר לחלופה. בית משפט קמא מצא כי מספר נתונים מחייבים להבחין בין השניים, ואכן אין לכחד כי קיימים ביניהם הבדלים שאינם זניחים. ואולם, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מסקנתי היא שעל אף קיומם של הבדלים אלה בין השניים, שאינם דווקא לזכות העורר, אין מקום להבחין ביניהם בכל הנוגע להחלטה על שחרור ממעצר עד תום ההליכים. כאמור לעיל, גם אם העורר הגיע למקום גידול הסם מספר פעמים רב יותר ועל כן היה מוכר היטב לבעל המקום ולעובדים (בשונה מאהוד), מעורבותו של אהוד לא יכולה להיחשב כמשנית או שולית לאחר שהוא נבחר להוביל בעצמו כמות נכבדה ביותר של סם, נתון המעיד על כך שניתן בו אמון על-ידי חבריו ושהוא נמנה על המעגל הראשון של מבצעי העבירה. יצוין כי המשיבה מתייחסת לכל חמשת הנאשמים כאל שותפים "שווים", במובן זה שכתב האישום אינו יוצר מדרג בין הנאשמים. אכן, מעבר למעורבות בגידול הסם בחממה, גידל העורר סם בביתו, אך גם בביתו של אהוד נתפס סם (אם כי בכמות קטנה בהרבה), והכמות שנמצאה בביתו של העורר בטלה בשישים לעומת הסם שגודל בחממה, וכך גם עצם הגידול הביתי שהיקפו קטן ביחס לגידול בחממה, לו שותף גם אהוד. בנוסף, איני סבור כי עברו הרחוק יחסית של העורר, כשהרשעתו האחרונה התייחסה לעבירה שנעברה בשנת 2006 עת העורר היה בן 20 שנה, מהווה נתון שבכוחו להטות את הכף ולחייב את מעצרו עד תום ההליכים, כאשר המחוקק ציווה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרור לחלופת מעצר. שירות המבחן היה מודע לעברו זה של העורר, אך לא ראה בכך אבן נגף מפני האפשרות לשחררו. אכן, מדובר בעבר רחוק יחסית שאינו בעבירות סמים ואין בו, בהעדר נתונים נוספים לגבי המעשים בהם הורשע העורר (מעבר ל"כותרת" של סוג העבירה), לשלול את האפשרות שניתן ליתן בעורר אמון. נוכח עובדה זו, כמו גם בהתחשב בסיבות למעורבות העורר בפרשה, כפי שתוארו בתסקיר המעצר, איני סבור כי ניתן להתייחס אל העורר כאל מי ש"נטוע בעולם הסחר בסמים", מעבר לפרשה בה הואשם עתה. כל זאת מבלי להקל ראש בחומרת הפרשה, שככל שעובדותיה יוכחו במסגרת התיק העיקרי, תחייב נקיטה באמצעי עונשי הולם. ואולם, לרקע ההחלטה בעניינו של אהוד ולרקע נתוניו של העורר והמלצת שירות המבחן, סברתי כי יש מקום לשחרר גם את העורר לחלופת מעצר הדוקה. יודגש, כי בהתחשב במכלול נתוני הפרשה, לרבות המפורט בתסקיר המעצר, איני סבור שהונחה תשתית לחשש לפיו, גם בהיותו משוחרר למעצר בית בפיקוח הדוק, יוסיף העורר לעסוק בסחר בסם, כשניטלה ממנו היכולת לגדל סם. חשש מובנה זה הוא העומד ביסוד הפסיקה שקבעה כי ככלל אין לשחרר מעורבים בהפצת סם לחלופות מעצר, שהרי ככלל ניתן להוסיף ולסחור בסם גם ממקום חלופת המעצר. ואולם, לעורר לא מיוחסים מעשים שניתן להמשיך ולבצעם ממקום חלופת המעצר.

10.

נוכח עמדתו כי אין מקום לשחרר את העורר, בית משפט קמא לא בחן בעצמו, מעבר לאמור בתסקיר המעצר, את מידת התאמתם של המפקחים המוצעים. בנוסף, יש מקום להחמיר בתנאי השחרור לעומת המומלץ על ידי שירות המבחן ולהוסיף לתנאים גם איזוק אלקטרוני, תוספת לה לא התנגד העורר. בנסיבות אלה ראוי כי ההחלטה הסופית על שחרורו של העורר תתקבל על ידי בית משפט קמא לאחר שיוכח לשביעות רצונו כי ענין האיזוק האלקטרוני הוסדר ולאחר שיעמוד בעצמו על מידת התאמתם של המפקחים המוצעים ויסביר להם את חובותיהם.

11.

לסיכום, ניתן לשחרר את העורר למעצר בית מלא על-פי המלצת שירות המבחן ובתוספת איזוק אלקטרוני, כאשר העורר יעמוד בפיקוח מעצרים של שירות המבחן אשר יפעל לשלבו במסגרת טיפולית. כאמור, השחרור ייעשה על ידי בית המשפט המחוזי לאחר שיוסדר ענין האיזוק האלקטרוני ולאחר שהמפקחים המוצעים יתייצבו בפניו וככל שיניחו את דעתו. בית המשפט המחוזי יקבע גם את הערבויות הכספיות ויורה על איסור יציאת העורר מהארץ ואיסור יצירת קשר עם מעורבים אחרים בפרשה.