בש"פ 4210/98 צדקה יצחק נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש כתב אישום בן שני אישומים בגין מעשה מגונה, מעשה סדום ואינוס.

שני המקרים ארעו בגן-ציבורי והמעשים בוצעו בילדות קטנות רכות בשנים, האחת בת 7 והשניה בת 6.

בית-המשפט המחוזי הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים ועל כך הערר.

העורר אינו מתכחש למעשים, אלא שהוא טוען שאין הם מעשי אינוס אלא מעשים מגונים בלבד.

המשפט קבוע לדצמבר שנה זו.

העורר מבקש חלופת מעצר בבית סבתו בהשגחת אביו המוכן לקבל על עצמו השגחה זו.

המעשים הם ללא ספק קשים וחמורים בין אם הם נובעים מסטיה או הפרעה ובין אם הם מבטאים מתן דרור ליצרים מבלי לשלוט בהם.

הקרבנות של מעשים אלה במקרה זה, הם ילדות רכות בשנים, תמימות, חסרות הגנה, חסרות ישע שחובתה של החברה ושל בית המשפט להגן עליהן מפני פגיעה קשה כזו בגופן ובנפשן. קצינת המבחן ציינה כי היא רואה בחלופת מעצר יחידה את האופציה של מגורים בבית הסבתא בהשגחת האב ובפיקוח השירות לצורך מעקב אחר מצבו.

מתשובות הבהרה לשאלת בית המשפט עולה כי אין בכוחו של פיקוח כזה להבטיח את אותה השגחה של 24 שעות ביממה הדרושה כדי למנוע מן העורר להימצא מחוץ לדירת סבתו ולהוות סכנה לקרבנות פוטנציאליים נוספים.

אם אכן מדובר בסטיה כפי שעולה לכאורה מתוך החומר שבפני, הרי שהסכנה הנובעת ממנה היא מוחשית ואינה ניתנת לצפיה ולריסון. במצב דברים זה אין לקחת את הסיכון שאם לא יעמוד העורר בתנאי החלופה עלול הוא לפגוע שוב בילדות רכות בשנים.

נסיון העבר לדבריו הוא עצמו, אינו מבטיח שהחלופה המוצעת תהיה אפקטיבית.

לכאורה עולה מדבריו של העורר עצמו כי בעבר בהיותו בבית הסבתא ביצע מעשים מגונים. לגבי האב, שהוא אדם חולה, יש להוסיף כי ידע מזה שנים על מעשים מסוג זה שנעשו על ידי העורר לכאורה - כפי שעולה מדבריו הוא - ולא היה בכוחו למנוע הישנותם.

יתכן והעורר זקוק לטיפול רפואי, שלמרבית הצער, אם-כך-הוא, לא קיבל את הטיפול בעוד מועד.

על כל פנים אם ימצא אשם במעשים המיוחסים לו, ירצה הוא את ענשו ולאחר מכן, או אולי אף במהלך ריצוי העונש, אם יושת עליו, יהיה צורך לתת את הדעת על השאלה הטיפולית.

בשלב זה, כאשר הסיכון לקרבנות פוטנציאליים רב, והסיכוי למנוע מן העורר - ללא מעצר - לחזור על מעשיו על אף מעצר בית - אילו הוטל עליו - אין מקום לחלופת מעצר שאין בה בנסיבות המיוחדות של המקרה הנוכחי כדי להשיג את תכלית המעצר.

לאור הערת שירות המבחן והסניגור המלומד לפיה מתנכלים לעורר בבית המעצר, על הרשויות לתת את הדעת על כך וליצור את התנאים המתאימים למנוע התנכלויות כאלו, ולפעול כנגד המתנכלים, אם אכן כך הדבר.

הערר נדחה.