בש"פ 4216/97 בוגקובסקי מרט נ. מדינת ישראל

1.העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של סחיטה בכוח, פציעה בנסיבות מחמירות והפרת הוראה חוקית. לבקשת המדינה נעצר העורר עד תום הליכי המשפט.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

2.העורר הינו צעיר שמלאו לו לא מכבר 18 שנים. הוא בן למשפחה נורמטיבית, שעלתה מרוסיה והמונה חמש נפשות. האב הוא מהנדס במקצועו והאם רופאה. על-פי הצהרת האם העורר מתפקד ומשתלב בחיי המשפחה.

ואולם, החל מגיל 13, הסתבך העורר בשורה של עבירות, בעיקר בעבירות אלימות. העבירות, שבגינן הוגשה הבקשה להארכת המעצר - נושא הערר, בוצעו על ידי העורר שעה ששוחרר למעצר בית חלקי בגין כתב-אישום אחר שהוגש נגדו והמייחס גם הוא לעורר עבירות של אלימות. כיום תלויים ועומדים נגד העורר גם שני תיקים פליליים נוספים.

3.על פני הדברים, לאור האמור לעיל, נראה כי החלטת בית-המשפט המחוזי להאריך את מעצרו של העורר עד תום הליכי המשפט, הינה החלטה נכונה. עם זאת, מנגד, יש לשקול שיקולים אחרים שעניינם בכך שהעורר הוא אדם צעיר מאוד, וכי קיים חשש של ממש שייהפך לעבריין אלים יותר בעקבות שהייתו בבית המעצר. כמו-כן יש לקחת בחשבון את הטובה הצפויה מכך, שאם יודה העורר בביצוע כל העבירות המיוחסות לו, ניתן יהיה לחשוב על עונש שיקומי במקום עונש מאסר.

4.השאלה העומדת בפניי בערר זה הינה, האם החשש לפגיעה בשלום הציבור מחייב לעצור את העורר עד תום ההליכים, או שמא, נוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה, הדרך הראויה היא להפנות את העורר לטיפול שיקומי. לצורך הכרעה בשאלה זו, ביקשתי משירות המבחן למבוגרים להגיש תסקיר בעניינו של העורר. בתסקירו נמנע שירות המבחן מנקיטת עמדה לעניין מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ואולם, מן החומר שאסף עולה כי על-פי הוראת בית-משפט לנוער נבדק העורר על-ידי פסיכיאטר, אובחן כי הוא סובל מהפרעת התנהגות הנובעת ממבנה אישיות גבולית והומלץ על מתן תרופות הרגעה. העורר סירב לקבל תרופות, ואף הפסיק את הטיפול הפסיכולוגי שהחל בו בשנת 1986. עוד התברר כי שעה שהעורר שהה על-פי צו בית-משפט במעון נעול חל שיפור בהתנהגותו.

לאור מידע זה הגעתי לכלל דעה כי ניתן להסיר את החשש לביטחון הציבור על-ידי התנאת שיחרורו של העורר ממעצרו בקבלת טיפול פסיכולוגי ובמעצר בית בפיקוח הוריו ובעיקר אימו, שהתחייבה בפניי לשהות עימו בכל שעות היממה.

אני מקבלת איפוא את הערר, מבטלת החלטתו של בית-המשפט המחוזי ומורה על שיחרורו של העורר ממעצרו בתנאים הבאים: הישארות ב"מעצר-בית" בבית הוריו בפיקוח אימו; העורר יהיה רשאי לצאת את הבית לבית-המשפט ולקבלת טיפול פסיכולוגי בלבד וזאת בליווי אחד מהוריו; קבלת טיפול פסיכולוגי על-ידי הפסיכולוג הקליני, מר בני שולמן - מנהל המחלקה לטיפול בנוער בשירות הקהילתי לבריאות הנפש בראשון-לציון - זאת לאחר שמר שולמן קיבל על עצמו בהודעה בכתב לבית-המשפט לדווח לרשויות על אי-הופעת העורר לשני טיפולים רצופים. הודעה זו תימסר על-ידיו לעורכת-הדין מיכל ששינסקי-אביטל בפרקליטות מחוז המרכז; הפקדה במזומן או בערבות בנקאית בסך 1,500 ש"ח; המצאת ערבות צד ג' להנחת דעתו של רשם בית-המשפט המחוזי תל-אביב-יפו בסך 25,000 ש"ח. ניתן בזה צו לעיכוב יציאתו של העורר מן הארץ. על העורר אם מחזיק הוא בדרכון להפקידו במשטרה.

והיה והעורר לא יעמוד בתנאים אלה הוא יישאר במעצר עד למתן הערבויות המפורטות לעיל או עד לתום ההליכים, הכול על-פי המוקדם.