בש"פ 4221/07 מוחמד גולאני נ. מדינת ישראל

1.

ארבעת העוררים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, קשירת קשר לבצע פשע, התפרצות לבית מגורים, גניבה, החזקת כלי פריצה ועוד. העוררים 1 ו-4 מואשמים בנוסף בעבירות של תקיפת שוטרים. העורר 1 מואשם בנוסף בעבירה של הסעת תושב זר שלא כדין. הנאשמים 3 ו-4 מואשמים בנוסף בכניסה לישראל שלא כדין, כאשר לנאשם 4 מיוחסת עבירה נוספת של שיבוש מהלכי משפט.

על פי הנטען בכתב האישום, קשרו ארבעת העוררים קשר לפרוץ לבית במושב מיטב, הסמוך לעפולה, על מנת לגנוב ממנו רכוש. לשם כך, ביום 27.3.07 נסעו הארבעה במכונית מאזור ירושלים עד למושב, כשהם נושאים עמהם כלי פריצה. כשהגיעו לבית המתלוננים שבמושב, נכנסו לתוכו דרך חלון וגנבו מתכולת הבית מכל הבא לידם, לרבות מחשב, משקפת, מצלמה, מזומן בסך 2,500 ש"ח, תכשיטים, שעונים, פלאפונים ועוד ( להלן: הרכוש הגנוב ). הם העמיסו את הרכוש הגנוב למכונית ויצאו בה בדרכם חזרה לאזור ירושלים, כאשר העורר 1 נוהג במכונית והשלושה לצידו.

בהגיעם סמוך למחסום רמות, הבחינו במחסום משטרתי. בניסיון להימלט מבדיקתם במחסום, הסיטו את המכונית לכיוון נסיעה אחר. שוטרים שהיו בניידת במחסום הבחינו בהם ופתחו במרדף אחריהם. העוררים החלו בנסיעה במהירות מופרזת ברחובות השכונה הסמוכה, זגזגו בין נתיבי הנסיעה, חצו מספר צמתים כשהאור בהם אדום ו"חתכו" בפראות כלי רכב שנסעו לצידם ומולם בנתיב דהירתם. משהגיעו לצומת שהיה "פקוק" בכלי רכב, הפנו את מכוניתם בחדות לנתיב הימני בו עמדו שוטרים שסימנו להם לעצור. העוררים שעטו במכוניתם לעבר השוטרים בכוונה לדורסם, ואלה ניצלו משקפצו לצד הדרך. כך עשו בהמשך לעבר שוטר נוסף שעמד לצד נתיב דהירתם, ובסופו של דבר עצר העורר 1 את המכונית רק משהבחין כי השוטר מכוון לעברם את אקדחו.

משנעצרה המכונית והשוטרים שבמקום ניגשו לעברה, נטל עמו העורר 4 מתוך המכונית זוג כפפות שבתוכם פנס והחל בריצת הימלטות מהשוטר הרודף אחריו רגלית, תוך שהוא משליך במנוסתו את הכפפות והפנס, וזאת בניסיון להעלים ראיות. משנתפס על ידי השוטר, חבט בו העורר 4 בידיו וברגליו.

שוטר אחר שניגש לעצור את העורר 1 (שנהג במכונית) הותקף גם הוא על ידי עורר 1. העורר 2 שישב במושב האחורי של המכונית סירב לדרישת השוטרים לצאת את הרכב והתנגד לנסיונות השוטרים לכבילתו והוצאתו מהמכונית. יצויין, כי העוררים 1 ו-2 הינם תושבי ירושלים, בעוד והעוררים 3 ו-4 הינם תושבי הכפר קטאנה שברש"פ, שלא היה בידם היתר כדין לשהות בישראל.

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את ארבעת העוררים עד לתום ההליכים. בית המשפט קמא (כבוד השופט א' אברהם) נעתר לבקשה, ועל כך הערר שבפני.

2.

בהודעת הערר ובטיעוניו בעל פה טוען סנגורם של העוררים, עורך דין אלמגור, הן לפגמים בראיות הלכאוריות כנגד העוררים 4-2 (שכן העורר 1 אינו חולק על קיומן), והן להימנעות בית המשפט קמא מבחינת חלופות מעצר בעניין ארבעת העוררים, בטרם הורה על מעצרם עד לתום ההליכים נגדם.

נפתח בעניין הראיות לכאורה. הפריצה והגניבה בבית המתלוננים שבמושב "מיטב" (שליד עפולה) אירעה בשעות הערב של 27.3.07. שעות ספורות לאחר מכן נתפסו ארבעת העוררים בירושלים, בתום המרדף הפרוע המפורט לעיל, כשבמכונית בה נסעו נמצאו פריטי הרכוש שנגנבו כמה שעות קודם לכן באותה הפריצה. מכשירי הטלפון הנייד של העוררים 1 ו-4 אותרו בשעות הרלבנטיות במסלול מירושלים לאזור עפולה ובחזרה לירושלים. אירועים אלה, וכן פלטי שיחות יוצאות אותו היום בין מכשירי הפלאפון של ארבעת העוררים, שוללים על הסף את גירסאותיהם בחקירה, לפיהן לא היו העוררים 4-2 אלא טרמפיסטים בלבד שהצטרפו לנסיעת העורר 1 מנקודות קרובות לירושלים, וכי הימצאותם במכונית היתה מקרית בלבד.

משנעצרה המכונית הנמלטת – בסופו של מרדף – פותח העורר 4 במנוסה מפני השוטרים הדולקים אחריו רגלית, כשבמסלול בריחתו הוא מנסה להיפטר מראיות מפלילות בדמות הכפפות והפנס שהיו בתוך המכונית. העורר 2 וכן העורר 1 התנגדו בכוח לנסיונות לעוצרם.

בדין מצא השופט קמא כי בכל אלה ראיות לכאורה להוכחת המעשים הנטענים נגדם בכתב האישום. יש להוסיף ולציין, כי גירסאות שמסרו ארבעת העוררים, סמוך לאחר מעצרם, סתרו בעליל זו את זו, ובהמשך הדברים נסתרו אף גרסאותיהם עצמם בגרסאות מאוחרות יותר שנמסרו על ידם. בירורן הממצה של שלל גרסאות העוררים יערך אל נכון במהלך שמיעת הראיות לגופה, ברם לעת הזו די בראיות הלכאוריות כפי שנמצאו על ידי הערכאה קמא לביסוס הפוטנציאל הראייתי הנדרש לשלב זה של בחינת הדברים. זאת, בעיקר לעניין העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אך גם בראיות הלכאוריות הקושרות הימלטות פרועה זו לאירוע הפריצה והגניבה במושב.

3.

טענה נוספת שטען בא כוח העוררים הינה, כי הנהיגה הפרועה של המכונית, ההימלטות מהשוטרים וסיכון חיי האדם שנלוו לכל אלה, רובצים לפתחו של העורר 1 בלבד, שכן הוא זה שנהג במכונית. שלושת העוררים האחרים לא היו אלא נוסעים באותה המכונית, ועל כן אין בראיות לכאורה – לעניין עצם ההימלטות הפרועה – כדי ראיות לכאורה כנגד העוררים 4-2.

אין בידי לקבל טענה זו. ניתוח הדברים כפי שהובא לעיל, וביתר פירוט בהחלטת בית המשפט קמא, מלמד על אינטרס הימלטות משותף שהיה לארבעת העוררים מפני השוטרים שבמחסום הראשון ומאלו שניסו להדביקם ולעוצרם בהמשך ההימלטות. הארבעה נשאו עמם במכונית שלל ראיות מפלילות – בדמות הרכוש הגנוב – הקושר אותם למעשה הפריצה שאירע זמן קצר לפני כן בבית המתלוננים במושב.

מיד עם תום המרדף, משנעצרה המכונית, פותח העורר 4 במנוסה רגלית מפני השוטרים, והעורר 2 התנגד בכוח למעצרו על ידם. איש מהעוררים אינו טוען באימרותיו בחקירה כי ניסה להניא את העורר 1 מנסיעת ההימלטות המסוכנת.

שלל גירסאותיהם לעניין נסיבות הימצאותם במכונית, לרבות טענותיהם לעניין אי הידברות מוקדמת בינם לבין עצמם או לבין העורר 1 (נהג המכונית) על הסתירות המרובות שבין כל אותן הגירסאות, גם בו יש כדי שלילה לכאורית (בשלב זה של בחינת הדברים) לטענת מי מהם בדבר היותו "נוסע תמים" כביכול שנקלע להוותו לאותה הנסיעה.

תמונת הראיות הלכאורית יש בה בנסיבות העניין לקשור את העוררים כולם למעמד של מבצעים בצוותא של עבירת סיכון חיי האדם, והעבירות הנלוות לה, שהתבצעו אגב אותה נסיעת הימלטות מסוכנת ומסכנת.

4.

עילת המעצר בעניין ארבעת המשיבים קמה מתוך המסוכנות והמועדות שמתגלה מהם לאור האישומים המוכחים כנגדם לכאורה. ארבעתם נמצאים בפנינו כפורעי חוק שאין עליהם אימת דין ושוטרים, שאינם נרתעים מהימלטות נועזת ומסוכנת מניידות הדולקות אחריהם ומשוטרים המורים להם לעצור, ואף לא מנסיונות לפגוע ברכבם בשוטרים הניצבים לצד מסלול דהירתם. לצד מסוכנות זו, עולה גם חוסר רתיעתם מסיכון ממשי של חיי נהגים ועוברי דרך הנקרים למסלול בריחתם ודהירתם, תוך חציית צמתים באדום וזגזוג בין נתיבי נסיעה.

בשורה עקבית של החלטות קבע בית משפט זה, חזור וקבוע, כי דין נאשמים בעבירות שכאלה להיעצר עד תום ההליכים.

משהוכח לכאורה כי העוררים אינם נרתעים מנוכחות שוטרים, מניידות הדולקות אחריהם ומשוטרים המורים להם לעצור – לא תסכון להם חלופת מעצר. אותה תעוזה וזלזול מופגן בחוק ובשוטרים המופקדים על אכיפתו אינה נותנת מקום להניח כי ישנו לפתע מטעמם ויצייתו להוראות פיקוח אבסטרקטיות שיושתו עליהם בגידרם של תנאי שחרור בערובה.

מתוך כך, ומתוך העובדה שאותה הימלטות פראית, מסכנת ומסוכנת היתה בעניין דנן, תוך ניסיון הימלטות פרוע ומסוכן מאימת תפיסתם, כשברשותם שלל הגניבה שבמכונית, מוצא אני כי צדק בית המשפט קמא בהחלטתו לעצור את ארבעת העוררים עד לתום ההליכים נגדם.

סוף דבר – הערר נדחה.