בש"פ 4246/03 אבו רועא עמאר נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של נסיון לתקוף שוטרים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, נהיגה ברשלנות, מעשה רשלנות ברכב, חבלה במזיד ברכב, פריצה לרכב וגניבת רכב. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, פרץ העורר למשאית וגנב אותה. בהמשך אותו יום, ניסה העורר- על-ידי משאית שבה נהג (להלן-"המשאית")- לפגוע בניידת משטרה ולא שעה לקריאותיהם של שוטרים לעצור. כמו כן נהג העורר בשולי הכביש, נסע במהירות מופרזת, חצה צמתים באור אדום, סיכן עוברי אורח וכלי רכב, פגע בגדר ההפרדה שבכביש וכן פגע ברכבים. העורר הגדיל לעשות ונהג במשאית במהירות גבוהה לעברו של שוטר שעמד על מדרכה עד שנאלץ לירות לשם אזהרה ולזנק אל הכביש, כאשר התקרבה אליו המשאית למרחק של מטר אחד בלבד. כמו כן עקף העורר מחסום משטרתי שהוצב לחסימתו, ניסה לנגוח שתי ניידות משטרה שדלקו אחריו, וכן פגע בשני כלי רכב, שאחת הנוסעות בהם חשה בלבה והובהלה לבית חולים. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קפאח), בהחלטתו מיום 2.4.03, הורה לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים שקבע, שעיקרם טיפול גמילה מסמים. המדינה עררה על ההחלטה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 6.4.03, נסתר לערר וציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.בא כוח העורר, בהודעת הערר ובטיעוניו לפני, טוען שיש לשחרר את העורר לחלופת מעצר, כפי שקבע בית משפט השלום. לטענתו, היה העורר משולב במרכז גמילה מסמים, לפני מעצרו, ושרות המבחן המליץ באופן חד משמעי לשחררו לחלופת מעצר, שבמסגרתה יעבור טיפול גמילה מסמים. עוד מציין הוא כי עם מתן החלטתו של בית משפט השלום, עבר העורר את ההליכים הדרושים לצורך קבלתו למרכז הגמילה.

כנגדו טוענת באת כוח המדינה כי יש להביא בחשבון את נסיבותיה החמורות המיוחדות של הפרשה: מסוכנותו של העורר שעליה מעידים מעשיו; סיכון חייו של שוטר וחייהם של עוברים ושבים; התחמקות פרועה מכוחות המשטרה תוך נהיגה פרועה; פגיעה בכלי רכב; וכן עברו הפלילי הכולל עבירות אלימות, רכוש ושוד מזויין, לרבות שלש הרשעות קודמות בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית. עוד טוענת היא כי על העורר הוגש בינתיים כתב אישום נוסף לבית משפט השלום בראשון לציון, שבו יוחסו לו עבירות דומות.

3.דין הערר להדחות.

אכן, בוודאי שהחברה יוצאת נשכרת כאשר עבריין המכור לסמים נגמל מן השימוש בהם ולא אחת משחררים בתי המשפט נאשם כזה לחלופת מעצר בשל התקוה שייגמל (ראו: דברי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה ודברַי בע"פ 5619/01 סלים כאמלה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); דברי כבוד השופט א' מצא בבש"פ 4068/03 ירון אלחרר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם; ניתן ביום 15.5.03)). כמו כן ער אני לכך שהעורר ניסה להתחיל בהליך של גמילה מסמים סמוך למעצרו, ואף התחיל בהליכי קבלה למרכז גמילה. אולם, החומרה היתירה של מעשיו שתוארו לעיל, לרבות עברו הפלילי והסיכון הגדול הנשקף ממנו, מחייבים את המסקנה שיש לכלוא אותו. תיקונו של עבריין הוא מטרה חשובה ונעלה אולם אל לו להעשות על חשבון הציבור שיש יסוד רציני לחשש שייפגע על-ידי מעשיו.

4.

הערר נדחה.