פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
4247/97
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופט ח' אריאל
המבקשים
:
1. סיעת מרצ במועצת עיריית ירושלים
2.
הרב נעמה קלמן אזרחי
3.
הרב אהוד בנדל
4.
סיעת טל במועצת עיריית קריית טבעון
5.
הרב כליל שלום רוזנברג
6.
גבריאל שביט
נגד
המשיבים
:
1. השר לענייני דתות
2.
ראש הממשלה ויו"ר ועדת השרים שלפי חוק
שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב],
תשל"א1971-
תאריך הישיבה: כ"ו
בכסלו תשנ"ט (15.12.98)
בשם
המבקשים
: עו"ד
ויקטור וינברגר
בשם
המשיבים
:
עו"ד יהודה שפר
בקשה
לפי פקודת ביזיון בית-המשפט
החלטה
השופט מ' חשין:
עתירה זו במקורה נסבה על הרכביהן של המועצות הדתיות בירושלים, בתל-אביב, בחיפה, בערד ובקריית-טבעון, והצו על-תנאי שיצא מלפני בית-המשפט דרש מאת השר לענייני דתות כי יתן טעם מדוע לא יחדש את הרכביהן של מועצות דתיות אלו. ביום 19 בנובמבר 1998 עשינו מוחלט את הצו בענייניהן של העיר ירושלים והמועצה המקומית קריית-טבעון, והורינו את השר לענייני דתות כי ימלא את חובתו הקבועה בסעיף 6 (ב) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א1971- (להלן נכנה אותו - חוק שירותי הדת) ויפרסם ברשומות - עד ליום 3 בדצמבר 1998 - את הרכבה החדש של המועצה הדתית בירושלים. אשר לקריית-טבעון - רשמנו לפנינו את הצהרת בא-כוח המדינה כי השר ימלא את חובתו ויפרסם ברשומות - עד ליום 3 בדצמבר 1998 - את הרכבה החדש של המועצה הדתית בקריית-טבעון. קביעת מועד זה לפירסום לא נעשתה מעשה-שיגרה. בכוונת-מכוון הורינו מה שהורינו, ובעלי-הדין ידעו זאת ידוע היטב.
2.יום ה3- בדצמבר חלף-עבר לו, ולא ארע דבר: השר לענייני דתות לא מילא אחרי צו בית-המשפט באשר לירושלים ולא קיים את התחייבותו באשר לקריית-טבעון.
3.הבקשה המונחת לפנינו היא בקשה לפי פקודת בזיון בית-המשפט, ומכוונת היא עצמה נגד המשיבים: אחד, השר לענייני דתות, ושניים ראש הממשלה ויו"ר ועדת השרים שלפי חוק שירותי הדת. בקשה זו הוגשה לבית המשפט ביום 9 בדצמבר 1998, ובה מבקשים מיקצת מן העותרים בעתירה המקורית כי נכוף על המשיבים בקנס או במאסר לציית להחלטתנו באשר לירושלים ולקריית-טבעון, ולפרסם ברשומות את הרכביהן של המועצות הדתיות בירושלים ובקריית-טבעון.
4.אין ספק כי השר לענייני דתות חדל מִקַּיֵּים את חובתו לפרסם ברשומות, עד ליום 3 בדצמבר 1998, את הרכבה החדש של המועצה הדתית בירושלים, ולא קיים את התחייבותו לפרסם ברשומות, עד לאותו יום, את הרכבה החדש של המועצה הדתית בקריית-טבעון. ואולם, עד שבאנו לשמוע את הבקשה חתם יושב-ראש ועדת נציגי השרים שלפי חוק שירותי הדת - מר משה ליאון - על הודעות באשר להרכביהן החדשים של המועצות הדתיות בירושלים ובקריית-טבעון. מר ליאון חתם על הודעות אלו ביום 9 בדצמבר 1998, ומסתבר כי ההודעות פורסמו ברשומות היום, יום 15 בדצמבר 1998 (יה"פ לשנת תשנ"ט, 1301).
5.משראה כי העותרים באו אל-שלהם, הודיענו בא-כוחם, עורך-דין וינברגר, כי מסכים הוא למחיקת הבקשה. יחד עם זאת, הוסיף וביקש כי נפסוק למרשיו "הוצאות גבוהות לדוגמה לחובת המשיבים, באופן שישקף את מורת הרוח מהתנהגותם לאורך כל ההליך." ועוד הוסיף בא-כוח העותרים וכתב: "לא ייתכן כי המבקשים ייאלצו לפנות לבית-המשפט פעם אחר פעם בכדי לאלץ את המשיבים לקיים את דרישות החוק ואת פסיקת בית-משפט נכבד זה". בא-כוח המשיבים הודיענו כי בית-המשפט יחליט בבקשת ההוצאות לפי שיקול דעתו.
6.שאלנו את עורך-דין שפר, בא-כוח המשיבים, מה טעם לא קיים השר לענייני דתות את חובתו ואת התחייבותו - חובה והתחייבות ברורות וחד-משמעיות - ועל-כך שמענו כי היתה "אי הבנה" בין השר לבין מר ליאון: ראשון סבר כי אחרון יביא לפירסום ברשומות, ואילו אחרון לא ידע כי כך סובר ראשון. ואנו לא ידענו ולא שמענו מה טעם יכול היה השר לענייני דתות לסבור כי מר ליאון יביא את ההודעות לפירסום ברשומות, והרי חובת הפירסום חלה עליו אישית, עליו ולא על יושב-ראש ועדת נציגי השרים. למותר לומר כי הסבר זה ששמענו לאו הסבר הוא. אכן, לא שמענו מפי השר כל הצדק ראוי לאיחור שאיחר במילוי חובותיו. השר ידע ידוע-היטב את חובותיו - את חובת הפירסום עצמה ואת המועד המיועד לפירסום - אך הסבר ראוי למחדל אי הפירסום לא שמענו מפיו.
יתר-על-כן: ביום 2 בנובמבר 1998 הורינו את השר לענייני דתות כי יפרסם ברשומות, עד ליום 16 בנובמבר 1998, את הרכביהן החדשים של המועצות הדתיות בתל-אביב בחיפה ובערד, והנה נמצא לנו כי גם כאן - כמו להכעיס - לא פורסמו ההרכבים החדשים של המועצות הדתיות אלא ביום 23 בנובמבר 1998. גם לאיחור זה לא שמענו הסבר נאות.
על כל אלה נאמר אנו: אם כך ינהג בעל-שררה בצו בית-משפט ובהתחייבות שהוא נוטל על עצמו, מדוע לא כך ינהג אחד-העם? הנאמר כי ממנו, מן השר, יראו וכמותו יעשו? והשאלה תתייצב בדרך ולא תניח לנו לעבור על פניה: מנין ישאב אב עוז ותעצומות-נפש לחנך את ילדיו כי ילכו בדרך-המלך, אם יראו אותו הולך בדרך שאינה דרך-המלך? והשאלה שאלה. תשובה לשאלה לא מצאנו.
שקלנו את הבקשה לחייב את המשיבים בהוצאות, ואנו מחליטים לחייב את השר לענייני דתות בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 30,000 ש"ח.
היום, כ"ו בכסלו התשנ"ט (15.12.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97042470. G18