בש"פ 427/14 מדינת ישראל נ. עמאר מרזוק

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין. לפי כתב האישום, בין המשיב לבין קרוב משפחתו (להלן: מועאד ) פרץ ויכוח, על רקע בקשתו של האחרון כי המשיב ואחרים ייצאו מדירתו, כדי שיוכל ללכת לישון. כעבור זמן קצר, הגיעו למקום המשיב ואחיו ותקפו את מועאד באמצעות סכין ומוט ברזל. המשיב דקר את מועאד מספר פעמים בבטנו ובגבו באמצעות הסכין. לאחר מכן, הגיע למקום קרוב משפחה נוסף (להלן: עומר ) וניסה לסייע למועאד. המשיב ואחרים תקפו אותו ודקרו אותו בגופו ובצווארו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. המדינה טענה כי נשקפת מהמשיב מסוכנות רבה, וכי קיים יסוד סביר לחשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים. ביום 2.6.2013 הורה בית המשפט על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. בין היתר, הבחין בית המשפט בין עניינו של המשיב לבין נאשמים אחרים בפרשה ששוחררו לחלופת מעצר, על רקע חלקו המרכזי במעשים ועברו הפלילי המכביד. עררו של המשיב על החלטה זו – נדחה (בש"פ 4507/13).

3.

במסגרת ההליך העיקרי, התקיימה עד כה שמונה ישיבות הוכחות שבמהלכן העידו 18 עדי תביעה. שני מועדי הוכחות נוספים קבועים לימים 30.1.2014 ו-4.2.2014. פרשת התביעה טרם הסתיימה מכיוון שהתעורר קושי בהבאתם של מספר עדים, ובהם המתלוננים, לעדות בבית המשפט. בית המשפט הדן בהליך עיקרי מתח ביקורת על קצב התנהלות ההליך, בשל אי העדתם של המתלוננים, כמו גם אי התייצבותו של אחד השוטרים שזומן לדיון.

4.

בעקבות התמשכות ההליכים, הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. בהחלטה מיום 2.1.2014, ציין בית המשפט (כב' השופט י' ליפשיץ ) כי קיימות תהיות שמא לנאשמים יש חלק בהיעלמות העדים ואי התייצבותם, אך מנגד לא ניתן להשהות את פרשת התביעה עד קץ כאשר הנאשמים נתונים במעצר. לכן, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר בעניינם של המשיב ואחיו אמיר, וקבע את הבקשה לדיון נוסף ביום 4.2.2014.

5.

משחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב וטרם הסתיים משפטו, הוגשה הבקשה שלפניי להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים. המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו, ואליהם יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד הכולל ארבע הרשעות קודמות שבגינן ריצה עונש מאסר בפועל בן עשרים חודשים. עוד נטען כי קיים חשש ממשי להימלטות ושיבוש מהלכי משפט, הנלמד הן מבריחתו של המשיב מהמשטרה במשך שלושה חודשים, הן מהלחצים שהופעלו על המתלוננים לחזור בהם מתלונתם ולהימנע ממתן עדות במשפט. המבקשת סבורה שעל אף הקושי בהבאת העדים והעיכוב שנגרם להליך העיקרי כפועל יוצא, יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המבקשת מדגישה כי סוגיית ניהול ההליך לנוכח הקושי באיתור עדי התביעה מונחת לפני בית המשפט המחוזי במסגרת בקשת המשיב לעיון חוזר במעצרו. בא-כוח המשיב מתנגד לבקשה, וסבור כי יש לשחרר את שולחו לחלופת מעצר בשל הקשיים בהתנהלות ההליך העיקרי – על בסיס תסקיר המעצר שיוגש.

6.

לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לה באופן חלקי ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב ב-60 ימים נוספים. כידוע, בבחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין שני שיקולים מתחרים – זכותו של נאשם שטרם הורשע בדין לחירות, מחד גיסא, ואינטרסים שעניינם השמירה על ביטחון הציבור

וניהולו התקין של ההליך הפלילי, מאידך גיסא (ראו, למשל: בש"פ 2987/10 מדינת ישראל נ' פלוני

(10.5.2010)). במסגרת האיזון האמור, יש ליתן משקל, בין היתר, למידת המסוכנות העולה מאופי המעשים המיוחסים למי שהארכת מעצרו מתבקשת ועברו הפלילי; משך הזמן הצפוי להידרש לשם סיומו של ההליך המשפטי העיקרי; וכן הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים.

המסוכנות הנשקפת מן המשיב, על רקע המעשים המיוחסים לו, היא ברורה. המשיב שיסף לכאורה את צווארו של בן-דודו, עומר, עד כדי סכנה לחייו. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי הכולל מספר הרשעות ועונש מאסר בפועל. לצד המסוכנות, קמה עילה למעצרו של המשיב בשל החשש להימלטות מהדין (שכן הוא נמלט מהמשטרה שלושה חודשים עובר לתפיסתו) ובשל החשש לשיבוש מהלכי משפט בדרך של השפעה על העדים-המתלוננים קרובי משפחתו. עם זאת, נדמה כי פרשת התביעה במשפטו של המשיב אינה מתקדמת בקצב מניח את הדעת, בשל אי התייצבותם של המתלוננים למתן עדות, וזאת על אף ניסיונות רבים להביאם. בצד האמור, סוגיה זו ממש נידונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי במסגרת בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב בשאלת מעצרו. על כן, מצאתי להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהורות, בשלב זה, על הארכת מעצרו של המשיב ב-60 ימים בלבד, שבמהלכם תושלם בדיקה זו בבית המשפט המחוזי על יסוד תסקיר מעצר שיוגש כאמור בתקופה הקרובה. יובהר כי אינני נוקט עמדה בשאלת שחרורו של המשיב לחלופה, ובית המשפט המחוזי יפעל כחכמתו.

מעצרו של המשיב יוארך אפוא ב-60 ימים החל מיום 28.1.2014 או עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.